יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

רוח חדשה


בחודש שעבר התבשרנו על הקמת התאחדות עובדי ההיי-טק. אתר האינטרנט של אירגון העובדים החדש מציין, ש"ההתאחדות הוקמה על מנת לתת מענה לכלל הצרכים של עובדי תעשיות העילית בישראל (עובדי ההייטק, ביוטק, קלינטק, ווטק ועוד), ולייצר מסגרת שתדאג לזכויותיהם כעובדים."

אני מנחש, שחברת הכנסת שלי יחימוביץ' חייכה לעצמה בהנאה. כמוה גם מר עופר עיני, יו"ר הסתדרות העובדים, ומי שיחימוביץ' מכנה בבלוג שלה ה"מנהיג הכלכלי החשוב במדינה". יש להם סיבה טובה לחייך. כי אומנם, מקימי אירגון עובדי ההיי-טק הפגינו תמימות רעננה בראיונות שהעניקו, כשהבטיחו שלא ייהפכו להיות ה"עופר עיני של ההיי-טק" ושישתדלו גם להתחשב באינטרסים של מדינת ישראל. אבל, מר עיני והח"כית יחימוביץ' מבינים, שיש סכויים טובים שבעתיד ייבלע האירגון החדש על ידי ההסתדרות הכללית, וכחלק ממנה יהפוך להיות אירגון עובדים לוחמני, בעל ראייה צרה וחסרת מעוף, שיעשה הרבה רעש, יגרום הרבה נזק, ובסופו של דבר לא ישיג מאומה.

ואם התסריט הזה נראה לכם מופרך, אין צורך ללכת רחוק. צאו והסתכלו על אירגון המורים, בהנהגתו של רן ארז. זהו אחד האירגונים היותר חזקים במשק, והעומד בראשו מתפאר בכך שהביא לסיום הקריירה של שתי שרות חינוך, שהשבית את בתי הספר ברחבי המדינה לתקופה ממושכת, ושהנהיג קו לוחמני ביותר בהתנהלות האירגון מול משרדי הממשלה. רק בדבר אחד לא יכול מר ארז להתגאות - בהישגים. בתקופתו הארוכה כיו"ר אירגון המורים המשיך מעמד המורים להידרדר (במידה רבה גם עקב התדמית שהעניק מר ארז לאירגון),  מספר התלמידים בכיתות לא הצטמצם ושכר המורים לא השתפר. שלא לדבר על ההישגים האקדמיים הירודים והאלימות בבתי הספר. מה שכן השתפר מאוד הוא מנגנון הניהול של אירגון המורים, התורם לשליטתו הבלתי מעורערת של מר ארז כבר למעלה מ 13 שנים. על פי טענות מתנגדיו, כנראה גם השתפרה מאוד משכורתו של מר ארז, אבל את זה קשה להוכיח, כי תקנות האירגון אינן מחייבות אותו לחשוף את משכורתו לציבור בוחריו.

בימים אלה קמה לרן ארז אופוזיציה בתוך אירגון המורים. קבוצה בשם "רוח חדשה", הכריזה שמטרתה להחזיר את אירגון המורים לעבודה על בסיס ערכים, ולייצג את המורים מתוך ראייה חינוכית וחברתית כוללת. למען החזון הזה מתכוונת הקבוצה לגבש חזית ציבורית רחבה, תוך דגש על שיתופי פעולה ודו-שיח פומבי. בראש "רוח חדשה" עומד דודי פרידמן, מורה צעיר, שכמו רבים אחרים הבין שהכוחנות שהפעיל מר רן ארז בתוך ומחוץ לאירגון המורים לא תרמה במאומה לעניינם. דודי פרידמן הוא מהמורים, שכל אחד מאיתנו היה רוצה שילמדו את ילדיו. בן 31, בוגר סיירת שלדג, בעל תואר שני בהצטיינות בהנדסת מכונות מאוניברסיטת תל אביב, מורה למתמטיקה, פיזיקה ואוירונאוטיקה ומחנך כיתה. עכשיו הוא מנסה לחנך את אירגון המורים, ולהחזיר אותו להתנהלות שפויה של דיאלוג ציבורי ואחריות ממלכתית.

אני מאחל מכל הלב להתאחדות עובדי ההיי-טק החדשה, שלא להיראות כמו אירגון המורים של היום, אלא כמו האירגון ש"רוח חדשה" בהנהגת דודי פרידמן מנסה ליצור מחדש. זה יהיה טוב למדינה, טוב למעסיקים, אבל בעיקר - טוב למעמדם ולרווחתם של עובדי תעשיות העילית של ישראל.
...
(פורסם ב"גלובס" - 25 אוקטובר 2009)


דו"ח הוצאות

בפברואר השנה סיפרתי כאן את סיפורה הדמיוני של חברת ההייטק "היטרקומד ישראל". דיווחתי לכם על אסיפת בעלי המניות של החברה, שנקראה לבחור בין שלושה מועמדים לתפקיד מנכ"ל החברה. אודי ובנג'י, שני מועמדים שנכשלו כבר פעם כמנכ"לים של "היטרקומד" התמודדו שוב ומולם עמדה ציפי, מועמדת חביבה אך חסרת נסיון.

מאז עברו כבר כשמונה חדשים. לתפקיד המנכ"ל נבחר בנג'י, שברוב ג'נטלמניות הציע לאודי מינוי לסמנכ"ל בכיר בחברה. בינתיים, נראה ששיתוף הפעולה ביניהם מצליח. אמנם "היטרקומד" אינה מתקדמת לשום מקום והשיווק הבינלאומי שלה הוא כישלון מחפיר, אבל החברה הצליחה לצלוח את המשבר הכלכלי העולמי ונראה שבעלי המניות אדישים, למודי אכזבות וחסרי צפיות משמעותיות, כך שלבנג'י ואודי כנראה מובטחת קדנציה שקטה.

ואולם, בשבוע האחרון נפל דבר. מיקי, יו"ר ועדת הביקורת של דירקטוריון "היטרקומד", גילה בבדיקה שיגרתית של דוחו"ת הוצאות בחברה דיווח חריג ביותר על נסיעה עסקית, שביצע לאחרונה אודי, ביחד עם כמה מאנשי צוותו. מסתבר, שאודי ביקר בפריז במסגרת תערוכה כלשהי. מאחר שהנסיעה הזו היתה כרוכה בהיעדרות ממושכת ביותר מהארץ, משהו כמו שישה לילות, נעתרה אשתו של אודי לבקשתו והצטרפה אליו, מתוך הקרבה הירואית, על מנת להקל במעט על נסיעתו. ב"היטרקומד" יש אומנם נוהלי נסיעה לחו"ל, המוכרים היטב לסמנכ"לים בחברה, אבל מאחר שהפעם היה מדובר בנסיעה קשה לפריז, הידועה כיעד מעייף ותובעני, החליטו מתכנני הנסיעה להקל בנוהלים. הם בחרו בבית המלון היקר ביותר בעיר והזמינו סויטה מלכותית לאודי ולאשתו, בעלות של כ 2500 אירו ללילה. גם לעצמם דאגו לחדרים נוחים ומפנקים, כיאה לחברי משלחת מכובדים, המקריבים עצמם למען החברה.

בישיבת הנהלת "היטרקומד", אותה זימן מיקי בדחיפות, סערו הרוחות. "איך אתה לא מתבייש, מה אגיד לבעלי המניות" שאג בנג'י, כשהוא מנסה להיראות כועס. "בנג'י ידידי", ענה לו אודי בנחת, תוך עיון בשעונו, שעלה כ 80 אלף ש"ח, "להזכיר לך כמה כסף עלית לבעלי המניות שלנו כשנסעת לסבב הרצאות בלונדון, ביחד עם אשתך החביבה?" "חצוף", האדימו פניו של בנג'י, הפעם כועס באמת, "הייתי מובטל והיה אז משבר קשה בחברה. הדירקטוריון גייס אותי למסע הסברה בחו"ל. שאני אזכיר לך באילו סויטות מושחתות בילית בביקוריך בארצות הברית אחרי שפוטרת מ"היטרקומד"?"

עכשיו הגיע תורו של אודי לכעוס: "איך אתה מעז? אלו היו ביקורים פרטיים. הסתובבתי בעולם והרציתי על כשלוני המחפיר כמנכ"ל "היטרקומד". אנשים שילמו לי עשרות אלפי דולרים לערב וגם אירחו אותי במלונות פאר. אבל זה לא היה על חשבון החברה. תתנצל מיד!" בנג'י התרכך והעלה הבעה של פיוס על פניו. "אתה צודק ידיד יקר. למען האמת, גם אני התפרנסתי לא רע בזכות כשלונותי כמנכ"ל החברה הזו. שילמו לי נפלא בהרצאות על ביצועי הכושלים. תגיד, מה אתה אומר, אולי נצא לסיבוב הופעות משותף? אתה מבין באילו סויטות יארחו אותנו אם נסכים להופיע יחד? שמעת על ה"אטלנטיס" שבדובאי?"

"סגרנו!" חייך אליו אודי, "ובעניין בעלי המניות שלנו, באמת אל תדאג. שבועיים מהיום הם כבר לא יזכרו מה קרה כאן. בינינו, הרי אילו היו זוכרים באמת, לא אתה ולא אני היינו בתפקידינו היום, נכון?"

...

(פורסם ב"גלובס" - 18 אוקטובר 2009)

רשימות קודמות