החורף איחר להגיע השנה, וכמויות הגשם להן זכינו עד כה בארצנו השחונה מעוררות דאגה עמוקה. כבר עכשיו לא ברור האם הגשם שיירד פה בחודשים הקרובים יוכל לפצות על ההתחלה היבשה של החורף, על מפלס הכינרת ההולך ומידרדר, ועל הידלדלות מאגרי מי התהום.
ובהיי-טק מסתיימת לה השנה בדאגה עמוקה מצד כל המעורבים בתעשייה. שלושת הרבעונים הראשונים של 2008 הצביעו על מגמה בריאה בהשקעות הון סיכון בישראל. ואולם הרבעון האחרון של השנה משקף את השפעות המשבר הכלכלי העולמי על ההיי-טק המקומי. אלפי עובדים פוטרו מעבודתם, עשרות חברות נקלעו למצוקה קשה, יש ירידה דרמטית בהשקעות חדשות, וכמות ה"אקזיטים" נמוכה ביותר.
יש כל מיני טכניקות לטיפול בענייני בצורת. חוני המעגל הקיף עצמו במעגל ונשבע שלא ייצא ממנו עד שיירד גשם. על פי המשנה היתה הצלחתו כה גדולה, עד כדי שנאלץ להתפלל לבורא עולם ולהתחנן מחדש, הפעם למען הפסקת הגשמים. יש גם תפילות שונות להורדת הגשם, למשל בשמיני עצרת או בתפילת שמונה עשרה, ובמקרים חמורים כמו השנה, ייתכן שאף יידרשו ביקורים תכופים אצל קברי צדיקים בגליל. ובנוסף, מי שגדל פה בשנות השבעים זוכר אולי את ההודעות הדרמטיות ברדיו "למפעילי התנורים להגברת הגשם בצפון הארץ". עד היום לא ברור לי האם היה זה קוד סודי להפעלת צוותים של סיירת מטכ"ל בעומק שטח האויב, או שמא באמת הפעילו חקלאינו החרוצים תנורים, שהפיצו גרגירים של יודיד הכסף בשמיים וגרמו לטיפות הגשם להתעבות סביבם, ובכך הגבירו את הממטרים.
ומה באשר לבצורת בהיי-טק? אם נשפוט לפי התנהלותה של הרשויות במדינת ישראל - החל באוצר, והמשך במשרדי הממשלה השונים וועדת הכספים של הכנסת, הרי שגם בנושא ההיי-טק הישראלי אנחנו בעיקר מתפללים לעזרתו של בורא עולם. יש פה ושם מספר אנשים טובים, שלקחו על עצמם את תפקידו של חוני המעגל, ומנסים לפרוץ את הבצורת הביורוקרטית הישראלית, אך נראה, שהם נתקלים שוב ושוב בחסמים ביורוקרטיים, אינטרסים פוליטיים צרים, קוצר ראייה משווע, ובעיקר אטימות ועצלות מחשבתית.
דווקא בתקופה שכזו, יכולה היתה ממשלת ישראל להכריז על הקצאת משאבים והשקעה בתעשיות עתירות הידע המקומיות. כמו שהממשל האמריקני נחלץ להציל את תעשיית הרכב, לא מתוך אהבה יתירה למנהליה המושחתים, אלא מתוך הבנה של משמעותה האסטרטגית לכלכלה האמריקנית ויותר מכך – המשמעות ההרסנית של קריסתה, כך גם ממשלת ישראל חייבת להבין את המשמעות החמורה של קריסה בהיי-טק הישראלי.
ההיי-טק הינו תעשייה בעלת חשיבות אסטרטגית, שיכולה להוות את מנוע הצמיחה האמיתי של הכלכלה הישראלית ולסייע ביציאה מהמשבר. חשוב גם לזכור, כי בצורת היום תגרום לכך שגם לכשתהיה התאוששות בכלכלה, ייקח הרבה מאוד זמן להתניע תעשייה זו מחדש. בין השאר, משום שמאות החברות שלא ימומנו בשנה הקרובה ייצרו בור עמוק במפת התעסוקה והאקזיטים של ההיי-טק הישראלי של השנים הבאות.
ולכן, צריכים הגורמים השונים בביורוקרטיה הישראלית להכריז מיידית על תוכנית חירום, שתעודד השקעות זרות ומקומיות בהיי-טק ובקלין-טק, במיכשור רפואי ובביו-טכנולוגיה, ושתתמוך ביצירת הדור הבא של התעשיות עתירות הידע בישראל. כי בהיי-טק רבותי, בניגוד למזג האויר, אפשר גם לשנות את התחזית ולא רק להתלונן על הבצורת. אפשר לייצר גשם ולא רק להתפלל. למרות שבינינו, קצת עזרה משמיים כלל לא תזיק.
ובהיי-טק מסתיימת לה השנה בדאגה עמוקה מצד כל המעורבים בתעשייה. שלושת הרבעונים הראשונים של 2008 הצביעו על מגמה בריאה בהשקעות הון סיכון בישראל. ואולם הרבעון האחרון של השנה משקף את השפעות המשבר הכלכלי העולמי על ההיי-טק המקומי. אלפי עובדים פוטרו מעבודתם, עשרות חברות נקלעו למצוקה קשה, יש ירידה דרמטית בהשקעות חדשות, וכמות ה"אקזיטים" נמוכה ביותר.
יש כל מיני טכניקות לטיפול בענייני בצורת. חוני המעגל הקיף עצמו במעגל ונשבע שלא ייצא ממנו עד שיירד גשם. על פי המשנה היתה הצלחתו כה גדולה, עד כדי שנאלץ להתפלל לבורא עולם ולהתחנן מחדש, הפעם למען הפסקת הגשמים. יש גם תפילות שונות להורדת הגשם, למשל בשמיני עצרת או בתפילת שמונה עשרה, ובמקרים חמורים כמו השנה, ייתכן שאף יידרשו ביקורים תכופים אצל קברי צדיקים בגליל. ובנוסף, מי שגדל פה בשנות השבעים זוכר אולי את ההודעות הדרמטיות ברדיו "למפעילי התנורים להגברת הגשם בצפון הארץ". עד היום לא ברור לי האם היה זה קוד סודי להפעלת צוותים של סיירת מטכ"ל בעומק שטח האויב, או שמא באמת הפעילו חקלאינו החרוצים תנורים, שהפיצו גרגירים של יודיד הכסף בשמיים וגרמו לטיפות הגשם להתעבות סביבם, ובכך הגבירו את הממטרים.
ומה באשר לבצורת בהיי-טק? אם נשפוט לפי התנהלותה של הרשויות במדינת ישראל - החל באוצר, והמשך במשרדי הממשלה השונים וועדת הכספים של הכנסת, הרי שגם בנושא ההיי-טק הישראלי אנחנו בעיקר מתפללים לעזרתו של בורא עולם. יש פה ושם מספר אנשים טובים, שלקחו על עצמם את תפקידו של חוני המעגל, ומנסים לפרוץ את הבצורת הביורוקרטית הישראלית, אך נראה, שהם נתקלים שוב ושוב בחסמים ביורוקרטיים, אינטרסים פוליטיים צרים, קוצר ראייה משווע, ובעיקר אטימות ועצלות מחשבתית.
דווקא בתקופה שכזו, יכולה היתה ממשלת ישראל להכריז על הקצאת משאבים והשקעה בתעשיות עתירות הידע המקומיות. כמו שהממשל האמריקני נחלץ להציל את תעשיית הרכב, לא מתוך אהבה יתירה למנהליה המושחתים, אלא מתוך הבנה של משמעותה האסטרטגית לכלכלה האמריקנית ויותר מכך – המשמעות ההרסנית של קריסתה, כך גם ממשלת ישראל חייבת להבין את המשמעות החמורה של קריסה בהיי-טק הישראלי.
ההיי-טק הינו תעשייה בעלת חשיבות אסטרטגית, שיכולה להוות את מנוע הצמיחה האמיתי של הכלכלה הישראלית ולסייע ביציאה מהמשבר. חשוב גם לזכור, כי בצורת היום תגרום לכך שגם לכשתהיה התאוששות בכלכלה, ייקח הרבה מאוד זמן להתניע תעשייה זו מחדש. בין השאר, משום שמאות החברות שלא ימומנו בשנה הקרובה ייצרו בור עמוק במפת התעסוקה והאקזיטים של ההיי-טק הישראלי של השנים הבאות.
ולכן, צריכים הגורמים השונים בביורוקרטיה הישראלית להכריז מיידית על תוכנית חירום, שתעודד השקעות זרות ומקומיות בהיי-טק ובקלין-טק, במיכשור רפואי ובביו-טכנולוגיה, ושתתמוך ביצירת הדור הבא של התעשיות עתירות הידע בישראל. כי בהיי-טק רבותי, בניגוד למזג האויר, אפשר גם לשנות את התחזית ולא רק להתלונן על הבצורת. אפשר לייצר גשם ולא רק להתפלל. למרות שבינינו, קצת עזרה משמיים כלל לא תזיק.
...
(פורסם ב"גלובס" - 28 דצמבר 2008)
