בין Xbox לבין Atari

ביל ברטון, הדובר החדש של הבית הלבן, התייחס בשבוע שעבר למערכת המחשבים המיושנת, אותה מצאו אנשי אובמה עם כניסתם למשרדם החדש, באומרו: "זה כמו לרדת מ - Xbox לשימוש ב - Atari". מסתבר, שעל עובדי הבית הלבן נאסרה עד היום הגישה לחשבונות אי-מייל פרטיים, או - חלילה - לאתרי רשתות חברתיות כגון 'פייסבוק', ובנוסף, הם לא הורשו להשתמש במחשבי "מק".

הנשיא הנכנס, ברק אובמה, התקשה להיפרד מה'בלקברי' שלו, שבאמצעותו שמר על קשר שוטף עם תומכיו במהלך מערכת הבחירות. עד כדי כך התקשה הנשיא, שהבית הלבן שילם למעלה משלושת אלפים דולר בכדי לצייד אותו במכשיר 'בלקברי' מאובטח, העונה לדרישותיהם של אנשי השירות החשאי. הנשיא אובמה הוא כמובן חבר ב'פייסבוק', וכנראה מחזיק בשיא העולמי של מספר החברים בקהילה זו.

אין מקריות בכך, שאובמה ואנשיו כל כך מחוברים, גם עכשיו, לאמצעי התקשורת הדיגיטלית ולאינטרנט. כזכור, במהלך מערכת הבחירות המבריקה שניהלו הם כבר הוכיחו יכולת מפליאה בהפעלת הטכנולוגיה לצורך קשר עם הבוחרים, גיוס כספים, והשפעה על דעת הקהל.

יש משהו מרענן בפוליטיקאי, המפליא בבקיאותו ברזי הטכנולוגיה המודרנית. אבל העניין האמיתי כאן עמוק יותר מחיבתו של הנשיא אובמה לגדג'טים ולאינטרנט: זהו נשיא, הקשור באמת אל הדור החדש באמריקה; אל מליוני האנשים הצעירים, שמבלים מול המחשב יותר זמן מאשר מול הטלויזיה; שאינם זזים לשום מקום בלי מכשיר סלולרי, ומבלי לעדכן את חבריהם ב'פייסבוק' או ב Twitter ; ושבכל זמן נתון הם מקוונים ומעודכנים. הדור הצעיר של אמריקה קיבל נשיא שמבין אותו וחושב כמוהו. אם תרצו, זהו נשיא שמסתכל אל העתיד ולא רק מתרפק על העבר, ולכן הוא גם מעורר תקוה עצומה ברחבי ארצות הברית.

וקצת אחרי אמריקה, גם אצלנו נלך השבוע לבחירות. יחי ההבדל הקטן. המועמדים שלנו לראשות הממשלה לא יתקשו להיפרד מה'בלקברי' שלהם. הם גם לא יתעקשו להישאר מקושרים אל ההמון ביום שאחרי הבחירות, כי הם לא ממש מחוברים אלינו גם היום. אם בקמפיין של אובמה ההיי-טק והאינטרנט איפשרו רב-שיח מתמשך עם מליוני אנשים, הרי שהקמפיינים המתנהלים אצלנו, נראים מיושנים ומכוונים להבטיח את ניתוק המועמדים מקהל הבוחרים שלהם.

זהו אולי סמל נוסף לכשל של הפוליטיקה הישראלית. מי שנקראים "מנהיגינו" אינם באמת מחוברים למציאות האמיתית אותם חיים אזרחי המדינה. הם גם אינם מנסים להתחבר באמצעים המודרניים העומדים לרשותם. להיפך, על פי הנחיותיהם של תדמיתנים ויועצי תקשורת מתוחכמים, מקפידים המועמדים השונים לשתוק ולהתנתק ככל האפשר מקהל הבוחרים.

וכל עוד זהו המצב, הרי שבמדינת ישראל בשנת 2009, אם נשתמש במונחיו של דובר הבית הלבן, אנחנו תקועים עדיין בעידן ה - Atari, שבויים במערכת ההפעלה DOS, ועדיין לא התחלנו להשתמש במצלמות דיגיטליות.

עד שיתגלה אצלנו מועמד, שאולי לא היה גנרל בצבא אבל יש לו המון חברים בפייסבוק, שיודע להפעיל 'בלקברי' לא פחות טוב ממכשיר קשר צבאי מוצפן, ושמבין באי-מייל יותר מאשר בתככנות פוליטית, נמשיך להיראות כמדינה עייפה, המתעקשת למחזר בכל פעם מחדש דור של מנהיגים מיושנים ולא רלונטיים, המחוברים אל העבר הרבה יותר משהם מנסים לעצב את העתיד שלנו. ובהקשר הזה אולי עלינו לאמץ את מה שאמרו מליונים רבים באמריקה בשנה האחרונה: "שינוי - אנחנו צריכים!"
...

(פורסם ב"גלובס" - 8 פברואר 2009)

המדען יעזור לנו

עלה התאנה המרכזי, בעזרתו מסתירה ממשלת ישראל את אוזלת ידה המקוממת בנושא הסיוע להיי-טק הישראלי בימי משבר אלה, הינו תקציבי המדען הראשי. החלטת הממשלה על הפנייתם של כספים נוספים למדען לצורך תמיכה מסיבית יותר בחברות היי-טק ישראליות, מעוררת מחשבות לגבי המוסד החשוב הזה.

משרד המדען הראשי קיים בכוח חוק המו"פ (1984) ובבסיסו עומדות כוונותיה הטובות של ממשלת ישראל לעודד יזמות ולתמרץ תעשייה עתירת ידע בארץ. אכן מטרות יפות וראויות, שנוסחו היטב ובבהירות, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בשבע תקנות שנוספו לחוק, בחמישה עשר חוזרי מנכ"ל, ובשבעה חוזרי מדען ראשי, המוצגים לעיונם ולהנאתם של יזם ההיי-טק ומשקיעיו באתר האינטרנט של התמ"ת. ובמילים אחרות: כמקובל במנגנון ביורוקרטי להחריד, הכוונות הטובות תורגמו לאין סוף מלל מגובב ומבלבל, הגורם בעקביות לטובי המוחות להעניק את פרשנותם לחוק המו"פ.

במשרת המדען הראשי שירתו עד היום כמה ממובילי ההיי-טק הישראלי, שראו במישרה שליחות ותרומה למדינה. הם הצליחו, בחריצות ובנחישות, להביא להתגמשות מסויימת בביורוקרטיה, ולהתאמת רוח החוק לשינויים שקרו בעולם ההיי-טק בשנים שעברו מאז ניסוחו. אך למרבה הצער, השינויים שהוכנסו בחוק הם בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי ומסובך מדי.

אחד מהנושאים היותר בעיתיים, למשל, הוא ההחזרים למשרד המדען בעקבות מכירת חברה והעברת הקניין הרוחני שלה לחו"ל. בשתי מילים, החוק מאפשר העברת הקניין הרוחני לחו"ל רק לאחר תשלום קנס כבד למשרד המדען. קנס המחושב על ידי נוסחה פתלתלה, שלצורך הבנתה נדרשים בדרך כלל שני רואי חשבון, מומחה למיסוי בין לאומי ומתמטיקאי גאון.

לך תסביר לביורוקרטים, שקניין רוחני לא שומרים בכספת סודית במרתפי החברה בדרום נתניה. מיקומו של הקניין הרוחני הוא כיום מושג ערטילאי למדי, ואסור שיעמוד כקריטריון במבחני המדען להחזרי כספים. בנוסף לכך, רישום הקניין הרוחני בחו"ל, עדיין אין משמעותו שהחברה שנקנתה חדלה להתקיים, אלא להיפך. בדרך כלל מוזרמים תקציבים חדשים, נפתחים עוד פרויקטים ועובדים ישראלים ממשיכים לעבוד בחברה שנרכשה. אבל אצל המדען עוד לא הבינו את זה, והנושא שב ועולה באין סוף דיונים פנימיים, אצל חברות הנדרשות להחלטה האם לקחת את כספי המדען ולהתחייב למגבלות המיותרות שמטילה התחייבות זו בזמן מכירת החברה.

אני טוען בביטחה, שמספר גדול מבין מיטב החברות שקמו כאן בשנים האחרונות, מגובות במיטב המשקיעים, החליטו שלא להסתייע בכספי מדען בגלל העול הביורוקרטי הכבד והמיותר הכרוך בכך. אלו הן חברות שייצרו ערך רב, ויכלו לשלם כספים רבים למדען ולמדינה, אלמלא היו התקנות המיותרות מכבידות עליהן עד כדי כך שהן סותרות לחלוטין את הכוונות הטובות, העומדות בבסיס חוק המו"פ. יותר מכך, במקום שיהוו מעין תעודת הכשר וסימן לחברה מוצלחת, הפכו מענקי המדען במשך השנים לסדין אדום עבור משקיעים זרים ורוכשים פוטנציאליים.

אבל, מעבר לכל אלה, בהינתן תפקידו המיוחד של המדען בזמנים קשים של משבר עולמי, ולאור אוזלת ידה המוחלטת של הממשלה, צריך משרד המדען הראשי לעבור למתכונת חירום. יש לפשט את התהליך הביורוקרטי, ולהגדיר קריטריונים ברורים ופשוטים לתמיכה, בהתאם לאיזושהי מדיניות כוללת לגבי התחומים המסומנים על ידי מדינת ישראל ככאלה שראויים לסיוע. ובנוסף - אין סיבה שבעולם שהזמן בין בקשת סיוע לבין העברת כספי המדינה לחברה שתקציבה אושר, יהיה ארוך מחודש ימים. בהיי-טק מותר להיות אופטימיים, אתם יודעים.

...

(פורסם ב"גלובס" - 22 פברואר 2009)

מחליפים מנכ"ל

חברת ההיי-טק "היטרקומד ישראל" היא חברה ותיקה למדי, כבר לא סטארט-אפ. כחברה ציבורית, עם נוכחות משמעותית בשווקים הבין לאומיים, קו מוצרים אמין בדרך כלל, ואיכות כח אדם יוצאת דופן, מתנהלת לה החברה במשך מספר עשורים, תוך התקדמות עקבית בהתפתחותה ובתוצאותיה.

ואולם, בשנה האחרונה חל משבר. המנכ"ל המכהן נדרש לפרוש מתפקידו עקב חקירת משטרה נגדו בפרשיות שוחד, שהתרחשו לכאורה לפני שנים רבות. למרות שלא הוכחה עד כה אף אחת מההאשמות, החליט דירקטוריון החברה, שלמען הסדר הטוב ובעיקר - למען השקט הנפשי של בעלי המניות, יש להחליף את המנכ"ל הנוכחי. לאחר דיונים ממושכים בדירקטוריון, זומנה אסיפה כללית של בעלי המניות על מנת לבחור מנכ"ל חדש. יו"ר הדירקטוריון בירך בקצרה את הנאספים, ופנה לתיאור תמציתי של שלושת המועמדים:

אודי - סמנכ"ל התיפעול הנמרץ, כבר כיהן בעבר כמנכ"ל החברה, וכהונתו הקצרה איננה זכורה לטוב. היא היתה רצופה בטעויות שנבעו מחוסר נסיון, וכנראה גם מיהירותו של אודי ובטחונו העצמי המופרז. עבודתו הופסקה על ידי בעלי המניות בחברה והוא פוטר ממנה בבושת פנים. ואולם, מאחר ש"היטרקומד" הנה חברה נאורה, המתנהלת לפי מיטב הכללים של ניהול מודרני, הוחלט לפני כשנתיים לתת לו צ'אנס נוסף. הוא חזר לחברה בתפקיד סמנכ"ל תפעול ועשה עבודה לא רעה בתפקידו.

ציפי – סמנכ"לית השיווק הדינאמית של החברה, הוכיחה חריצות והתמדה בשנות כהונתה הקצרות בתפקיד כה בכיר. הצלחותיה בשוק הבין לאומי היו אמנם מוגבלות עד כה, אך בסך הכל היא זוכה לאמון מסויים מצד המנהלים בחברה ומעובדיה. מספר חברים בדירקטוריון מאמינים, כי יש לה סיכוי סביר להוכיח את עצמה, באם תינתן לה ההזדמנות הנכספת על ידי בעלי המניות.

בנג'י – היחיד מבין השלושה שאינו עובד כיום בחברה, גם הוא היה מנכ"ל שלה, לפני כעשר שנים. תקופתו כמנכ"ל זכורה כרצף של כשלונות מרים וביקורת קשה מצד בעלי המניות בחברה, עד כדי כך שגם הוא פוטר ממשרתו. לאחר פיטוריו בילה זמן רב בחו"ל, שם הרצה על נסיונו הכושל כמנכ"ל בפני קהלים צמאי דעת. לאחר שחזר לארץ עבד לפרק זמן קצר בחברה, ועשה תפקיד מוצלח למדי כסמנכ"ל כספים.

משסיים לתאר את שלושת המועמדים, פנה יו"ר הדירקטוריון לקהל והזמין אותו לשאול שאלות. בעלי המניות הרבים שהיו באולם שתקו. לכולם היה ברור, שכרגיל ב"היטרקומד ישראל" מתנהלים העניינים כסידרם, התהליך לבחירת המנכ"ל הוא מושלם, וכמו בעבר גם הפעם – ייבחר המנכ"ל הראוי ביותר, זה המתאים ביותר להובלת החברה בזמנים של משבר עולמי חמור ואין ספור אתגרים נוספים.

בהיעדר הערות פנה היו"ר לסיכום הישיבה: "חברי הנכבדים. כמו תמיד, גם היום אני גאה בתהליך המרשים אותו אנחנו מבצעים על מנת לבחור את המנכ"ל הבא שלנו. שלושת המועמדים, העומדים לבחירתנו היום, שניים שנכשלו בתפקידם באופן מוחלט ואחת, שקיימים ספקות רבים לגבי יכולתה לנהל מערכת כה מורכבת , הם המועמדים להם אנו ראויים. אני אסיר תודה לכם, בעלי המניות, על שתיקתכם לאורך השנים, על כך שאתם מקבלים את הביצועים הכושלים באהבה ובדממה, ומאפשרים לנו, המנהלים מטעמכם, להמשיך לבזבז את כספכם, להתנהג בחוסר אחריות עסקית ובניגוד לכל נורמה תקינה של מינהל ציבורי. תודה רבה לכם, ואנא חיזרו לבתיכם, והמשיכו לשתוק עד שנקרא לכם שוב. שיהיה לכולנו בהצלחה!"

...

(פורסם ב"גלובס" - 15 פברואר 2009)