tag:blogger.com,1999:blog-14812587128779236412011-12-29T18:10:33.721+02:00על חינוך והיי-טק, ומה שביניהם - מדינה מחפשת תוכנית עסקית..http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.comBlogger1281100tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-39343145968262932032010-08-30T12:27:00.000+03:002010-08-30T12:27:18.903+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר הבאתי כאן את סיפורו המקומם של איש היי-טק, שחווה אפלייה על רקע גילו בראיונות עבודה בחברות שונות. בהקשר הזה כתב לי שמואל שוטן, קורא קבוע של הטור הזה, תושב סאניווייל שבעמק הסיליקון. שוטן, איש היי-טק ותיק, שהיה מעורב במספר חברות סטראט-אפ ישראליות כיזם וכמנהל, הפנה את תשומת ליבי למאמר שהתפרסם ב - Newsweek.com תחת הכותרת "תור הזהב של החדשנות." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המאמר תוקף את הסטריאוטיפ הידוע, שיזמים מצליחים הם בהכרח אנשים צעירים, בתחילת שנות העשרים לחייהם. הסטריאוטיפ הזה קובע, שאיש היי-טק מתבגר נוטה פחות לחדשנות, איננו עוקב אחר ההתפתחויות האחרונות בעולם המדע ובכלל - חושש לקחת על עצמו סיכונים ולצאת אל הלא נודע, להקמת חברת סטארט-אפ. אבל, מחקר שהתבצע לאחרונה באוניברסיטת Duke, בחן 549 חברות היי-טק צעירות ומצליחות תוך התמקדות ביזמים שלהן. מסתבר, ש"היזם הממוצע" בחברות אלו היה מהנדס או איש שיווק בן +40, נשוי ואב לילדים. זאת ועוד, סיכויי ההצלחה של החברות שנבחנו עלו, ככל שהיזמים היו מבוגרים יותר ומנוסים יותר. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יש כמובן די סיפורים על הצלחות ענק של יזמים צעירים. מרק צוקרברג היה בן 19 כשהקים את פייסבוק, הנסיכה הנוכחית של האינטרנט. לארי פייג' וסרגיי ברין, מקימי גוגל, היו בני 23 כשהצטלמו בגראז' הביתי שלהם בתחילת הדרך. ביל גייטס היה בן 19 כשפרש מלימודיו בהרוארד כדי להקים את מיקרוסופט ומייקל דל היה בן 19 כשהחל להרכיב מחשבים עבור עמיתיו ללימודים. סטיב ג'ובס הקים את אפל בגיל 21, ג'רי יאנג הקים את יאהו כשהיה בן 27, ואילו אצלנו, בישראל, גיל שוויד היה בן 27 כשהיה שותף להקמת צ'קפוינט ומקימי ICQ היו איפשהו בשנות העשרים המוקדמות לחייהם בתחילת דרכם היזמית. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל, בהחלט אפשר גם אחרת. חברת First Solar , שדורגה ע"י המגזין "פורבס" כחברת הסטארט-אפ הטכנולוגית בעלת הצמיחה המהירה ביותר, הוקמה על ידי יזם בן 68 בשנת 1984. היזמים של ריברבד, מספר 2 בדירוג "פורבס", היו בני 51 ו - 33 כשייסדו את החברה. ובעולם האינטרנט - מרק פינקוס, מקים חברת זינגה, יצרנית משחקי האינטרנט שעל פי התחזיות תכניס למעלה ממיליארד דולר בשנה הבאה, הוא בן 44. ואילו אצלנו - נחום שרפמן ז"ל היה כבר דוקטור כשהיה שותף להקמת שופינג.קום. בוב רוזנשיין היה אבא לבן חייל כשהקים את Answers.com , חברת האינטרנט הישראלית, שתעבורת הגולשים בה היא בין השלושים הראשונות בעולם. תוסיפו לרשימה את ד"ר שמעון אקהויז, דיתה ויהודה ברוניצקי, אמנון יעקובי, אדוארדו שובל ועוד רבים וטובים וגם, כן בהחלט, ותיקים ומנוסים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביום ראשון הבא מארח פורום MIT באוניברסיטת תל אביב שניים מהיזמים הבולטים ביותר שייצר ההיי-טק הישראלי (או, בניסוח אחר, שתרמו בעצמם לעיצוב ההיי-טק שלנו) - יהודה זיספל ושי אגסי. שניהם כבר לא ילדים, אבל כל אחד מהם פעיל ומעורב ביזמות מרתקת ובעלת פרופיל גבוה ביותר. כמי שיתכבד להנחות את האירוע, התלבטתי מה תהיה שאלתי הראשונה אליהם. נראה לי, שעכשיו אני יודע. אני רוצה לשאול אותם האם לדעתם עולם היזמות באמת שייך רק לצעירים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 29 אוגוסט 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3934314596826293203?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-11437823103323946502010-08-23T09:10:00.000+03:002010-08-23T09:10:00.920+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">היום אני מביא בפניכם סיפור מרגיז ומקומם, אבל אמיתי לחלוטין ונראה שגם, למרבה הצער, בכלל לא חריג. זהו סיפורו של שמואל רייך, בן 55, מהנדס אלקטרוניקה, עם שלושים שנות נסיון בפיתוח ובניהול פרויקטים מורכבים בחזית הטכנולוגיה. מומחה מולטי דיסציפלינרי בתקשורת, פרוטוקולים וארכיטקטורות, שפות תיכנות, הנדסת חומרה ספרתית ושיטות ניהול פיתוח מתקדמות. שמואל רייך עבד במוטורולה ישראל במשך כ 25 שנה ופוטר לפני מספר חודשים במסגרת צמצומים בחברה. על מאמציו הרבים והעקרים לחפש עבודה מאז שפוטר הוא מספר:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"היציאה לדרך החדשה עוברת דרך חברות ההשמה וסוללת אנשי כוח האדם שלהן, שמטפלים בפנייתך.כאן מתחיל החלק הקשה והמתסכל במיוחד. בבת אחת אתה מגלה, שכל הניסיון והידע שצברת במשך שנות עבודתך לא נחשבים לטובתך. הגורם הקובע הוא גילך ואם עברת את גיל החמישים אתה "פסול-עבודה". בשיחות שהיו לי עם אנשי כוח אדם (שרובם ככולם היו בני שכבת גיל צעירה מאד) הסתתרו אלה מאחורי הטיעון שאני "over qualified" עבור התפקיד, אבל בשיחות פחות פורמאליות נימקו את הדחייה בסיבות היותר אמיתיות וביניהן: "אתה מבוגר יותר מהממונה שמחפש עובדים", או "אנחנו מחפשים מנהל צעיר יותר". "</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא מזמן, עבר רייך בהצלחה את כל סדרת הראיונות בחברה מסויימת ונותר המועמד האחרון והמתאים. אבל, בהמלצת מנהלת כוח האדם הצעירה והנמרצת של החברה, החליטו המנהלים לדחות את הגיוס במספר שבועות עד שיימצא מועמד צעיר יותר, מישהו ש"מתאים יותר לרוח החברה". מועמד כזה אכן נמצא וגוייס לתפקיד. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המקרה הזה היה הקש האחרון. מתוך ההכרה שהיי-טק הישראלי אינו מאיר פנים לעובדיו המתבגרים חבר שמואל רייך עם קבוצת מהנדסים, גם הם יוצאי מוטורולה, וביחד הקימו את חברת VeeShell , המתמחה בניהול פרויקטים של פיתוח חומרה ותוכנה עבור חברות היי-טק. רייך ושותפיו לחברה משתמשים בנסיון משולב של עשרות שנות נסיון על מנת לספק ללקוחותיהם פתרון שלם בשיטות פיתוח מתקדמות. הם מתמקדים במערכות תקשורת, הטמעת תהליכים וכלים לפיתוח תוכנה, והסמכות לתקנים שונים. בנוסף, הם גם מספקים שירותי בדיקת ייתכנות עבור קרנות הון סיכון. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המקימים של חברת VeeShell עשו את הדבר הנכון. במקום לקונן על מר גורלם ולהתלונן - בצדק - על האפלייה הגילאית בהיי-טק, הם לקחו את עצמם בידיים ופנו לדרך חדשה. נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן שגם המנהלים והיזמים בהיי-טק הישראלי יגלו אחריות ויטפלו ביסודיות בסוגי האפלייה השונים הקיימים אצלנו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולמנהלת כוח האדם הנמרצת, שדחתה את רייך בגלל גילו "המופלג" אומר: יקירתי, ראשית - את חצופה. שנית - את עבריינית ופעלת בניגוד לחוק. בעשותך כך, גררת גם את החברה בה את עובדת לדבר עבירה. שלישית, אפלייה היא אפלייה היא אפלייה. היום הפלית מועמד לעבודה בגלל גילו, מחר תופלי את בגלל מינך, יום אחד יופלה קרוב משפחה שלך בגלל דעותיו הפוליטיות או נטיותיו המיניות ובהזדמנות יתנכלו למישהו ממקורבייך בגלל מוצאו. תתביישי לך, מנהלת נכבדה. ותזכרי גם, שצעירים לנצח יש רק בשירים. במציאות הם מתבגרים וצוברים שיער אפור, אבל גם נסיון וידע ויכולות לא מבוטלות. לתשומת ליבך.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 22 אוגוסט 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-1143782310332394650?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-77047143198437329342010-08-19T14:05:00.000+03:002010-08-19T14:05:36.517+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">השבועון "ניוזוויק" הקדיש החודש מאמר מקיף לאתר החדשות האינטרנטי "הפינגטון פוסט". בניגוד לאתרי חדשות פופולריים אחרים, ה"הפינגטון" איננו הזרוע האינטרנטית של עיתון או ערוץ טלויזיה, אלא הוא הדבר בעצמו - אתר מדיה חדשני, שבנה את עצמו מתחילת הדרך כאתר תוכן, שרוצה לספק מידע עדכני ורלונטי לציבור הגולשים בו. חמש שנים מיום הקמתו, האתר משך אליו למעלה מ 24 מליון גולשים בחודש שעבר, והפך להיות אתר החדשות השישי בפופולריות שלו ברשת (הראשון הוא CNN עם כ 65 מליון גולשים). תחזית ההכנסות השנה היא כ 30 מליון דולר ובקצב הצמיחה הנוכחי, מקימת האתר - אריאנה הפינגטון - כבר צופה הכנסות של מעל למאה מיליון דולר בשנה, בעתיד הנראה לעין. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דווקא התייחסותה של הפינגטון לנושא הטוקבקים משכה את תשומת ליבי. כאתר, הזוכה להשתתפות ערה ביותר של הגולשים, ה"הפינגטון" מתגאה בכך שהערותיהם עוברות עריכה קפדנית ושסביבת התגובות נשארת "נקייה". פניתי לאתר עצמו ומצאתי שם את כללי הצנזורה של ה"הפינגטון פוסט". לנוחותכם, אני מביא כאן תמצית מקוצרת ביותר, בתרגום חופשי: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ה"הפינגטון" עורך תגובות גולשים על מנת לקדם דו-שיח פתוח ושקוף בין קוראיו. האתר מעסיק עורכים משלו, אבל מזמין גם את קהילת הגולשים שלו להתריע על הערות בלתי הולמות. עריכה, מטבעה, איננה אוביקטיבית, אבל ה"הפינגטון" משתמש בחמישה כללים בסיסיים: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(1) אין להפלות גולש בגלל רקע, נטייה פוליטית או אידאולוגית (2) ביטויים ציניים, תוקפניים, או הומוריסטיים, גם אם מרגיזים, לא יצונזרו, כל עוד יישמרו בגבול הטעם הטוב (3) אין סובלנות להתבטאויות המשקפות אלימות, גזענות, אנטישמיות, הומופוביה, סקסיזם ובדיחות על חשבונם של המוגבלים בגופם או בנפשם (4) פרובוקציות, השמצות ופגיעה אישית בכותבים אחרים יוסרו מהאתר (5) "ספאם" על סוגיו השונים יצונזר</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קראתי את מדיניות הצנזורה של ה"הפינגטון" והתמלאתי קנאה והערכה. ואם אתם תוהים מדוע, קוראים יקרים, לפניכם שלוש דוגמאות שמצאתי בקלות, אחרי חמש דקות של חיפושים. למרבה הצער, הן משקפות את מה שמאפיין כל כך הרבה טוקבקים בתרבות הישראלית. שיפטו בעצמכם: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתגובה ל"צלילה לבלוגוספירה", כתבתה של נועה פרג ב"גלובס", כתב "קורא ומפהק" את המילים הבאות: "ריקי כהן - נודניקית משעממת. הני זובידה - בכיין מתוסכל שמנסה לתרץ את חוסר היכולת של השחורים ע"י רכיבה על הסוס העדתי."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובתגובה ל"טקלוג", בעל טור ב"גלובס", שכתב בהומור על התנסויותיו עם תוכניתנים בהודו, כתב מישהו: "בארץ לרוסים אין להם שום ערך מוסף בהיי-טק. הם יודעים לעשות אך ורק מה מלמדים אותם". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובתגובה לכתבתו של ליאור טימור באתר הספורט ONE על ההתכתשויות המילוליות בין יעקב שחר ממכבי חיפה לבין אביב בושניסקי ממכבי תל אביב, הגיב "רועי" במילים הבאות: "תראו את האשכנזי-נסקי הזה מאיים... איזה גיי ..."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הבלוגספירה הישראלית מלאה בטוקבקיסטים, המשתמשים בכינויים מופרכים על מנת להתבטא בדרך שלא היו מעזים, אילו היו נחשפים בשמם המלא. בגלל הפחדנים העלובים האלה, המשתמשים באימרות גזעניות, המשמיצים ללא בסיס, המקללים בלי בושה, המעודדים שנאה ומתבשמים ממנה, אנחנו צריכים כאן, אצלנו, עריכה מסננת, כדוגמת זו של ה"הפינגטון פוסט". הגיע הזמן לאמץ צנזורה שכזו גם במקומותינו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 15 אוגוסט 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-7704714319843732934?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-62370791947796977562010-08-09T11:36:00.000+03:002010-08-09T11:36:27.389+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר התרעמתי כאן על מסמך, עליו נאלצתי לחתום בעת שרכשתי מכשיר בלקברי 9700, הנמצא בשימוש ברשת אורנג'. המסמך הצהיר על תקלות מרגיזות בשימוש בשפה העברית ביישומים שונים במכשיר. כתנאי לקבלת ה 9700, נדרשתי לחתום על כך שהנני מודע לתקלות האלו ושאין ולא תהיה לי כל טענה אל אורנג', בגללן, או בגלל תקלות אחרות. אם לשפוט לפי התגובות הרבות שלכם, הקוראים, רובכם לא ממש הופתעתם מרוח המסמך של אורנג' או מהתקלות שתיארתי. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מוצא לנכון להביא בפניכם את תגובתו המפורטת של אחד הקוראים. קוראים לו אריק אלסטר, והוא מנהל אגף ציוד הקצה בחטיבת השיווק באורנג'. אלסטר קרא את המאמר וכתב לי אימייל בו הציע שנשוחח בטלפון, כך שיוכל להסביר לי את הנושא מנקודת ראותו. הוא גם לא התעצל וטרח להתקשר אליי בשעת ערב מאוחרת לארצות הברית. בנימוס ובסבלנות הסביר לי אריק אלסטר את הקשיים העומדים בפניו, כמי שאחראי על שיווק מכשירים חדשים, בדיקתם והתאמתם לשימוש בישראל. השורה התחתונה: אורנג' איננה מצליחה לשכנע את RIM, יצרנית הבלקברי, לתקן את התקלות בעברית ובהיעדר גישה לקוד המכשיר, איננה יכולה לתקן את התקלות בעצמה. אני מביא בפניכם את הגירסה הכתובה של דברי אלסטר, כפי ששלח לי לאחר שיחתנו:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"מכשיר 9700 Blackberry, ככל מכשיר שמושק ברשת Orange , עבר תהליך ארוך ויסודי של בדיקת תקינות התוכנה והחומרה, בסטנדרטים הגבוהים ביותר, בטרם השקתו. בכל מכשיר שמיועד למכירה ונבדק על ידינו מאותרות בתהליך זה תקלות, ואנו פועלים לתקנן בשיתוף עם יצרן המכשיר. תקלות אותן אנו מזהים כחמורות , הפוגעות ביכולת לשימוש תקין במכשיר מטופלות בהכרח לפני השקת המכשיר. במידה ומדובר בתקלות שאינן פוגעות בשימוש במכשיר אך עלולות לפגום בחוויית המשתמש אנו דואגים לידע מראש את הלקוח לגביהן, במקביל לטיפול בהן מול היצרן. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנו מאמינים בשקיפות מלאה מול לקוחותינו, ומתוך גישת הוגנות רואים את עצמנו מחויבים לשתף את הלקוחות בתקלות הידועות לנו בגרסת המכשיר. במכשירים אשר מיועדים לשימוש בדואר אלקטרוני, התמיכה בשפה העברית מורכבת יותר. בשירות מסוג זה ישנה השפעה של משתנים נוספים כגון גרסת שרת המייל , אפליקציות מייל ויישומי צד ג' בהם נעשה שימוש לפתיחה ועריכת קבצים מצורפים. ריבוי המשתנים הופך לעתים את זיהוי מקור הבעיה ותיקונה למורכב, ותיקון מלא של התקלות לא תמיד אפשרי מצד המכשיר בלבד. אנו ממשיכים לפעול מול יצרני המכשירים לשיפור מתמיד של ממשקי מערכות ההפעלה בשפה העברית. "</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אינני מכיר את אריק אלסטר, אבל הוא הרשים אותי באדיבותו ובתודעת השירות שלו. לשאלתי סיפר לי, שהוא הצטרף לחברת פרטנר לפני כשלושה חודשים במסגרת הרה-אירגון בחברה. אלסטר, בן 39, ביצע שורה של תפקידי ניהול בחברת אינטרנט זהב, בין השאר כסמנכ"ל טכנולוגיות ומערכות מידע, סמנכ"ל שירות לקוחות וסמנכ"ל חטיבת הלקוחות. בשנת 2004 הוא הקים וניהל את פעילות השיחות הבינלאומיות של חברת אינטרנט זהב 015 ושימש כמשנה למנכ"ל החברה. כיום, לאחר זמן קצר באורנג', הוא כבר נשמע כמו אחד שמבין מהם האתגרים שעומדים בפני מנהל בכיר כמוהו, על מנת לשמר לקוחות מתוסכלים כמוני. נאחל לו בהצלחה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 1 אוגוסט 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6237079194779697756?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-17052559621088444432010-08-09T11:34:00.000+03:002010-08-09T11:34:34.212+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אדוני הנכבד,</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מנוי של אורנג' מאז שנת 1997. אני מנחש, ששלוש עשרה השנים האלו מעניקות לי יותר ותק באורנג' מאשר לך. בהתחלה השתמשתי בטלפון מוטורולה שחור, ואחר כך היו לי מכשירי נוקיה למיניהם, והיה לי בלקברי ישן ויש לי עכשיו בלקברי חדש, אותו רכשתי מכם לאחרונה במיטב כספי. קוראים לו Blackberry 9700 והוא ספינת הדגל הנוכחית של RIM, המענה האולטימטיבי לאיש העסקים העסוק והתובעני. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אדוני, הייתי רוצה לספר לך על מספר תכונות ייחודיות של ה 9700, עליהן הודעתם לי בכתב ובגינן דרשתם את חתימתי הבלתי חוזרת, כתנאי שלכם לכך שאוכל להימנות על משתמשיו המאושרים של מכשיר זה. ובכן, כשביקשתי לרכוש את מכשיר הבלקברי החדש, דרשה ממני ענבל, אשת מכירות אדיבה מאין כמותה, לחתום על טופס המכיל, בין השאר, את התנאים הבאים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"... אנו מבקשים להסב את תשומת ליבך למספר נושאים חשובים הקשורים לתפעולו של המכשיר:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- ...ייתכן כי בחלק מהקבצים בסיומות pdf , doc , xls , ppt , המידע המוצג יגיע באופן לא מאורגן ומוצמד לצד שמאל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- הודעות דוא"ל הכוללת מלל במשפר שפות (כגון עברית ואנגלית) מוצגות במכשיר בצורה תקינה. בעת השבה על הודעה מסוג זה יקבל הנמען את ההודעה כאשר המלל מוצמד לצד שמאל וסדר המילים הפוך.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- ייתכן כי בעת הורדת קבצי מוזיקה מפורטל Orange Time שמות הקבצים יוצגו בשפה משובשת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- בשל התאמת המכשיר לשפה העברית, ייתכן כי בחלק מהאפליקציות הכיתובים יופיעו באופן משובש</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">- בנוסף, אנא שים לב כי במכשירים מסויימים עשויים להימצא מאפיינים חריגים נוספים אשר לא נתגלו בבדיקות שנערכו אצל היצרן או אצלנו. בעצם חתימתך על מסמך זה הינך מאשר כי קראת והבנת את תוכנו והנך מעוניין לרכוש את המכשיר על אף הנושאים שפורטו לעיל. אם תבחר לרכוש את המכשיר, לא תעמוד לך טענה, מכל סוג שהוא כנגד פרטנר, בקשר עם הנושאים המפורטים במסמך זה..."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אדוני המנכ"ל, אכן צדקתם. כל התקלות הנ"ל, וגם אחרות, אכן קיימות במכשיר. אני מכבד הסכמים ולכן, אינני מעלה כאן "כל טענה, מכל סוג שהוא כנגד פרטנר". אבל לטובת קוראיו הנאמנים של טור זה, תרשה לי מספר מילות פרשנות למכתבכם הנ"ל. למיטב הבנתי, כך אמרתם לי, לקוח נאמן של אורנג' מאז 1997:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"לקוח חביב, אנחנו מוכרים לך את המכשיר היקר ביותר של אורנג', אבל אתה מקבל אותו כשהוא מכיל תקלות וקילקולים, אותם לא טרחנו לתקן. יכולנו להעסיק מספר תכנתים במשך מספר שבועות כדי לפתור את הבעיות המגוחכות הכרוכות בשימוש ב 9700 בשפה העברית, אבל לא נעשה זאת. יותר חשוב לנו לשמור על הרווחיות המדהימה שלנו וממילא הצרכן הישראלי הוא פראייר שמוכן לחתום על טפסים, הפוטרים אותנו מאחריות לאיכות המוצר אותו מכרנו לו, ולרגולטור כלל לא איכפת. צרכן יקר, המשך לשלם לנו אלפי שקלים בכל חודש, ואנחנו נמשיך למכור לך מוצרים לא בדוקים עם תקלות מביכות, ונאסור עליך להתלונן. בבקשה לחתום על הטפסים ולהחזיר לפקס 054-7818106 , לידי ענבל. תודה! "</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 25 יולי 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-1705255962108844443?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-65904326278021630082010-08-09T11:32:00.000+03:002010-08-09T11:32:51.454+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">יש לי סימפטיה מיוחדת אל העיר רעננה. לפני כשתים עשרה שנים הייתי שותף להקמתו של הסטראט-אפ ביזנס לאיירס, ורעננה שימשה עבורנו, היזמים, כפשרה הגיאוגרפית הנכונה בין מקומות מגורינו. באחד מהימים התפרסם בעיתונים שחברת נובל, אז חברת היי-טק גדולה ומשמעותית, השקיעה מליוני דולרים בחברה הקטנה שלנו. ראש העיר רעננה התקשר לברך ושאל מה תוכל העירייה לעשות למעננו. "אולי תוכל לדאוג להקצאת כמות מספיקה של מקומות חנייה לעובדי ההיי-טק ברעננה?" שאלתי בנימוס ושנינו פרצנו בצחוק, שכן ברור שבמדינת ישראל קל יותר להקים חברת היי-טק, למשוך אליה משקיעים בין לאומיים ואפילו להגיע איתה לאקזיט, מאשר לטפל כנדרש בחוק בנושא מקומות חנייה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שנים לאחר מכן, רעננה היא כיום מרכז היי-טק מרשים. מי שנוסע בכביש 4 לא יכול להתעלם מהבניינים המרשימים, המאכלסים חברות בין לאומיות כמו SAP ו TI, בצד חברות סטארט-אפ רבות. בסמוך לקניון "רננים" למשל, נמצאת אחת מחברות הסטארט-אפ היותר "קוליות" שקמו בישראל בשנים האחרונות, הלא היא חברת Waze. מאות אלפי נהגים ישראליים אינם יוצאים לדרכם בבוקר מבלי להפעיל את שירותי הניווט החברתי של Waze על גבי מכשירי הסמארט-פון שלהם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני כחודשיים ביקרתי במשרדי החברה. מכיוון שזיכרון סיוטי החנייה ברעננה עדיין טבוע במוחי יצאתי לדרך מבעוד מועד. לשמחתי, גיליתי שממש בכניסה למשרדי Waze יש מקום חנייה מסומן בכחול לבן ובצידו שלט מאיר עיניים, המעניק לתושבי רעננה ולאורחים בעלי רכב היברידי חנייה בחינם. מלא גאווה על תרומתי הירוקה לעולם, החניתי את רכבי ההיברידי ועליתי לביקור במשרדי Waze. לאחר פגישה מהנה עם אנשי החברה, ירדתי שמח וטוב לב אל רכבי ויצאתי לדרכי. כשבועיים לאחר מכן הגיע אליי בדואר קנס חנייה מעיריית רעננה. מסתבר, שהפקחים ברעננה אינם מתרשמים מקבלת הפנים של העירייה לבעלי רכבים היברידיים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לאחר דין ודברים עם מחלקת החנייה בעיריית רעננה הוכחתי באמצעות מסמכים שונים, שאכן אני הוא אני ורכבי הוא היברידי. ובשבוע שעבר זכיתי לקבל מכתב מעיריית רעננה, וזו לשונו:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"א.ג.נ., הריני להודיעך כי התובע העירוני, אפי יצחקי, עו"ד ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שבחן את ערעורך החליט על ביטול דו"ח החניה שבנידון לפנים משורת הדין. להבא עליך להחנות את רכבך כחוק, ודוחות כנגדך לא יבוטלו בעתיד בנסיבות אלו. בברכה, יונת אלחנתי, מנהלת רשות החנייה".</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מכתבה של הגברת אלחנתי הותיר אותי נבוך. מבולבל משהו התקשרתי לעיריית רעננה, ואפילו הצלחתי להשיג את הגברת אלחנתי. סיפרתי לה על השתלשלות הדו"ח שלי ועל המכתב עליו היא חתומה. אני שמח לספר לכם, שהגברת אלחנתי היתה אדיבה ביותר והתנצלה בנימוס. לדבריה, המכתב שקיבלתי נועד לעברייני חנייה מסוג אחר. עבור נהגים כמוני, יש במחשבי מחלקת החנייה מכתב שונה, מנוסח באופן ידידותי יותר, כמתבקש מהנסיבות. להערכת הגברת אלחנתי, אחת הפקידות במחלקה לחצה בטעות על המקש הלא נכון, מה שגרם להדפסת הנוסח המוטעה ולמשלוח המכתב השגוי אליי. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בלב שמח קיבלתי את התנצלותה של מנהלת רשות החנייה של רעננה. חיבתי אל העיר נשארת בעינה. יש בה עובדי עירייה מנומסים, חברות היי-טק מרשימות, ובנוסף: ברעננה, הממתגת עצמה כ"פנינת השרון, עיר ירוקה", רכבים היברידיים חונים בחינם. לפעמים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 18 יולי 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6590432627802163008?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-53007354770552445972010-08-09T11:30:00.000+03:002010-08-09T11:30:59.991+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">תאמינו או לא, אבל לטור הזה יש קוראים נאמנים מעבר לים. אחד מהם הוא חנוך רביב, מהנדס ראשי בחברת ברודקום. חנוך גר בעיר קופרטינו שבעמק הסיליקון מאז 1996 ובזמנו החופשי, כשהוא לא קורא "גלובס", הוא משתתף להנאתו בריצות מרתון. את המרתון האחרון סיים בשלוש שעות, ארבעים וחמש דקות ומספר שניות. אחר כך הוא שלח לי תגובה על טור שרשמתי כאן בענייני חינוך, בו הצעתי פתרונות דרסטיים למימון מערכת החינוך הקורסת והעלאת שכר המורים. חנוך היסב את תשומת ליבי לפרויקט מרתק, שמתבצע בימים אלה במחוז Fremont , המאגד תחתיו חמישה בתי ספר תיכוניים. באחד מבתי הספר האלה, בקופרטינו, למדו רותם ואדר, בנותיו של חנוך.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובכן, ביוני 2008 אישרו תושבי האזור, ברוב של 66% מקולות המצביעים, מס מיוחד בסך 198 מליון דולר, שנועד לממן פרויקטים מיוחדים בבתי הספר התיכוניים של המחוז. פרויקט אחד היה הקמתה של קרן טכנולוגיות, שמוקדשת לתיקשובן של כיתות לימוד ומעבדות. פרויקטים אחרים טיפלו בשיפוצי מבנים ובהפחתת הצפיפות בכיתות, שידרוג מתקני בטיחות ועוד. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל, ההורים והמחוקקים רצו יותר. מעבר למתקנים ולאמצעי מיחשוב, הם רצו לשפר את רמת ההוראה על ידי העלאת שכר המורים ומענקים מיוחדים. הבעייה היתה, שהחוק אינו מאפשר להשתמש בכספי המס לצורך תשלומי משכורות למורים. הפתרון שמצאו היה מרשים ויצירתי: התקנתם של פאנלים סולאריים במגרשי החנייה של בתי הספר, ניצול הסובסידיות המיועדות למי שמייצר חשמל באמצעות אנרגיית השמש בכדי להפחית את עלויות החשמל של מוסדות החינוך באיזור, וכתוצאה מכך שיחרור תקציבי המחוז העודפים לצורך העלאת שכר המורים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">באתר האינטרנט של מחוז Fremont ניתן לעיין בניתוח המפורט שהוצג לתושבים. כספי משלם המיסים שימשו להתקנת תאים פוטו-וולטאים במגרשי החנייה של חמישה בתי ספר במחוז, ועל פי חישובי המהנדסים יוכלו לייצר במשותף 3.6 מגה-וואט. בחשמל הזה ישתמשו בתי הספר והעודפים יימכרו לחברת החשמל המקומית. החיסכון בחשבונות החשמל של המחוז יגיע לכמליון דולר בכל שנה. בנוסף, מוסדות חינוך המייצרים אנרגיה חלופית, זכאים למענקים הגבוהים ב 45% מהתשלומים הסטנדרטיים הקבועים בחוק. לכן, המחוז יקבל מענקים ממדינת קליפורניה בסדר גודל של כשמונה מליון דולר בחמש השנים הקרובות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כל מליוני הדולרים האלו יסומנו על ידי המחוז ככסף שנחסך לצורך מתן תוספות שכר ומענקים למורים בבתי הספר. בשניים מתוך חמישה בתי ספר במחוז כבר הסתיימה התקנת הפאנלים במגרשי החנייה בחודש שעבר. בשלושה בתי ספר נוספים תסתיים ההתקנה עד סוף השנה. התלמידים, הלומדים בבתי הספר האלה, חווים בכל יום שיעור מעשי בניצול אנרגיית השמש לצורך חיסכון בחשמל ובערכים של סביבה ירוקה. בשנים הקרובות הם גם יזכו למורים המתוגמלים טוב יותר ושיכולים גם לזכות למענקים מיוחדים על עבודתם המסורה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומה אצלנו, במרחק אלפי קילומטרים מעמק הסיליקון, ובמרחק אלפי שנות אור מהתפיסות המתקדמות שהוצגו כאן? בישראל, מולדתן של חברות אנרגיה ירוקה מהמתקדמות בעולם, כמו ברייטסורס אנרג'י, בטר פלייס, אנסטוראג', פיתגורס וסולר אדג', יילכו ילדינו אל בתי הספר והשמש היוקדת מעליהם תבזבז את קרניה לשווא. אצלנו, למרבה הצער, לא יהיה חדש תחת השמש.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 11 יולי 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5300735477055244597?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-27662321044922675532010-07-06T12:16:00.000+03:002010-07-06T12:16:10.481+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">רבות דובר על האופי הלאומי היזמי שלנו, ונשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן למסד את נושא לימוד היזמות, כחלק מהכשרתו של הדור הבא של ההיי-טק הישראלי. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפרופסור עוזי דה-האן, ממובילי "ביזטק", תוכנית היזמות הארצית לסטודנטים, התשובה ברורה. דה-האן, פרופסור ליזמות ולניהול אסטרטגי בטכניון ויו"ר המרכז ליזמות וחדשנות ע"ש ברוניצה, מספר על מבקרים המגיעים אליו מרחבי העולם, כדי לנסות להבין את רוח היזמות הישראלית: "הטכניון שוקל לחייב סטודנטים להנדסה ללמוד יזמות. כדי לשמר את היתרון התחרותי של מדינת ישראל בהיי-טק, עלינו לחנך את הסטודנטים שלנו ליזמות ולחדשנות. בניגוד למדינות כמו ארה"ב, סין והודו, בהן מלמדים יזמות באוניברסיטאות, בישראל התחום הזה איננו מפותח עדיין." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל, כמו שהוכיחה קבוצת יזמים צעירים, תלמידי כיתה ט' מקדימה, אין צורך לחכות עד לאוניברסיטה. הם המציאו ארטיקים מיוחדים, שהמקל שלהם חלול ומכיל בתוכו מגבון לניגוב הפנים והידיים. במסגרת הפרויקט הארצי של "יזמים צעירים", הם הקימו חברה בשם "פנדה", גייסו כספים ומינו בעלי תפקידים. אחרי התגבשות הרעיון למוצר הם ערכו סקרי שוק ובחנו מספר חלופות. בדרך לייצור הארטיק, לו העניקו את השם "מגניבון", נתקלו בלא מעט קשיים, שחייבו אותם לעבור במהירות מהדור הראשון של המוצר לדור השני, המוצלח יותר. לאנשי ההיי-טק שבינינו, הסיפור הזה נשמע מוכר למדי. </div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TDL0NJDFSQI/AAAAAAAAAD4/7t2EBfCliiI/s1600/Yazamim+Panda.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="116" rw="true" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TDL0NJDFSQI/AAAAAAAAAD4/7t2EBfCliiI/s200/Yazamim+Panda.png" width="200" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עידו מייסד, מנכ"ל החברה, בן 15, רוצה ללמוד פיזיקה ומחשבים, ושוקל להיות סטארט-אפיסט כשיגדל. "זו היתה חוייה שונה מכל מה שהתנסיתי עד היום בביה"ס. התמודדנו עם הרבה אתגרים והצלחנו." האבא של עידו, משה, גם הוא יזם, כרגע סמנכ"ל פיתוח ב"זיק-ביט", הסטארט-אפ השלישי בקריירה שלו. "לא דחפתי את הילד ליזמות, אבל אני שמח שחווה את החויה האדירה של המצאת מוצר והבאתו אל השוק. הילדים האלה כבר חוו את ה"אקזיט" הראשון שלהם."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על החישובים הכלכליים מופקד סמנכ"ל הכספים, תומר קיי, שהפיק גם את דו"ח הרווח והפסד של החברה. "בישראל נמכרים כ 60 מליון ארטיקים בשנה. מתוכם, ה"מגניבון" מתאים רק לארטיקי "פרימיום", כלומר כעשרה מליון יחידות, והנתח שלנו יהיה תמלוגים בסך 20 אג' לארטיק." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עידו ותומר יעלו בקרוב על מטוס בדרכם לתחרות העולמית ליזמים צעירים באיטליה, לאחר שזכו באליפות ישראל. יצטרפו אליהם יואב דן, סמנכ"ל מכירות, ורז דגני, הדוברת. רועי פרץ, סמנכ"ל פיתוח ולוגיסטיקה, איננו נוסע. תקנות התחרות אינן מאפשרות למי שעדיין אינו בן 15 להשתתף. קשה דרכו של יזם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דמות מפתח נוספת היא סיגל וידמן, סמנכ"ל הון אנושי בקרן ההון סיכון ג'מיני ישראל, שליוותה את החברה בהתנדבות מיום הקמתה. לדבריה, נסיונה העתיר בבחינת יזמי היי-טק ובליווי חברות צעירות סייעו בידה רבות בעבודתה כמנטורית בסטארט-אפ "פנדה". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כששאלתי את וידמן, האם איתרה בקבוצת היזמים הצעירים הזו פוטנציאל לדור הבא של ההיי-טק הישראלי, היא לא היססה: "הילדים האלה יהיו יזמים טובים יותר, כי הם "כבר עשו את זה". הם גם למדו להיות מודעים לחסרונותיהם וליתרונותיהם, והנסיון שלי מלמד שזהו תנאי קריטי להצלחה. יש כאן ילדים, שהם לא רק מוכשרים ונחושים אלא גם צנועים. אני אשמור את מספרי הטלפון שלהם, כי הם ילדים שיגיעו רחוק."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 4 יולי 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2766232104492267553?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-11423974434446472952010-06-24T11:01:00.001+03:002010-06-27T17:20:56.384+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; color: red; text-align: center;"><b>"פועלי כל עולם ההייטק התאחדו!"</b></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: right;"></div><div class="separator" dir="rtl" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMMy8tR1bI/AAAAAAAAADQ/y_YLe4GMC4g/s1600/Shelly+calling+for+HT+employees+to+unify.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMMy8tR1bI/AAAAAAAAADQ/y_YLe4GMC4g/s320/Shelly+calling+for+HT+employees+to+unify.png" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="color: red; text-align: center;"><b>"יש כאן שיעבוד גדול שמקורו בשכר הגלובלי שהעובד מקבל כיום. תתחילו לספור שעות נוספות כדי לא להיחשב כעבריינים"</b></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMM7XZfmII/AAAAAAAAADY/5ceJsDvSgVg/s1600/Shelly+calling+for+HT+to+treat+employees+properly.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMM7XZfmII/AAAAAAAAADY/5ceJsDvSgVg/s320/Shelly+calling+for+HT+to+treat+employees+properly.png" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="color: red; text-align: center;"><span style="font-size: small;"><b>"שלי למנהלים בהייטק: רוצים כסף מהמדינה? תדאגו לעובדים!"</b></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMM_OZ2PBI/AAAAAAAAADg/nAP3F23x0uI/s1600/Shely+Y+on+CSO+1.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMM_OZ2PBI/AAAAAAAAADg/nAP3F23x0uI/s320/Shely+Y+on+CSO+1.png" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><br /></div><div dir="rtl" style="color: red; text-align: center;"><b><span style="font-size: small;">"חה"כ שלי יחימוביץ' קוראת לחילונים: הפגינו נגד אינטל"</span></b></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMNFsim4eI/AAAAAAAAADo/6YE7mAD-EzA/s1600/Shely+Y+on+Intel+1.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMNFsim4eI/AAAAAAAAADo/6YE7mAD-EzA/s320/Shely+Y+on+Intel+1.png" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><br /></div><div dir="rtl" style="color: red; text-align: center;"><span style="font-size: small;"><b>"שלי יחימוביץ' על מחאת החרדים באינטל: מדאיג שחילונים לא מפגינים נגד העבודה בשבתות"</b></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMNIs08sGI/AAAAAAAAADw/tfV_918EzUI/s1600/Shely+Y+on+Intel+2.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TCMNIs08sGI/AAAAAAAAADw/tfV_918EzUI/s320/Shely+Y+on+Intel+2.png" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חברת הכנסת שלי יחימוביץ' זכתה החודש בהישג נכבד נוסף במלחמתה המתמשכת בהיי-טק הישראלי. בשנה שעברה הצליחה לכפות על ההיי-טק את תיקון 24 , המיותר והאנכרוניסטי, לחוק הגנת השכר. היא המשיכה במתקפותיה כשתמכה בהפגנות האלימות של בריונים חרדים נגד אינטל בירושלים בטענה המופרכת, שאינטל מכריחה את עובדיה היהודים לעבוד בשבת. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הח"כית יחימוביץ' כמובן הזדרזה לברך על הקמתו של איגוד עובדים בהיי-טק. "פועלי כל עולם ההייטק התאחדו", קוראת חברת הכנסת מעל גבי אתר האינטרנט שלה, וממשיכה בעמוד אחר באתר: "שלי בקריאה לחברות ההייטק: "תתחילו לספור שעות נוספות כדי לא להיחשב כעבריינים. עובדי ההייטק לוקחים אתם את העבודה הביתה, עושים שיחות ועידה על חשבונם ועל חשבון זמנם הפרטי. מנהלי חברות הייטק שואלים אותי מדוע הם צריכים לשלם אם העובד רוצה לעבוד מהבית. איזו שאלה? יש כאן שיעבוד גדול, שמקורו בשכר הגלובלי שהעובד מקבל כיום. תתחילו לספור שעות נוספות כדי לא להיחשב כעבריינים." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולכן לא מפתיע, שחברת הכנסת יחימוביץ', שבלכסיקון שלה מעסיקי ההיי-טק הם "עבריינים" שגורמים ל"שיעבוד", היא בין השושבינים של הצעת החוק שעברה החודש בועדת השרים לענייני חקיקה. יחימוביץ' וח"כים נוספים דורשים, שחברות שמבקשות תקציבים מהמדען הראשי יוכיחו שהן אוכפות את חוקי העבודה כפי שנקבעו בתיקון 24 לחוק הגנת השכר. כן, אותו תיקון חוק מיותר ומזיק, מבית היוצר של הח"כית יחימוביץ', מהווה כעת בסיס בידה לפגיעה נוספת בהיי-טק הישראלי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני שאמשיך, ברצוני להבהיר: כל חברה, היי-טקית או לא, חייבת לציית לחוק. חברה, שנוהגת בעובדיה בדרך כלשהי בניגוד לחוק, צריכה להיענש ועל מנהליה לתת את הדין על כך. אבל, אין קשר בין זה לבין העמסת מכשולים נוספים בדרך החתחתים הקשה בלאו הכי בדרכה של חברה לקבל מענקי פיתוח מהמדען הראשי. לידיעת הח"כית יחימוביץ': חוק המו"פ נועד לעודד פיתוחים חדשניים והקמת מיזמים, מתוך הכרה בתרומתו הייחודית של ההיי-טק הישראלי לכלכלת המדינה. תרומה זו מתבטאת, בין השאר, ביצירת עשרות אלפי מקומות עבודה ובהאצת הצמיחה במשק. לעיתים קרובות תמיכת המדען הראשי קובעת לדין או לחסד את עתידה של חברת סטארט-אפ צעירה, ומסלול המכשולים בדרך לקבלת התמיכה הוא מספיק מסובך גם בלי התוספת המיותרת, אותה העניקה לנו החודש. העמדת מכשול מיותר נוסף במסלול הזה עלולה לגרום לכישלון החברה, סגירתה ופיטוריהם של כמה עשרות עובדים, והלוא עליהם מנסה הח"כית יחימוביץ' להגן.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הגיע הזמן, שהח"כית הנכבדה תפנים, שההיי-טק הישראלי ומנהליו אינם אויבי המדינה ואפילו לא אויבי העובדים. להיפך, הלואי שבכל מקומות העבודה במדינת ישראל יונהגו הנורמות המקובלות בהיי-טק בכל הקשור לתיגמול עובדים וטיפוחם. נכון, בהיי-טק עובדים קשה, אבל זו עדיין לא סיבה להפוך אותו למטרה עויינת לצורך קידום הקריירה האישית של הח"כית יחימוביץ', המנסה למצב את עצמה כלוחמת זכויות הנדכאים והמשועבדים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה הוא השלב הבא במלחמתך נגד ההיי-טק, הח"כית יחימוביץ'? האם בכוונתך לחוקק חוק, שיאסור על יזמים להיות יצירתיים יותר משמונה שעות ביום, כדי שלא לשעבדם למקצוע? או שמא תדרשי לאסור על משקיעים זרים להשקיע בחברות סטארט-אפ ישראליות, כדי שלא לייבא לארצנו נורמות עבודה פסולות ממדינות נחשלות כמו ארצות הברית? </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-1142397443444647295?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-52631910955542739162010-06-21T20:40:00.000+03:002010-06-21T20:40:04.230+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">מחר יוצאים תלמידי התיכון ומוריהם לחופשת הקיץ, וכמו בעבר, גם השנה נאחל כאן לכולם חופשת קיץ בטוחה ומהנה ונצדיע לקומץ קטן מהם, שזכיתי לפגוש בשנה החולפת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חופש מהנה ביותר לך, עודד רייכספלד, מורה למכטרוניקה בבית הספר "אורט כרמים" שבכרמיאל. רייכספלד, בן 48, נשוי ואב לשלושה, הוא מורה כבר 22 שנים. אחרי שעבד בצי הסוחר כשלוש שנים, נשבה בקסם ההוראה, למד לתואר משולב של הנדסאי ומורה והחל לעבוד בהוראת המתמטיקה באורט ישראל. בשנת 1999 הצטרף לצוות ההיגוי של מגמת המכטרוניקה ("אלקטרוניקה, מחשבים, מכונות") ונטל תפקיד מרכזי בפיתוח תוכנית הלימודים, המופעלת כיום בכ 60 בתי ספר בישראל. לדבריו "המכטרוניקה היא שדה חינוכי בו אפשר לטפח את התלמיד ואת כישוריו. התוכנית מתמקדת בשכלול מיומנויות החשיבה והפעולה של התלמיד כפרט ובקבוצה. " </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אחד מתלמידיו של רייכספלד הוא עדי לרמן, בוגר כיתה יב'. עדי מספר, ש"עודד הוא מהמורים הכי טובים שהיו לי. מורה שהיה איכפת לו מאיתנו, התלמידים, ולא התמקד רק בציונים." עד לגיל 16 היה עדי שחיין בנבחרת ישראל וזכה בתואר אלוף ישראל לנוער בסגנון גב. הוא וחבריו נבחנו לאחרונה על פרויקט הגמר שלהם במכטרוניקה. הם תיכננו מערכת, שמאפשרת חיסכון במים מבוזבזים במקלחת ע"י הפעלת מנגנון בקרה מיוחד. עדי עומד בפני גיוסו לצה"ל והמטרה שלו היא "לתת מעצמי מה שאפשר ולתרום למדינה". הוא התנדב לגיבוש קורס חובלים ובכל מקרה ירצה להיות חייל קרבי. בעתיד בכוונתו לללמוד כלכלה ואלקטרוניקה ולעבוד בהיי-טק. חופש נפלא לך עדי, להתראות בהיי-טק בעוד מספר שנים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חופש ומנוחה נאחל למורה טובה כהן מהישיבה התיכונית "כפר גנים" שבפתח תקוה. כהן, מורה לאנגלית ולביולוגיה, פנתה לרובוטיקה בעקבות בקשתו של ראש הישיבה, הרב שי פירון, להכניס מקצוע זה לתוכנית הלימודים. כהן נרתמה למשימה וגיבשה נבחרת רובוטיקה שבנתה השנה רובוט עתיר פרסים. היא ושלושה מתלמידי הישיבה, ועימם הרובוט שלהם, עמלו קשות במשך יומיים בכנס איגוד תעשיית ההיי-טק בירושלים. אלפי אנשים עברו על פניהם, התעניינו, שיחקו והצטלמו עם הרובוט המתוחכם שבנתה הקבוצה. "אני מתה על התלמידים שלי, ואני מקווה שהם אוהבים אותי. אני משקיעה בהם את הנשמה", אמרה לי. חופשה מהנה לך, המורה טובה.</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TB-j4e9VnQI/AAAAAAAAADI/N0ubDaO8iwY/s1600/HTIA+Kids+Robot.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" ru="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TB-j4e9VnQI/AAAAAAAAADI/N0ubDaO8iwY/s200/HTIA+Kids+Robot.jpg" width="200" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואחרון חביב: אור גורל, כמעט בן 18, תושב קדימה שבשרון, תלמיד התיכון "הדסים", לומד לבגרות מורחבת במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים. "גדלתי עם מחשב ביד, והיה לי ברור שאלמד משהו בתחום" הוא אומר. אור משקיע הרבה אנרגיות בצופים ומשמש כמרכז צעיר, שאחראי על פעילויות השכבה הבוגרת בשבט "תמיד". התפקיד כולל הדרכה, ניהול פרויקטים מיוחדים ועבודה התנדבותית בקהילה. אור התנדב לשנת שירות ולשם כך ידחה את שירותו הצבאי בשנה. הוא מתלבט בין קורס טיס לבין סיירת מטכ"ל, שלדג והשייטת. האבא שלו שירת ב 669 ואחיו הגדול בפלס"ר צנחנים. "אני רוצה לדעת שתרמתי כמה שאפשר למדינה שלי ולהפיק כמה שיותר מהשירות הצבאי" אמר לי השבוע. בעתיד יש לו כבר מחשבות לפתוח סטארט-אפ ביחד עם מספר חברים. שמור על עצמך בצבא, אור, ואל תמהר. ההיי-טק הישראלי יחכה לך בזרועות פתוחות, אני בטוח. ובינתיים - שיהיה לך חופש נפלא.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 20 יוני 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5263191095554273916?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-31731888622439153602010-06-21T20:34:00.001+03:002010-06-21T20:35:31.078+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר אירח אותי ד"ר יוסי בן-דב, מנכ"ל "עת-הדעת", בסיור בביה"ס "מודיעים" ביד אליהו. בן-דב היה בעברו סמנכ"ל באמדוקס ולאחר מכן מנכ"ל של חברת ההיי-טק "סכימה". בשנתיים האחרונות הוא מנהל סטארט-אפ שמנסה לשנות את עולם החינוך באמצעות טכנולוגיה. אל בית הספר "מודיעים" מגיעים תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות. רבים מהם בני משפחות עולים מחבר העמים ומאתיופיה. חלק מהתלמידים מגיעים מפנימיות מוגנות. מדובר בילדים שהוצאו מביתם כדי לזכות להגנה ולצרכי קיום בסיסיים מטעם המדינה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנחנו ישבנו בשיעור אנגלית של כיתה ה' עם המורה מלכה סגל. עשרים ושניים תלמידים ישבו בכיתה והשתתפו באופן פעיל ועירני בשיעור על פלאי האות " E ". וכך נראית כיתה מתוקשבת באדיבות חברת "עת הדעת" (הפועלת בישראל ללא כוונות רווח ועובדת בחו"ל כחברה מסחרית לכל דבר): לכל תלמיד יש מחשב נייד, המאובזר במצלמה פנימית ואוזניות. למורה יש מחשב נייד משלה, המחובר למקרן ולרמקולים. כל המחשבים מקושרים ברשת אלחוטית והכיתה עצמה מחוברת לאינטרנט. התכנים לשיעורים פותחו על ידי "עת הדעת" והמערכת כוללת גם מערכת לניהול השיעור ("הפנו בבקשה עיניים ללוח" מופיעה הודעה על כל המסכים לאחר לחיצת כפתור במחשב של המורה), כלים לבקרה פרטנית על התקדמות התלמידים ואמצעים למעקב פדגוגי ניהולי. חשוב לציין, שהשיעור איננו מתבסס רק על המחשב. המורה מנהלת את השיעור, שואלת שאלות, משוחחת עם התלמידים, מדי פעם מקרינה סרטון קצר מהמחשב שלה ולאחר מכן מפנה את התלמידים למספר דקות עבודה אישית במחשבים שלהם. והדבר הבולט ביותר במהלך כל השיעור - שקט מוחלט. התלמידים מאזינים, עובדים, שואלים שאלות, משוחחים, הכל בשקט. כששאלתי את מנהלת בית הספר, שושי פריאל (19 שנים בתפקיד), האם השקט הזה נועד לכבוד האורחים, היא הבטיחה לי, שכך נראה כל שיעור במסגרת "עת-הדעת": "לתלמידים פשוט מעניין לשבת בכיתה, אין להם סיבה להפריע".</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TB-id6c-hTI/AAAAAAAAADA/EMMzT8hVTv4/s1600/HTIA+3.JPG" imageanchor="1" style="cssfloat: right; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="200" ru="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TB-id6c-hTI/AAAAAAAAADA/EMMzT8hVTv4/s200/HTIA+3.JPG" width="133" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יומיים לאחר מכן התארח שר החינוך גדעון סער בכנס איגוד תעשיית ההיי-טק בירושלים. סער דיבר על תוכנית התקשוב הלאומית, המתגבשת בחודשים האחרונים במשרד החינוך, במטרה להצעיד את החינוך בישראל אל המאה העשרים ואחת: מחשב לכל מורה, מקרן בכל כיתה, רשתות תקשורת אלחוטית בבתי הספר, חיבור פס רחב לאינטרנט, מחשב (כמעט) לכל תלמיד. יפותחו תכנים אינטראקטיביים וספריות דיגיטליות, יופעל ענן מיחשוב חינוכי, יוכשרו המורים והמנהלים וצויידו בכלים המתאימים. וכל זאת תוך חמש שנים, בתקציב של כחמישה מליארד ש"ח, בפיקוחה של מינהלת עצמאית מיוחדת. בהמשך לדברי השר, התכבדתי למסור את תגובת איגוד תעשיית ההיי-טק לתוכנית. המסר המרכזי שלנו היה, בצד ברכה על עצם קיומה של תוכנית תיקשוב לאומית: היי-טק הישראלי מגוייס וישמח לעזור. יש בישראל ידע, נסיון ויכולות תיקשוב מהמובילים בעולם, וכל אלה יכולים לסייע ביד הממשלה ומשרד החינוך, הן בתיכנון, הן בביצוע והן במעקב אחרי יישומה של תוכנית שכזו. יעבור עוד זמן עד שנראה את ילדינו לומדים בסביבה לה הם ראויים, אבל אם להסיק מהנסיון המוצלח של "עת הדעת", ואם נמשיך ונסתמך על נסיונם של מומחי התיקשוב שדיברו בכנס- נציגי מט"ח, "סנונית" ורשת אורט ישראל - הרי שהידע והניסיון וחלק מהיכולות כבר כאן איתנו, וניתנים להפעלה באופן מיידי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל, כדי לשמור על פרופורציות נכונות, אני מביא כאן את דבריהם של שני אנשי חינוך, שהתארחו בכנס ההיי-טק. ד"ר אלי אייזנברג, סמנכ"ל בכיר וראש מנהל מו"פ והכשרה באורט ישראל אמר, ש"ייעודה של מערכת החינוך בישראל צריך להיות צמצום הפערים הלימודיים ושבירת המתאם בין השכבה הסוציואקונומית ממנה בא התלמיד לבין הישגיו ויכולות ניעותו החברתית כלכלית כבוגר." להזכירכם, מה שנכתב כאן כבר בעבר: ביחד עם ארה"ב, אנחנו מהמובילים בין מדינות העולם הנאור בפערים החברתיים הקיצוניים ובסיכוייהם המזעריים של בני השכבות החלשות להתנייד לעתיד כלכלי-חברתי טוב יותר.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואילו מנהל "בית בירם" (בי"ס התיכון הריאלי בחיפה), מנדי רבינוביץ', אמר בפאנל שעסק בענייני חינוך טכנולוגי:"תפקידו של המנהל הוא לדאוג לאושרם של תלמידיו, במקביל לחובתו לתת מענה מתאים לצרכים הפדגוגיים, החברתיים והרגשיים של כל תלמיד ותלמידה."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 13 יוני 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3173188862243915360?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-38536318518190718862010-06-07T00:56:00.008+03:002010-06-07T01:04:18.830+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">שורות אלו נכתבות בגובה שלושים אלף רגל מעל האוקיאנוס. בין ארצות הברית לבין ישראל, ובין "ועידת ישראל", שהתקיימה בלוס אנג'לס לבין ועידת איגוד תעשיית ההיי-טק הישראלי שתתקיים השבוע בירושלים. בימים כל כך קשים לתדמית ישראל בעולם, שתי ועידות, בשתי יבשות שונות, מצדיעות להיי-טק הישראלי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ועידת ההיי-טק בירושלים תהיה מהמרשימות שנראו כאן מעולם. איגוד תעשיית ההיי-טק, שנוסד השנה, הצליח במשימה היומרנית למשוך אליו את כל מרכיבי ההיי-טק הישראלי - סטארט-אפים וחברות גדולות, חברות בין לאומיות, קרנות הון סיכון ונותני שירותים מקצועיים. הכנס בירושלים מהווה תצוגת עוצמה ראשונה של האיגוד החדש. על פי נתוני האיגוד, צפויים להגיע לועידה כ 2,500 משתתפים, כרבע מהם אורחים מחו"ל. שתי משלחות גדולות מגיעות מהמזרח - כ 90 איש מסין וכ 65 משתתפים מהודו. מצטרפות אליהן משלחות מפינלנד, איטליה וניגריה ו - שימו לב - גם משלחת של כ 15 פלשתינאים. למרות המערבולות במזרח התיכון, בועידת ההיי-טק ישבו יחד פלשתינאים, ישראלים ונציגים זרים וישוחחו על חדשנות עסקית ומגמות בשווקים הבין לאומיים. ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, איש היי-טק בעברו, אימץ את הכנס הזה ויהיה בין המברכים. גם ממשלת ישראל תיוצג באופן מכובד: ראש הממשלה יישא דברים. שר האוצר יציג את תוכנית הממשלה לעידוד השקעות בתעשיית ההיי-טק. שר החינוך ישתתף במושב מיוחד בנושא החינוך בישראל במאה ה - 21. בנוסף, יופיעו השר לאיכות הסביבה, השר לענייני מיעוטים ושר המדע. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הכנס גם מהווה מעין חגיגה פרטית ראויה עבור שניים משושביניו: אהרון מנקובסקי, יו"ר איגוד תעשיית ההיי-טק, מוביל את האיגוד ביד רמה אל הפגנת עוצמה מרשימה בירושלים. החזון של מנקובסקי קרם עור וגידים אל מול ספקנות וציניות לא קטנים ונראה שבכנס הזה הוא מקבל אישרור משמעותי. מצטרף אליו המנכ"ל החדש של האיגוד, עודד חרמוני. עיתונאי בעברו, חרמוני הגיע לתפקידו הנוכחי מעמדת סמנכ"ל בחממת מיט"ג ויש לו גם פרספקטיבה של מי שהיה יזם בשתי חברות סטראט-אפ. הוא כתב לי, ש"אני רואה בתפקידי החדש שליחות. באתי לאיגוד כדי להשפיע ולחזק את התעשייה ממנה באתי וייתכן שגם אחזור אליה בעתיד. הכנס הוא מפגן עוצמה של ההיי-טק הישראלי, והוא משלב את כל העושים במלאכה - חברות היי-טק, משקיעים, יזמים והשותפים מחו"ל."<br /><br /></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TAwZIlS5mkI/AAAAAAAAACo/ebFu0YK57W8/s1600/The+Israel+Conference+LA+June+3+2010+1.JPG" imageanchor="1" style="cssfloat: right; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" height="111" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TAwZIlS5mkI/AAAAAAAAACo/ebFu0YK57W8/s200/The+Israel+Conference+LA+June+3+2010+1.JPG" width="200" /></a></div><div dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: right;">ובצד השני של האוקיאנוס, "ועידת ישראל" בלוס אנג'לס התמקדה בגשר העסקי, הנפרש בין ארצות הברית לבין ישראל על ידי עשרות חברות בין לאומיות ענקיות ומאות סטארט-אפים. השנה הופיעו בכנס מנהלים בכירים מגוגל, מיקרוסופט, אורקל, סנדיסק, מרוול וקוואלקום, ולצידם סטארט-אפים ישראלים מבטיחים כמו אינוביד, סנפילי, פיתגורס, קריון, פיר-39, טאבולה, אמימון ואחרים. בהמשך למסורת "האורח המסתורי" בועידה, הוזמן הפעם, כהפתעה לקהל, תא"ל (מיל.) רן רונן-פקר, שסיפר למאות משתתפים נרגשים על קורותיו כטייס ומפקד בחיל האויר ופועלו המבורך באירגון "צהלה" למען הנוער בישראל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">נשיאת הבלוג הטכנולוגי המוביל טקראנץ' דיברה גם היא בכנס והרעיפה מחמאות על ההיי-טק הישראלי. "הישראלים מובילים במתן פתרונות חדשניים לבעיות הכי קשות. אל תפסיקו לפתור את בעיות העולם!" היא ביקשה מהקהל. חבל, שראש ממשלת תורכיה לא היה שם כדי לשמוע אותה ולהבין, שישראל איננה הבעייה. ישראל היא הפתרון.</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">...</div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">(פורסם ב"גלובס" - 6 יוני 2010)<br /><br /></div></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TAwZU9vVdzI/AAAAAAAAACw/UTaRouuHTxc/s1600/The+Israel+Conference+LA+June+3+2010.JPG" imageanchor="1" style="cssfloat: left; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" height="140" src="http://3.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/TAwZU9vVdzI/AAAAAAAAACw/UTaRouuHTxc/s200/The+Israel+Conference+LA+June+3+2010.JPG" width="200" /></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3853631851819071886?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-24571820463181018362010-05-30T21:19:00.000+03:002010-05-30T21:19:35.648+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר התבשרנו על חיזוק משמעותי לדמוקרטיה הישראלית: נבחרינו בכנסת קיבלו הרשאה לרכוש מכשירי איי-פד ואיי-פון מתוך התקציב של שמירה על קשר עם הציבור. אתר האינטרנט של הכנסת מלמד, שהחל בשנת 2001 "חבר הכנסת זכאי לתקציב שנתי בסך ‎64,911 שקלים חדשים לכיסוי הוצאות שהוצאו לשם שמירה על קשר עם הציבור..." פירוט ההוצאות המאושרות נמצא "ברשימה שיפרסם חשב הכנסת מעת לעת ..." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כאזרח ישראלי, נמלאתי כמובן גאווה על קידמתם של נבחרינו. כן, רבותיי, מהיום לא רק נשיא ארצות הברית הוא אדם חדשני ונאור, המפליא בשימושי הבלקברי והאינטרנט. כעת, גם מאה ועשרים הח"כים שלנו הם שליחי הקידמה ויקפידו לשמור איתנו על קשר רציף באמצעות מיטב החידושים, שכן אנחנו, הנתינים, כל כך חשובים בעיניהם. אתר הכנסת, בשם השקיפות וחופש המידע, מפרט את הוצאות חברי הכנסת מתקציב זה בשנים החולפות. מסתבר, שהח"כים השתמשו באמצעים שונים, אבל - לא כולם היו דווקא טכנולוגיים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הח"כית שלי יחימוביץ', למשל, הוציאה בשנת 2009 מתקציבה 15,900.77 ש"ח על שירותי אינטרנט, אבל גם השקיעה 515.77 ש"ח בכיבוד קל ובנוסף 2,146.01 ש"ח בקניית עיתונים. אתר האינטרנט של יחימוביץ' הוא דוגמה יפה ליצירת קשר עם הבוחר. הקוראים הקבועים של טור זה יודעים, שהח"כית יחימוביץ' לא זכתה כאן למחמאות, אבל בעניין שימוש נכון במדיה וקשר דו-צדדי עם הבוחר, אני שמח לפרגן לה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הח"כית ויו"ר האופוזיציה ציפי ליבני מנסה גם היא לשמור איתנו על קשר. לצורך כך רכשה בשנה החולפת ארבעה מחשבים ניידים ב 17,553.10 ש"ח, מחשב נייח ב 4,537.00 ש"ח והיא גם אירחה אותנו בעזרת כיבוד קל, שעלה לנו 249.20 ש"ח. גם לליבני יש אתר בלוג אישי חביב, אך נראה, שנכתב על ידי יחצ"נים משועממים. בעמוד הבית מופיע הקישור המתחייב ל"פייסבוק" (זוכרים את המערכון ב"ארץ נהדרת"?) ומי שמתעניין מתבקש למלא את ה"דואר האלקרוני" שלו (הטעות במקור).</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עוד במידגם השטחי שלנו: הח"כית ציפי חוטובלי הוציאה 6384.90 ש"ח על כיבוד קל, 2,920 ש"ח על מחשב נייד, ובנוסף גם 20 ש"ח על דואר. הח"כ והשר גלעד ארדן השקיע 887 ש"ח בהקמת אתר אינטרנט (שלא הצלחתי למצוא), 273.75 ש"ח בקניית מודם, וכמובן 1398.82 ש"ח בכיבוד קל. הח"כ וסגן השר יעקב ליצמן, לא השקיע בטכנולוגיה כלל וכלל, כיאה למי שנלחם בגאון כנגד הזזת קבריהם העתיקים של עובדי אלילים. הח"כית אסתרינה טרטמן השקיעה 200 ש"ח בתמונות לאתר האינטרנט שלה, ועל פי התוצאות - היה שווה כל שקל. הח"כ בנימין בגין השקיע אפס ש"ח בשמירה על קשר איתנו. הח"כ אברהם הירשזון הוציא רק 658 ש"ח מתקציבו, מעניין מה הוא עושה היום. ואילו הח"כ עמיר פרץ, שיאן ההוצאות, השקיע בקשריו איתנו 66,182.07 ש"ח, אבל לא קנה אף מחשב ולא הגיש כיבוד קל לאף אחד. מה שכן, הוא שילם על חשמל 1,245 ש"ח, סעיף שלא ראיתי אצל ח"כים אחרים. כנראה שוב מקפחים את הפריפריה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולאלה מביניכם הח"כים, שאינם מרגישים בנוח עם פלאי הטכנולוגיה והאיי-פד והאיי-פון, אני מציע בצניעות להרים אלינו, האזרחים הפשוטים, טלפון. אנחנו אפילו מוותרים על הכיבוד. שימרו על קשר, חברים נכבדים. ביי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 30 מאי 2010)</div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2457182046318101836?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-26181378158015158552010-05-25T18:22:00.001+03:002010-05-28T19:11:18.840+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">יו"ר בנק הפועלים, מר יאיר סרוסי, קיבל בשבוע שעבר מתנה מיוחדת: תמונה, שצוירה על ידי שמואל איילין, תלמיד מרכז החינוך הטכנולוגי "אורט" כפר סבא. התמונה הוענקה לסרוסי כאות הוקרה לתרומתו של בנק הפועלים לקידום החינוך במדינה, בערב מיוחד שאורגן על ידי אורט ישראל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הערב הזה היווה סיכום ל"נקודת מפגש", פרויקט המחבר בין מנהלים בכירים במגזרי המשק השונים לבין בתי ספר ברשת אורט. המשתתפים ביקרו לאחרונה בבתי ספר, חלקם העבירו שיעורים, חלקם נכחו בישיבות מורים, רבים מהם לקחו שיעורי בית להמשך. הקשר הדו-צדדי הזה מכוון ליצור עשייה משותפת לאורך זמן, למען עתיד טוב יותר לחינוך, לכלכלה ולחברה בישראל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בנוסף להנהלת בנק הפועלים, השתתפו השנה בפרויקט גם בכירים במשק כמו מוטי זיסר, עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום, ורוית בר-ניב, יו"ר שיכון ובינוי. מ"רפאל" הגיע היו"ר, האלוף (מיל') אילן בירן, ומצה"ל - תת-אלוף ירון לבנת, ראש פרויקט המרכבה במשרד הביטחון. ההיי-טק הישראלי יוצג השנה ב"נקודת מפגש" באופן מכובד על ידי שליחים רבים, וביניהם: אפי קוטק, נשיא נס טכנולוגיות, זאב ברגמן, מנכ"ל נייס, זאב זליג, מנכ"ל ג'נזיים, משה חורב, מנכ"ל אורקל, משה ליכטמן, נשיא המו"פ במיקרוסופט ישראל, אביחי ניסנבוים מנכ"ל AOL בישראל, בועז מאור, מנכ"ל סיסקו ישראל ומנהלים בכירים אחרים. גם ההון סיכון קיבל נציג, כותב שורות אלו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כל אלה הוזמנו לערב חגיגי, שאירגנה הנהלת אורט כהוקרה מיוחדת להתנדבותם ולפועלם. את הערב כיבד בנוכחותו שר החינוך, מר גדעון סער. הוא אמר לנוכחים, כי החליט להגיע מתוך כבוד לעשייה החינוכית המתמשכת ברשת אורט ומתוך הערכה למתנדבים, שמעניקים מעצמם למען החינוך במדינה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S_vq_tlE3jI/AAAAAAAAAB4/QmJczRisTPM/s1600/Ort+Picture+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S_vq_tlE3jI/AAAAAAAAAB4/QmJczRisTPM/s320/Ort+Picture+2.jpg" /></a></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">כהוקרה לתרומתו המיוחדת של בנק הפועלים, הוחלט באורט לערוך תחרות ציורים, ולהעניק את הציור הזוכה במתנה ליו"ר הבנק. בתחרות זכה התלמיד שמואל איילין, בן 18, תלמיד כיתה יב' מכפר סבא. הוריו של שמואל עלו לארץ מאתיופיה בשנת 1991 , במסגרת מבצע "שלמה". יש לו ארבעה אחים ואחות והם גרים בדירה צנועה, בשכונת יוספטל. האם עובדת כפועלת במפעל "סנו", והאב פועל במפעל לייצור דלתות. המצב הכלכלי בבית קשה אבל ההורים דואגים ומחוייבים לחינוך הילדים שלהם. לשמואל יש קשיי למידה משמעותיים ולמעשה אינו יכול להשתלב בתוכנית לימודים רגילה. אבל, לפני כשלוש שנים, זיהתה המחנכת שלו, פניה פלד, את כישרון הציור הנדיר שלו. ביחד עם שרה תודה, מורה לציור ואומנות ובתמיכת מנהל בית הספר, הצליחו להעניק לשמואל את האפשרות ללמוד להתבטא בשפת הציור. ומאז הוא איננו מפסיק לצייר. בשיעורים, בהפסקות, בבית, שמואל מצייר. באותה רשת חינוך, בה לומדים תלמידים מצטיינים מקצועות כמו ביו-רפואה, אווירו-חלל ורובוטיקה, ניתנה ההזדמנות, גם לתלמיד מתקשה, לבטא את כשרונותיו בדרך המתאימה לו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתמונה שזכתה בפרס צייר שמואל ילדים בגילאים שונים וקרא לה בשם "אני שווה". כששאלתי אותו למשמעות השם, הוא חייך ואמר לי: "אני כמו כולם. גם אני שווה." ביום ראשון שעבר, כשהוא עומד נבוך ונרגש על הבמה, ומולו מוחאים לו כפיים שר החינוך של מדינת ישראל, הנהלת אורט ועוד עשרות מבכירי המשק הישראלי, שמואל היה הרבה יותר משווה. שמואל ידע, שהוא הכי שווה בעולם. <br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__rCeezJZI/AAAAAAAAACg/ubsFu_5EUOY/s1600/Ort+1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" height="214" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__rCeezJZI/AAAAAAAAACg/ubsFu_5EUOY/s320/Ort+1.jpg" width="320" /></a></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 23 מאי 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2618137815801515855?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-7585389445741579962010-05-16T14:08:00.003+03:002010-05-28T19:03:23.554+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">סערת הרגשות והשינויים הקיצוניים במצבי הרוח של אוהד כדורגל דומים במשהו לאלו של יזם בסטארט-אפ. אתה סופג חבטות ושבע אכזבות, וכשאתה מגיע לשיא, הרי שהוא חזק, מתוק, מרגש, ועלול לפנות מקומו במהירות לנפילה הבאה. זה נכון בהיי-טק וגם נכון כשאתה אוהד קבוצת כדורגל, במיוחד אם קוראים לה הפועל תל אביב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במוצאי שבת לפני שבוע, עמדנו עייפים ,צרודים, ובעיקר עצובים, על מדרגות היציע הדומם בבלומפילד, וצפינו בוואליד באדיר ואלי גוטמן מנסים לעודד את שחקני הפועל הזרוקים על כר הדשא. בצד השני של האיצטדיון חגגו הצהובים. מאמן מכבי תל-אביב, נמני, שבמשך תשעים דקות הקפיד ששחקניו לא יעברו את החצי, ועימו החבורה העלובה שייצגה את המועדון המפואר של פעם, רקדו והתחבקו על כר הדשא. היציע מעליהם געש באלפי אוהדים שחגגו, לא - חלילה - ניצחון או תואר כלשהו בליגה, אלא את כך, שבמשחק בונקר מכוער כנראה עצרו את היריבה העירונית ממסעה אל תואר האליפות הנכסף. וזאת, שבוע אחרי שהרשו לעצמם להיות מובסים, באותו מקום, על ידי מכבי חיפה. אין שמחה כמו שמחה לאיד.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלושה ימים לאחר מכן חזר הצבע ללחיינו. שוב עמדנו צרודים, אבל שמחים ומנוחמים. הפועל תל אביב גברה על בני יהודה וזכתה, בצדק רב, בגביע המדינה. בכל עונה אחרת זו היתה סיבה לחגיגה ענקית. הפעם, השמחה היתה מאופקת משהו.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__n-SNdhzI/AAAAAAAAACI/bkK3dSmBVdE/s1600/IMG00373.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" gu="true" height="150" src="http://4.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__n-SNdhzI/AAAAAAAAACI/bkK3dSmBVdE/s200/IMG00373.jpg" width="200" /></a></div>ובמוצאי שבת - בית"ר ירושלים. יש לנו איתם חשבון הסטורי. ב 1998, ביום סיום העונה, התקיים המשחק השערורייתי בין הפועל בית שאן לבין בית"ר ירושלים. בדקה ה 93 של המשחק, לאחר שבבלומפילד כבר החלו חגיגות האליפות של הפועל, הרשתה בית שאן לבית"ר לטייל אל תוך השער שלה בפעם השלישית באותו משחק, והעניקה לה את האליפות העלובה ביותר שנראתה אי-פעם בישראל. "משחק השרוכים", כפי שכונה לאחר מכן, הוא אות קלון על הכדורגל הישראלי, קלון שרודף עד היום אחרי מי שהיו שותפים לו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומול בית"ר ירושלים, ומול החשבון ההסטורי של "משחק השרוכים" התייצבה אתמול הפועל תל אביב, למשחק החוץ הכי גורלי, הכי מותח, הכי דרמטי שיכול להיות. והיא חזרה משם אלופת המדינה, ומחזיקת הגביע. החל מאמש, הכדור הוא אדום, תל-אביב אדומה והתואר הכפול הוא האקזיט הכי אדום בעולם. <br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__o79axv7I/AAAAAAAAACY/NiuXntZdO9I/s1600/Double+coup+and+plate+028.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" height="150" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S__o79axv7I/AAAAAAAAACY/NiuXntZdO9I/s200/Double+coup+and+plate+028.jpg" width="200" /></a></div>לפנות בוקר, כשמסביבנו אלפי אוהדים נלהבים חוגגים בבלומפילד, הסתכלתי על הילדים שלי. ל' היה בן שבע כשהפועל זכתה באליפות בפעם האחרונה, בשנת 2000. א' היה בן שלוש. י' עוד לא נולד. מאז הזכייה ההיא הם נכחו באיצטדיון ריבר פלייט שבבואנוס איירס, במשחק הסופר קלאסיקו בין ריבר לבוקה ג'וניורס. יחד ישבנו בקמפ-נואו בברצלונה וראינו את מסי מחמיץ פנדל (לא נורא, ניחמנו אותם, גם זה סוג של הסטוריה). הם ביקרו בסן-סירו, מעוזן של אינטר ומילאן הגדולות. אבל בלב שלהם הם ידעו תמיד, שבאיצטדיון הקטן והישן שבדרום תל אביב נמצא מרכז העולם של הכדורגל. כאלו הם האוהדים שלך, הפועל, וכמוהם אלפים רבים אחרים הלילה נשאו אלייך עיניים מוקירות תודה ונרגשות, חלקן דומעות. סבא מיכה, אוהד שרוף של הפועל, בטוח חייך ממקום מושבו, אי שם בשמיים. לעולם לא תצעדי לבד, הפועל תל אביב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 15 מאי 2010)</div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-758538944574157996?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-7618895697934338002010-05-10T10:11:00.000+03:002010-05-10T10:11:09.630+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר סיפרתי כאן על דניאל, עולה חדש מצרפת, הנעזר בעמותת "גבהים" על מנת לחפש עבודה. בצידן של תגובות מחממות לב מאנשים טובים שהציעו את עזרתם, ביניהם גם מנכ"לים של חברות הייטק, היתה תגובה אחת, שמשכה את תשומת ליבי. קוראה נאמנה של הטור הזה כתבה, שאכן, המטרה - לעזור לעולים חדשים - היא ראויה, אבל זוהי בסך הכל "טיפה בים המובטלים". היה כמובן צדק בדבריה. אבל, לכבודה של קוראה זו ולכבוד רבים אחרים שחושבים כמוה, אני מוצא לנכון לספר כאן את הסיפור העממי על כוכבי הים. הסיפור נכתב במקור על ידי הסופר האמריקני לורן אייסלי (שחי בין השנים 1977 – 1907), והוא זכה לגירסאות רבות בדפוס וברשת, כולל מספר סרטוני וידאו ביו-טיוב. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הנה הסיפור, בגירסה מקוצרת: איש אחד יצא לרוץ לאורך חוף הים. בעודו רץ, הבחין בנער צעיר, הולך לו לאיטו לאורך החוף, מתכופף מדי פעם, מתרומם ומשליך משהו אל המים. כשהתקרב אל הנער ראה, שהוא מרים כוכבי ים וזורק אותם בעדינות אל תוך המים. "נער צעיר, מה אתה עושה?" שאל האיש בתמיהה. "אני מציל כוכבי ים", ענה הנער, "אם יישארו פה על החוף, הם יתייבשו וימותו." האיש קימט את מצחו ואמר לנער: "ילד, הסתכל סביבך, יש פה אלפי כוכבים זרוקים על החוף. אתה לא באמת חושב שתוכל להציל את כולם, נכון?" הנער חייך וענה לו: "ברור שלא. לרוב הכוכבים כאן לא אוכל לעזור. אבל, הכוכבים הבודדים, שאותם כן החזרתי חזרה למים, עבורם חוללתי שינוי אמיתי. להם נתתי הזדמנות לחיים חדשים". הנער סיים את דבריו, ופנה לדרכו לאורך החוף, כשמדי פעם הוא מתכופף להרים כוכב ים נוסף. האיש המשיך בריצתו. מדי פעם נראה מתכופף, מרים כוכב ים ומשליך אותו אל המים. סוף הסיפור.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בישראל של שנות האלפיים מוטלים כוכבי ים רבים על החוף. אנשים רבים ממשיכים בריצתם היומית, אולי מבחינים בכוכבים המוטלים לרגליהם ואולי לא. אבל ישנם גם רבים מאוד, שעוצרים את ריצתם, מתכופפים ומרימים כוכבי ים במטרה להצילם. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביקרתי בשבוע שעבר בחברת "פריים סנס". על לוח המודעות של החברה, בכניסה למטבח, היה תלוי מכתב תודה צנוע מעמותת "פתחון לב", המסייעת במזון, הלבשה והנעלה למשפחות נזקקות וגם תומכת בבני נוער במצוקה. עובדי "פריים סנס" זכו להוקרת תודה על הסיוע שתרמו בחג הפסח השנה. לא מזמן, נפגשתי עם מנהלים בכירים בחברת "נס טכנולוגיות" בקריית עתידים. הם סיפרו, שהתחייבו לפעילות של תרומה לקהילה במסגרת הגדרת המטרות השנתיות שלהם. הם לוקחים את המחוייבות הזו בשיא הרצינות ובוחנים חלופות. אלו הן רק שתי דוגמאות, וישנן עוד רבות מאוד. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ההיי-טק הישראלי רווי בדוגמאות של יזמים, עובדים, מנהלים ומשקיעים המקדישים מזמנם ולעיתים אף מהונם לטובת מטרות שונות של עזרה לזולת. מעמותות שונות לטיפול בבני נוער במצוקה, דרך פעילויות לקידום החינוך בישראל או התנדבות לסיוע לקשישים, והמשך בהתאגדויות למען תרומה לקהילה, לפיתוח הפריפריה, להגנה על איכות הסביבה ועוד ועוד. תסכימו איתי, שיש משהו מחזק ביותר בעובדה, שכל כך הרבה אנשים מחוייבים לעזרה לזולת. הם הולכים על קו החוף, מרימים כוכבי ים, ומחזירים אותם למים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 9 מאי 2010)</div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-761889569793433800?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-66626757366113513642010-05-10T10:09:00.000+03:002010-05-10T10:09:50.456+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בחודש מרץ השנה הכריזה ממשלת ישראל על תוכנית שאפתנית להשבתם הביתה של אקדמאים ישראלים השוהים בחו"ל. במסגרת התוכנית יוקמו "מרכזי מצויינות" באוניברסיטאות בארץ, ויתוקצבו תוכניות מיוחדות לקליטתם המוצלחת של אותם הישראלים, שהמדינה רוצה אותם בחזרה. אומנם, מטרה ראויה וחשובה, אבל מה לגבי רבים וטובים, שבאו לכאן מיוזמתם כעולים חדשים ומתקשים להשתלב? </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עמותת "גבהים" הוקמה בשנת 2006 ע"י עמותת רש"י ואנשי ההיי-טק אלי איילון (DSPG) ויאיר שמיר (סאיטקס, קרן קטליסט, התעשייה האוירית), המשמש כיו"ר העמותה. מטרתה היא לסייע לקליטתם המוצלחת של עולים חדשים בעלי השכלה גבוהה ולאפשר להם להשתלב באופן מלא בחיי החברה והכלכלה בישראל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על פי נתוני "גבהים", בחמש שנים האחרונות עלו ארצה כ 86 אלף עולים, ומתוכם כ 11 אלף אקדמאים. כ 20% מהאקדמאים הנם מהנדסים, כ 20% עם רקע פיננסי ועוד כ 20% עם רקע בשיווק ומכירות. רבים מהם יכולים להתאים לעבודה בהיי-טק הישראלי. הם בעלי השכלה מתאימה וניסיון רלונטי, כולם דוברי שפות זרות ויש להם מוטיבציה גדולה להשתלב, לתרום ולהצליח. אבל, מה שחסר לעולים החדשים הוא הקשרים, היכולת להרים טלפון אל ההוא שמכיר את ההיא מהשירות הצבאי המשותף בחיל האויר, או האפשרות לשלוח אימייל קצר וקולע לחבר הצוות שחלק איתך חדר ב 8200. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביקשתי מד"ר מיכאל בן סעדון, מנכ"ל עמותת "גבהים" ובעצמו עולה חדש-ישן, לקשר אותי עם עולה חדש אחד, מתוך רבים שעדיין לא מצאו עבודה. ד"ר בן סעדון הציג בפניי את דניאל דסגס, בן 32, עולה חדש מצרפת. דניאל ואשתו, ביחד עם בנם הקטן, עלו לארץ בשנת 2009. משפחת דסגס גרה כרגע בחדרה, בדירה שכורה. אלי, בן שנתיים וחצי, הולך לגן והוריו לומדים כל יום באולפן. הם עלו ארצה מתוך ציונות, ולמרות הקשיים והגעגועים העזים למשפחה שנשארה בפריז, הם מאושרים בהחלטתם. ביום הזיכרון השנה חווה דניאל בפעם הראשונה את הצפירות ורגעי הדומיה, שאין דבר יותר ישראלי מהם. הוא סיפר לי ש"זה היה מאוד מרגש. בפעם הראשונה מאז שהגענו, הרגשנו ממש ישראלים". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דניאל דסגס הוא בעל תואר בהנדסת מחשבים ותואר שני במערכות מידע רפואיות מאוניברסיטת פריז. יש לו כשבע שנות ניסיון בניהול פרויקטים של אבטחת מידע בסביבות הטרוגניות רבות משתמשים, הן בחברות מסחריות והן בשירות הציבורי. הוא בעל ידע וניסיון במערכות Unix ו - Linux, בפרוטוקולים שונים של רשתות תקשורת, בשפות תיכנות ובבסיסי נתונים. דניאל היה רוצה לעבוד בצוות אבטחת מידע או בתחום מערכות מידע רפואיות, הוא מוכן לעבוד קשה ומשוכנע, שהמעביד שלו יהיה מרוצה מאוד מתרומתו המקצועית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דניאל החל לחפש עבודה בתחילת השנה, אבל בחודשים שחלפו מאז לא הצליח להגיע להזדמנויות אמיתיות. הוא מרגיש, שהוא מתקשה "לעבור" טוב ראיון, בגלל מגבלות השפה. אני מאחל לדניאל שימצא עבודה בקרוב, אולי אפילו בעזרתכם האדיבה, קוראים יקרים. אם תרצו ליצור איתו קשר, אנא כיתבו לו מייל ל daniel@desages.com , או שתתקשרו אליו ל 0543156589 . עולים רבים אחרים ישמחו לשמוע מכם דרך עמותת "גבהים". בואו נקבל אותם בזרועות פתוחות, כמו שאולי רצינו להתקבל כאן בעצמנו פעם, כשאנחנו או הורינו עלינו לישראל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 2 מאי 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6662675736611351364?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-3885705533351926512010-04-30T01:45:00.000+03:002010-04-30T01:45:47.738+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא מזמן זכינו במשפחתנו לחוויה המכוננת, הנקראת בשם המחמיא "ייבוא פרטי של רכב לארץ". לא אלאה אתכם כאן בפרטים הביורוקרטיים המשעממים, הכרוכים במימוש זכותנו לנסוע ברכב על פי בחירתנו. אני רוצה להתמקד דוקא בנושא הכשרתו של רכב, המיובא באופן פרטי, לנסיעה בכבישי ארץ ישראל. כל רכב כזה חייב לעבור בחינה על ידי בוחני משרד הרישוי, כדי לוודא את התאמתו לתקנים הנהוגים במקומותינו. והנה, הסתבר לנו שפנסי הרכב שלנו, שהגיע לכאן מארצות הברית, אינם מתאימים לתקן הישראלי. כן ידידיי: האמריקאים, על תעשיית הרכב המפוארת שלהם (ליתר דיוק, הקורסת שלהם), עם מסורת של מאות מליוני רכבים, שיוצרו במשך עשרות שנים, על ידי עשרות מפעלים, אינם מבינים בפנסי רכב. לפחות אינם מבינים כמונו כאן, בארץ הקודש. ולכן, דינם של פנסים ברכב אמריקאי המיובא לארץ, הוא להיות מוחלפים בפנסים, העומדים בתקן הישראלי המחמיר. שכן, אנחנו מבינים יותר, הננו מקפידים יותר על בטיחות ילדינו בכבישים וחשיבות התאורה המתאימה נהירה לנו הרבה יותר מיצרני הרכב בצפון אמריקה. ולראייה: מספר תאונות הדרכים הנמוך אצלנו, הבטיחות המשופרת בכבישים והרגשת הביטחון, אותה אנו חשים בכל פעם שאנחנו נוהגים בכבישי ארצנו היפה. ומשום כך, נמלאנו גאוה ישראלית, ובגיל ובשמחה השקענו אלפי שקלים בהחלפת פנסי רכבנו לפנסים המתאימים לתקן הישראלי. מולדת הסוסיתא, הזכורה לטוב, מכתיבה תקנים למולדת הקדילאק והשברולט, המקרטעות בדרכים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולמה אני נזכר דווקא בימים אלה בנושא החלפת הפנסים ברכב? כמובן, בעקבות מחול השדים סביב איסור הייבוא הזמני של מכשירי האיי-פד לארץ. גם כאן, שוב עמד הרגולטור הישראלי לצידנו, האזרחים הלא מתוחכמים וחסרי הישע, ובחירוף נפש הגן עלינו מאימת מכשיר, הכובש לללא רחמים מדינות רבות ברחבי העולם. האיי-פד, המיוצר באותה ארצות הברית חסרת האחריות, מדינה המאשרת פנסי רכב לא בטיחותיים לנהגיה, פולט מקירבו קרינה מוגזמת ומסוכנת, המאיימת על בריאותם של מליוני משתמשים תמימים. וברוב תיחכום, המכשיר מוצג ככזה, שעומד בתקן האמריקני לבטיחות. מה הם חשבו לעצמם, מהנדסי חברת הענק "אפל"? האם באמת הם האמינו שיוכלו לעבוד עלינו כאן, בארץ הקודש, בנושאי בטיחות? האם לא הבינו שכבר מזמן ישראל היא המדינה המובילה בעולם בתחומים של דאגה לשלום אזרחיה ותקנים של הגבלת זיהום וקרינה? האם באמת חשבו להם שם, במשרדי אפל המפוארים, שהעובדה שמכשיר האיי-פד, המסוכן כל כך, התקבל בברכה בכל מקום אחר, עובדה זו אמורה לרגש אותנו? לא ולא! כי מדינה עצמאית אנחנו, ואנחנו יודעים מה טוב לנו, ואנחנו גם יודעים יותר טוב מכל מדינה אחרת בעולם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הייתי רוצה לקוות, שהרגולטורים שלנו ישמרונו גם ממכשירים נוספים, המיוצרים אצל האמריקאים חסרי האחריות. החל ממכשירי בלקברי ואייפון, והמשך בקונסולות אקס-בוקס ומטוסי קרב חדישים, ממשיכים האמריקאים, במסווה של ידידות עמוקה, להזרים אלינו מכשירים קורנים, מזהמים ומסוכנים. נקווה שגם כל אלה ייעצרו על ידי אנשי המכס הקשוחים שלנו, יילקחו למחסנים סודיים אי שם, ובעליהם ישלמו לנו על זמן האיחסון היקר. חמישים שקלים ליום, למכשיר, עד להודעה חדשה, או עד שיילמדו שם באמריקה הרחוקה, שאצלנו לא מתחכמים. אצלנו יש כבוד לחוק ולתקנות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" -&nbsp;25 אפריל 2010)&nbsp;</div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-388570553335192651?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-51062326965585319642010-04-30T01:44:00.001+03:002010-05-26T11:20:08.480+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">קצת לפני חופשת הפסח התכבדתי להתארח במעמד בחינת הבגרות המעשית של תלמידי המגמה המדעית הנדסית ברשת אורט ישראל. ד"ר מאיר פרשטמן, ראש מכון גורלניק להשבחת ההוראה והלמידה, הזמין אותי לצפות בקבוצות תלמידים, שעבדו על פרויקטים מגוונים בתחומי ההנדסה והאלקטרוניקה, חקרו את הנושאים שבחרו במשך מספר חודשים, בנו אב-טיפוס הנדסי, וניגשו להיבחן עליו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אם במקרה אתם נמנים על הקוראים הקבועים של הטור הזה, מן הסתם זכור לכם שמערכת החינוך בישראל לא ממש זוכה כאן ליותר מדי מחמאות. אבל, אין כמו יום כזה, כדי להפיח מעט אופטימיות גם באחרון המיואשים, תאמינו לי. בין פרוייקטים למיחזור מים שחורים במערכת הביתית, לבין חממה ממוחשבת ורובוט אוטונומי לכיבוי אש, הסתובבתי להנאתי וצפיתי בדור הבא של ההיי-טק הישראלי. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">קחו למשל את פרויקט "עיניים לעיוור" מבית הספר אורט הבונים בת ים. ארבע תלמידות המגמה - חלי בס, מעיין גנדלמן, עדי פילוסוף ומורן אהרון, פיתחו רובוט, שמטרתו להוות תחליף לכלבי נחייה לעיוורים. הפרויקט נולד בראשה של אחת התלמידות, שבמשפחתה הקרובה יש אדם עיוור, והמוטיבציה שבבסיסו היא לאפשר תחליף לכלבי נחייה. ד"ר שלמה צפריר, מנחה הפרויקט, הוא מומחה בתחום חקר המוח ,פיתוח מודלים ממוחשבים לרשתות עצביות וניהול מערכות. בהנחייתו, בנו התלמידות רובוט, הכולל GPS פנימי, חיישנים, מנוע חשמלי ובקרים שונים. צמד הבוחנים בדק את הנבחנות על בקיאותן בהגדרות המערכת, הרכיבים השונים והאלקטרוניקה שמאחוריהם. עד כמה שיכולתי לדלות מזכרונות ימי הטכניון שלי, לפני אי אילו שנים, תשובות התלמידות היו נכונות ומדוייקות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S_zZj_aE8zI/AAAAAAAAACA/vIsE2tQTPFM/s1600/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98+%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" gu="true" height="196" src="http://2.bp.blogspot.com/_xITeAmh0zr8/S_zZj_aE8zI/AAAAAAAAACA/vIsE2tQTPFM/s200/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98+%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8.JPG" width="200" /></a></div><br />צוות נוסף בו צפיתי, היו ארבעה תלמידי התיכון אורט תעופה וחלל ממעלה אדומים. הצעירים האלה, שדומים לכל קבוצת יזמים אחרת הפוקדת את חדרי הישיבות של קרנות ההון סיכון, פיתחו אפליקציית אייפון, השולטת מרחוק על הדלקה וכיבוי של מכשירי החשמל הרבים הנמצאים בבית המודרני. פרוייקט ה ISTART שלהם, בהנחיית מר אלי כהן, יכול להפוך כל בית לבית חכם. שחר דוידוביץ' היה אחראי למסדי הנתונים ולסקר שוק שביצעה הקבוצה בתחילת הפרוייקט. קובי בס טיפל בתקשורת מבוססת TCP בין רכיבי הפרויקט השונים לבין האייפון. דני זברנין היה אחראי לתוכנת האייפון, אותה כתב ב "XCODE , שאנשים מעטים מבינים בה ולא היה מי שיעזור לי. כל תהליך הלמידה היה לבד, דרך האינטרנט ודרך ניסוי וטעיה. הלימוד לא היה קל והוא כלל קשיים רבים שיש במעבר בין שפת C# לשפת ה-XCODE , שלדעתי היא די פרימיטיבית". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אוהד רונן, הוגה הפרויקט, היה פעם שדרן ברדיו המקומי במעלה אדומים ואף התנסה במספר תוכניות טלויזיה. הוא גם היזם והמנכ"ל של חברה פרטית, המלווה פרויקטים למינוף הישגים של תלמידים צעירים בליווי תלמידי תיכון, במטרה ליצור "קהילה טובה ומשובחת יותר, חברתית ולימודית". בנוסף להכנותיו לבחינות הבגרות, ומעבר לתפקידו כמנכ"ל חברה, אוהד מתכונן בימים אלה לשירותו בצה"ל. "זוהי הזדמנות נהדרת להתמודד עם אתגרים חדשים, שלא הייתי חשוף אליהם בעבר. אני מתכוון לתת בצבא את כל מה שיש לי ולא משנה לאן אני אשתבץ", סיפר לבוחנים בחדר. אני לא יודע איזה ציון הוא קיבל בבחינה, אבל אצלי הוא כבר קיבל 100 באזרחות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 11 אפריל 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5106232696558531964?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-85991037192762261942010-04-30T01:42:00.000+03:002010-04-30T01:42:56.721+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר הוזמנתי לשפוט בתחרות הסטארט-אפים, במסגרת האירוע השנתי של עמותת בוגרי 8200. מייד לאחר שעברתי דרך השומר החשדן בכניסה, אני קולט מישהי שמחלקת תגי שמות לשופטים. אני עוצר אותה ומבקש את התג שלי. מבלי לשאול שאלות מזהות, ומבלי לאמת איתי איפה הייתי כשמטוסינו לא הפציצו את הכור שלא היה, היא מעניקה לי את התג שלי. "יכולתי להיות מסתנן עיראקי" אני מתלונן בפניה, אבל היא כבר עסוקה בלברך את יהודה זיסאפל ולהעניק לו תג משלו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתוך האולם מפוזרים דוכני אוכל ושתייה חופשית. לא מזמן התארחתי באירוע של עמותת חיל האויר. האוכל של 8200 הרבה יותר טוב. הכחולים כנראה מבזבזים כסף על מטוסים אז לא נשאר תקציב לאוכל. כל הכבוד לאנשי המודיעין, שיודעים להגדיר נכון סדרי עדיפויות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חברות היי-טק רבות הקימו דוכנים באולם כדי להתחנף לבוגרי היחידה. "450 עובדים מאושרים, צוות מדהים, חיי חברה כמו במדורי הרכילות" צועק השלט של חברת SQlink. "תגידי", אני פונה אל נציגת החברה, "נניח שהייתי צנחן, זה לא שהייתי, אבל רק נניח, יש לכם מה להציע לי?" היא מביטה בי בבוז ועונה: "אנחנו כאן כדי לגייס בוגרי 8200." המרכז הבין תחומי מגייס סטודנטים והנציגה החייכנית מסבירה לי ש"אנחנו מקבלים סטודנטים מכל היחידות, אבל לבוגרי 8200 יש סיכוי למילגה מיוחדת בתוכנית לתואר שני." פוסטר ענק של התעשייה האוירית משרטט את מסלול חייו האידיאלי של בנה של כל אימא יהודיה: מתחילים בבית ספר יסודי, אחר כך תיכון, משם ל 8200, ומכאן ישירות לתעשייה האוירית. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"הדרגה הבכירה שלך בטח פותחת בפניך דלתות" אני שומע עיתונאי מחניף למרואיין. אבל, הבכיר מסביר לו שהוא מסתובב בעולם ולא מספר לאף אחד על הדרגות שלו, ליתר ביטחון. מכאן הם מפליגים בשיחה על הסטארט-אפ המדהים של הבכיר האלמוני. כשמישהו מעליב אותי בפעם המאה ב"מה, לא ידעתי שגם אתה היית ב 8200", אני מחליט להפסיק להכחיש. "תראי, זה עניין מסווג, רק מעטים יודעים", אני זורק למספר מאה ואחת, והיא מהנהנת אליי בהבנה של שותפת סוד. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">גלעד עדין, ההוא מהטלויזיה, גם אקס 8200 , מתדרך את השופטים שלא להאריך בדיבורים. אחר כך הוא תוהה איך אומרים Networking בעברית. "רישות" מציע לו ג'וני מג'נסיס, ולאחר דיון קצר אנחנו מסכימים על "רישות עסקי". בתחרות, השופטים אכן ממעטים לדבר ומעניקים ל Give2gether את המקום הראשון. מחיאות כפיים סוערות, החברים ליחידה מפרגנים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זה הזמן לאדיר מילר, ההוא מ"רמזור". אכן כן, גם "גיסנו" היה ב 8200. מילר פותח בסידרה של בדיחות קורעות על הרס"ר המפורסם ההוא מהבסיס שאת שמו לא נזכיר, מסיבות ידועות. הקהל על הריצפה. גם אני. בדיחות על רס"רים תמיד מתאימות, לא משנה איפה שירתת. מילר ממשיך בסטאנד-אפ על דברים שבינו לבינה. לפי הצחוק הרועם, נראה שגם בוגרי 8200 מבינים דבר או שניים לגבי חיי הנישואים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בדרך הביתה אני מהרהר בבן שלי, עוד מעט בן 17, שהודיע לנו לא מזמן שאם יתקבל "רק" לצנחנים, יגדיר זאת ככישלון צורב. "נכשלנו בחינוך" אני נוזף בעצמי, "תראה לאן באמת צריך לשאוף ילד מחונך." ואולי בעצם הילד צודק, מי אני שאקבע.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 21 מרץ 2010)</div><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8599103719276226194?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-92156043142445524512010-04-30T01:39:00.000+03:002010-04-30T01:39:55.865+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">עבור צופי התוכנית "ארץ נהדרת", אשר למרות ההידרדרות המצערת ברמתה ממשיכה עדיין לככב במצעדי הרייטינג, הכנתי השבוע שירות מיוחד: "הימנעות מפרסומות מעצבנות". מדובר בשיטה להתמודד עם הקלות הבלתי נסבלת, בה מפציצים אותנו זכייני השידור באין סוף זמן פרסומות. עד כדי כך, שלעיתים לא ברור האם אנחנו צופים ברצף פירסומי שבתוכו משורבבים מדי פעם קטעי תוכן, או שמא באמת התכנסנו כאן כדי לצפות בתוכנית טלויזיה מקורית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עולם הפירסום עבר מהפיכה בעשור האחרון. האינטרנט, הסלולר וריבוי המסכים פתחו בפני המפרסמים אפשרויות חדשות, אבל גם הציבו בפניהם אתגרים לא פשוטים. כולנו פחות סובלניים לביזבוז זמננו, איננו מרוכזים, אנחנו עסוקים במספר דברים בו זמנית, ודרישתנו היא למסרים קצרים וקולעים. בנוסף, הורגלנו לקבל שירותים ותכנים רבים ללא תשלום, כשהפרסומות המלוות אותם הן ההצדקה עיסקית לחינמיותם. אבל, ההבדל הגדול בין הפירסום במדיה החדשה לבין הפירסום בטלויזיה הוא, שבגלישה אינטרנטית יש לנו הזכות לבחור האם לבזבז זמננו על פירסומת כלשהי, או שלדפדף הלאה ולהשאיר אותה מיותמת בעמוד בו ניסתה להיכנס אל חיינו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מוכן להמר כאן, במידה גבוהה של ודאות, שמבוססת כמובן גם על תקותי האישית כצרכן עסוק וחסר סבלנות: מתקרב היום, בו לא יתקיים הפירסום בטלויזיה במתכונתו הנוכחית. הפירסומות יוצעו כאופציה עבורנו הצופים, ואנחנו אלה שנחליט האם "להקליק" עליהן דרך השלט (או בנפנופי ידיים בזכות הטכנולוגיות החדישות לשליטה מרחוק, עיינו ערך Prime Sense), או שנמשיך לצפות בתוכנית המועדפת עלינו ללא הפרעה. יהיו ספקי שירותים, שיממנו עבורנו את עלות ערוצי הכבלים או הלווין ואז, תמורת חיבוריות בחינם, נואיל בטובנו לקבל מהם פרסומות מעל גבי המסכים השונים. ובמודל של שירותי פרימיום - אם ספק השירות ישלם לנו גם את חשבון הטלפון הנייד וגם ישלח לנו מדי פעם בייבי-סיטר לילדים, נהיה מוכנים אפילו להתחייב להיצמד לכיסא בזמן הפסקת הפרסומות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולמה אני חושב, שהמגמה הזו מחוייבת המציאות? קודם כל, כי על אפם ועל חמתם של המפרסמים והמוני האנשים הטובים המתפרנסים מענף זה, זהו הכיוון אליו העולם הולך. ובנוסף, כניסתן של טכנולוגיות ההקלטה לממירי הכבלים והלווין, הפכה כבר ממילא את הצפייה בפרסומות בטלויזיה לדבר התלוי ברצונו הבלעדי של הצופה. ירצה - יצפה בפרסומות. לא ירצה - יעבור קדימה בהקלטה ויתעלם ממליוני הדולרים שהושקעו בפירסומות המרצדות על המסך. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולשירות, שהבטחתי לכם לעיל: עד שתוצע לנו האפשרות לדלג על הפסקות פרסומות באופן אוטומטי, נגזר עלינו לחשב מתי להתחיל לצפות בתוכנית, כדי להקפיד ולפספס את כל הפרסומות. בסיגמנט של"ארץ נהדרת" בשבוע שעבר, מרגע סיום החדשות שלפניה ועד לתחילת התוכנית שאחריה ("רמזור") היו בסה"כ 38 דקות של פרסומות (כן, ידידיי, זו אינה טעות). ולכן, ביום ששי הקרוב, הפעילו את המקליט, חכו 38 דקות (!) וצפו להנאתכם בתוכנית, ללא הפרעות וללא הפסקות. כמובן, אל תשכחו להשתמש בכפתור החשוב ביותר בשלט שלכם, הלא הוא ה Fast Forward. דרך אגב, חוק הרשות השנייה מכתיב זמן מירבי של 10 דקות פירסום בתוך כל שעה של תוכן, או מכסימום של 40 דקות פירסום בין השעות שמונה בערב לחצות. נראה, שלרשות השנייה יש שיטות משלה למדוד זמנים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 14 מרץ 2010)&nbsp;</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-9215604314244552451?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-849361982686285352010-03-08T08:46:00.000+02:002010-03-08T08:46:02.748+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע בעבר סיפרתי כאן על חוזר מבית הספר, שהתריע על שימוש פוגעני של ילדים בפייסבוק. בית הספר איים שתלמידים, שנרשמו לאתר מתחת לגיל הרשמי המותר (13), ייענשו על פי "חוק העונשין". עורכי הדין נוגה דבצרי ספירא ועידו ארליך, ממשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס, מהמשרדים המובילים במדינה, עזרו לנו להבין שלפחות בעיני החוק הישראלי, נראה שהעבירה הזו אינה מספיק חמורה, עד כדי לטפל בילדים שנכשלו בה במישור הפלילי. הצגתי בפני עורכי הדין שאלות נוספות לגבי אחריות פייסבוק ותפיסת החוק בעניין ההגנה על פרטיותם של קטינים ובנוסף - אחריותינו כהורים לשיטוטיהם, הלפעמים מזיקים, של ילדינו ברשת. להלן תשובותיהם:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">העלאתה של תמונת קטין לרשת מחייבת אישור הורים. אם אין אישור, פייסבוק חשופה לתביעות של ההורים, במיוחד אם התמונה פוגעת או משפילה. ייתכן, שגם אם התמונה אינה פוגעת יש עילה לתביעת נזקים על בסיס רשלנות. ואולם, הפסיקה בישראל אימצה את "נוהל ההודעה וההסרה" במקרים בהם למנהלי אתרים אין למעשה שליטה על התוכן המועלה לאתרם (כמו במקרה של פייסבוק). אם האתר מסיר את התוכן המפר או הפוגעני לאחר שנודע לו על כך, האתר יהיה ככל הנראה פטור מאחריות בגין פרסום התוכן. אין בכך למנוע מהצד הניזוק להגיש תביעה נגד המשתמש הפוגעני. בנוסף, לפי חוק הגנת הפרטיות העלאתה לרשת של תמונתו של אדם אחר ללא הסכמתו, אם יש בה כדי לפגוע או להשפיל, חושפת את מעלה התמונה לתביעה בגין פגיעה בפרטיות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ולגבי אחריות הורים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, על הורים מוטלת החובה לדאוג לצרכי ילדיהם, לחינוכם, להכשרתם לחיים ולמשלח ידם. לפי חוק העונשין חייב הורה לספק לילד את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, או כל פגיעה בשלומו ובבריאותו, וייענש אם לא קיים את חובתו האמורה. בתי המשפט נוטים להתערב רק במקרים קיצוניים של פגיעה והזנחה. קשה להאמין, כי יועמד הורה לדין פלילי בגלל שלא מנע מילדו גישה לפייסבוק. להערכתנו, במקרה בו ילד מפרסם תמונות שלו, שאינן תמונות פורנוגרפיות או תמונות פוגעניות, או משחק בהימורים ברשת אולם לא בכסף אמיתי, כנראה לא תהיה עילה לתביעה אזרחית או פלילית כנגד ההורים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל, שימו לב הורים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">צד אחר של המטבע הוא הפסיקה, לפיה הורים חייבים בהשגחה על מעשי ילדיהם שלא יזיקו, לפי מידת הזהירות הסבירה. אם תובע יוכיח, כי הורי הילד המזיק לא עמדו בסטנדרט ההורה הסביר, יחוייבו ההורים לשאת בתוצאות מעשי הילד המזיק. בדוגמה, שצויינה בחוזר בית הספר, ילדים העלו תוכן פוגעני לפייסבוק וייתכן שהזיקו לאחרים. הורה עשוי לשאת באחריות בגין הפעילות או הנזק שגרם ילדו, אם יקבע בית המשפט, כי הורה סביר היה צריך להדריך ולפקח על פעילות ילדו באינטרנט, ויוכח כי אותו הורה לא נהג כך. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובחזרה לילדים, שקראו בפייסבוק לחרם והשתמשו באלימות מילולית כלפי תלמידים ומורים. הורים יקרים -אלימות היא אלימות היא אלימות. ילד שמקלל ומחרים בעולם הדיגיטלי, סיכוייו להתנהג באופן דומה גם בעולם האמיתי הם מן הסתם גבוהים יותר מאשר ילד, ששולח ברכות ושירים לחבריו בפייסבוק. מתי לאחרונה ביקרתם בעמוד הפייסבוק של הילדים שלכם?</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 7 מרץ 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-84936198268628535?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-24149662193797162152010-03-01T20:58:00.000+02:002010-03-01T20:58:14.898+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לא מזמן קיבלנו חוזר חמור מטעם מנהלת בית הספר של י'. המנהלת מדווחת על קבוצות ילדים, שעשו שימוש לא נאות בפייסבוק והקימו קבוצות שעודדו "חרם חברתי ואלימות פיזית ומילולית, הן כלפי צוות המורים והן כלפי תלמידי בית ספרנו". המנהלת מוסיפה, כי "ילדים רבים פותחים מספר פרופילים חופפים ומשחקים במשחקי פוקר ובמשחקי הימורים נוספים. אנחנו מדברים על ילדים בני 12-10 מדובר בדבר חמור ביותר!" (השגיאה בדקדוק עברי מובאת כלשונה מהחוזר המקורי).</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בהמשך, עובר החוזר לאיומים: "בהתאם לכללי הגנת הפרטיות ושימוש של אתר פייסבוק, פתיחת פרופיל באתר למי שטרם מלאו 14 שנים – הנה אסורה בהחלט, ועשוי להיענש על פי סעיף החוק לעונשין." (השגיאות בעברית מובאות כלשונן מהחוזר המקורי).</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המנהלת טעתה, לא רק בדקדוק עברי, אלא גם בעניין הגיל. תקנות פייסבוק דורשות מהנרשמים להיות לפחות בני 13. ילד, המציין בזמן ההרשמה לפייסבוק שגילו מתחת ל 13, איננו מתקבל לקהילה. ומכיוון שי' שלנו נכלל בקטגוריה הזו, נתפסנו לחרדות. בעיני רוחנו ראינו חוליית שוטרים אכזרית מתדפקת על דלת ביתנו באישון לילה. בעוד אני משפשף את עיני הטרוטות ומסתיר פיהוק (גם בדמיון הכי פרוע הבעל הוא זה שיפתח את הדלת, האשה תישאר במיטה ותדרוש עידכונים מהחזית), תקריא לי שוטרת קשוחה את צו המעצר: "מר י' ש', אתה ובנך, י' הצעיר, עצורים עד להודעה חדשה. אתם עוד תענשו על פשעיכם הכבדים, הכוללים: פתיחת פרופילים כפולים בפייסבוק, שימוש בפוקר זינגה, ופתיחת פרופיל לקטין שעדיין לא מלאו לו 13 שנים!"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עורכי הדין נוגה דבצרי ספירא ועידו ארליך, ממשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס, אחד מהמשרדים המובילים בישראל, נחלצו לעזרתי. הם נתבקשו לבדוק מספר נושאים, הקשורים בעמדת החוק כלפי שימוש קטינים בפייסבוק ובאינטרנט, וברוב אדיבותם העבירו לי תשובות מנומקות ומפורטות. אני מביא בפניכם היום, ובגלל חשיבות הנושא - גם בשבוע הבא, את עיקרי הדברים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שאלתי הראשונה היתה לגבי איום המנהלת בעניין "חוק העונשין". אני מנחש, שכוונת המנהלת היתה שבית הספר עלול לפנות לבית המשפט ולתבוע את הילדים על כך שעברו על חוקי פייסבוק. תשובת עורכי הדין: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפי חוק העונשין" המתייצג בכזב כאדם אחר, חי או מת, בכוונה להונות, דינו - מאסר שלוש שנים"… . אבל ילדים שמתחזים לבני 13 ומעלה אינם בהכרח מתחזים לאדם בדוי, וכן לא ברור כי קיימת "כוונה להונות". מובן, שאם התנהגותם פוגענית, הם עלולים להיחשב כמבצעי עבירה. כן נציין, שלפי חוק העונשין "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". להערכתנו, העבירה לכאורה, הקשורה בהתחזותו של ילד לגיל יותר מבוגר, איננה באמת בעייה במישור הפלילי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עוד מוסיפים עורכי הדין דבצרי ספירא וארליך, כי האחריות הפלילית על פי החוק בישראל חלה על ילדים בני 12 ומעלה. ובכן, י' שלנו הוא אולי מתחזה בפייסבוק, אבל לפחות "חוק העונשין" כנראה אינו רלונטי לגביו. ומה לגבי אחריות ההורים? מעבר לחובותינו כמחנכי ילדינו, האם החוק רואה בנו אחראים לשיטוטיהם המזיקים לכאורה של ילדינו ברשת? ומה אומר החוק על אחריות פייסבוק כלפי פרטיותם של ילדינו? על כך בשבוע הבא. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 28 פברואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2414966219379716215?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-23388096462331309452010-03-01T20:57:00.000+02:002010-03-01T20:57:01.826+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>הסיכום הלא רשמי של קונגרס הסלולר העולמי</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>טיסת ההיי-טק הישראלי לברצלונה</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">היה קר השבוע בברצלונה. שתי מעלות, רוח, מעונן ולפעמים גשום. טיסת IMA ביום ראשון בבוקר יצאה בשעה איחור, אבל ממילא ברסה משחקת בחוץ היום, כך שאין לאן למהר. במקום דברי להג משעממים מפי דיילת חיננית, אנחנו מאזינים לנציג ה IMA , המברך את הטסים לקונגרס הסלולרי העולמי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אחרי ההמראה, אני מנחם את גיא. זוהי השנה העשירית שלו בכנס המובייל. הוא עוד זוכר את ימי הכנס בקאן שבריביירה הצרפתית והסיבה היחידה שהגיע גם הפעם היתה, שלא לשבור את הרצף ההסטורי הזה. מסכן.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני עוצם עיניים ומאזין לשיחתם של שני משקיעים על השקעה מבטיחה. יזמים חרוצים יושבים עם לפטופים פתוחים ומכינים פרזנטציות מלהיבות. אני פוזל למצגת של היזם שיושב בסמוך אליי. משהו על דרך ייחודית להכוונת פרסומות מדוייקת ל"מובייל יוזרס". הזדמנות ענקית, טכנולוגיה ייחודית, צוות מנצח, אני מזהה את ה"בולטס" המקוריים שלו מרצדים על המסך.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על יד השירותים מתנהל דיון סוער על אופי הלבוש בכנס ומסתיים בפשרה: ביזנס קאז'ואל. באירופה, האופנה של ג'ינס משופשף, נעלי אול-סטאר שטוחות וחולצת טריקו שחורה עדיין לא נחשבת למילה האחרונה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עם הנחיתה בברצלונה אנחנו מועמסים על אוטובוס שמסיע אותנו לטרמינל. גאון הסלולר שעומד על ידי מזהה במרחק של חמישה מטר מאיתנו בלונדינית מהממת ומדווח לשותף שלו בלחש רועם: "שים לב, בלונדינית מדהימה בשעה עשר. אתה יודע מה אני עושה לה כאן ועכשיו? תקשיב טוב, אני משתמש באפליקציה חדשה מהאפ-סטור, מבצע "זום אין" על החתיכה הזו ומפרק אותה למליון פיקסלים!"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>ישראל על המפה</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong><br /></strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בכנס יש נוכחות ישראלית מרשימה ביותר. הפביליון הישראלי בחסות התמ"ת באולם 2, ההתארגנות המרשימה של IMA באולם 4. סלברייט, אמדוקס וקומברס באולם 8, קבוצת רד באולם 1, מודו בשדרה המרכזית, פרינג בסמוך למזרקה הגדולה ועוד עשרות חברות אחרות ברחבי הקמפוס. ביום הראשון אני מחליט למדוד מהו הזמן המירבי שיעבור, עד שאפגוש ישראלי שאני מכיר. אחרי שאני פוגש את נועם מ"מדיה לאיירס" בפעם השלישית בשעה אחת, אני מחליט שהניסוי מיותר. את דוד מ"באטם" ואת אביחי מ"ידע" אני פוגש שלוש פעמים ביומיים. את רובי מ"אמדוקס" ארבע פעמים ביום. את אייל מ"ג'נסיס" פעם ביום, אבל זה קורה כל יום במשך ארבעה ימים. את דב מורן רק פעם אחת. נו טוב, הוא מאוד עסוק. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביום שני בערב יש שתי מסיבות - האחת של "אמדוקס" והשנייה בחסות קרנות ההון סיכון. אני היחידי מתוך אלפי הישראלים שהגיעו לכאן, שלא הוזמן לאף אחת מהמסיבות. אני טורח להדגיש עובדה מצערת זו בפני כל מי שמסכים להקשיב. כולם נשבעים לי ביקר להם שבוודאות שלחו לי הזמנה, ואני ממהר להיעתר ולהשתכנע בטוב ליבם. בשש בערב אני מתייצב בקוקטייל של "אמדוקס" ובקושי מצליח להידחק דרך מאות הישראלים שנסעו עד לברצלונה כדי לפגוש את הישראלים שעובדים מולם מעבר לרחוב בהרצליה. אחרי כמה לחיצות ידיים עם אנשי "אמדוקס" (שימו לב לשירותים החדשים והיוזמות המעניינות), אני ממהר להגיע לקוקטייל הקרנות. שמוליק מ"לייביו" מתדרך אותי מנסיונו משנים קודמות, שצריך להגיע מוקדם וגורר אותי לשם במהירות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנחנו מגיעים לכנס הקרנות, ומזל שמיהרנו, כי אכן כן - נותרו שם 25 סנטימטר רבועים אחרונים כדי להכיל גם אותנו בתוך מאות הישראלים ושלושת האורחים האירופיים המאכלסים את האירוע. שמוליק משכנע את הילה מ"כרמל" לתת לי להיכנס, למרות שלא הוזמנתי. היא מתלבטת איזו מדבקה להצמיד לי ("יזם", "משקיע", "אורח לא רצוי") ובסוף מתרצה. בפנים, עם כוס יין ביד, אני מודה לאהוד מ"ורטקס", חמי ורמי מ"פיטנגו", אייל ומיכה מ"ג'נסיס", יוסי מ"ג'מיני", אורי מ"כרמל", אסף מ"סקויה", ברק מ"איריס", ליבת מ"פלנוס" וליוסי מ"יוסי ורדי", על שהזמינו אותי לקוקטייל הזה. מישהו בעל לב טוב לוקח אותי הצידה וצורח לי באוזן שרק חלק מהנ"ל הם נותני החסות האמיתיים לקוקטייל ומה פתאום אני נותן קרדיט למי שלא מגיע להם. לא נורא, ממילא לא הזמינו אותי, אז למה שלא אפרגן. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מרחוק אני מזהה את ג'ף פולבר ומנסה לפלס את דרכי אליו. אין סיכוי, כי עשרים יזמים חרוצים כבר מקיפים אותו מכל עבר. יעל מ"צו שמונה" מחייכת אליי למרות שהעלבתי מישהו מדוברי הכנס שאירגנה לפני שבוע. "לא נורא", היא אומרת לי בנדיבות, כנראה גם היא יודעת שהסיכוי שאוזמן לקוקטייל הזה בשנה הבאה שווה לסיכוי שאריק שמידט יתחבק כאן השבוע עם ביל גייטס. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>מלחמות הנפילים</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מסביבנו, בכנס הסלולר העולמי, קורים דברים. מיקרוסופט מכריזה מלחמת עולם על ה"אייפון" ועל ה"אנדרואיד", ומשיקה מערכת הפעלה סלולרית חדשה. אריק שמידט, נשיא גוגל, משיב אש בנאום משעמם למדי, על מיחשוב, קישוריות והענן, שלושת היסודות עליהם יישען מעתה ואילך העולם המודרני. נשיאי חברות הסלולר המובילות בעולם מציגים את מרכולתם בראיונות לתקשורת. באופן כללי, הם מתקשים להסביר איך ימשיכו להרויח כסף על חשבוננו, בעולם שהשתנה מבלי לבקש את רשותם. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בטרמינל, בהמתנה לטיסה החוזרת לארץ, אני מזהה את הבלונדינית המהממת מהאוטובוס. נראית לי שלמה לגמרי, כל הפיקסלים במקומם. נראה, שהאפליקציה של ה"אייפון" לא ממש פועלת. אולי על "אנדרואיד" היא עובדת טוב יותר. שווה לנסות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 21 פברואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2338809646233130945?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-6870122348938431182010-03-01T20:54:00.000+02:002010-03-01T20:54:22.807+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">השבוע מתקיים בברצלונה "הקונגרס הסלולרי העולמי" - התערוכה הבין לאומית הגדולה, שמכנסת את כל המי ומי בתחום זה. חלקה של ישראל בייצור חברות סטארט-אפ לעולם הסלולר הוא מן המובילים בעולם. לכן, כמדי שנה, יהיו גם הפעם בברצלונה כמה מאות ישראלים, העתידים לייצג את התעשייה הישראלית בכבוד רב. הנוכחות של כל כך הרבה נציגי ההיי-טק הישראלי בתערוכה, תייצר גם הזדמנויות להסביר את ישראל בפני המבקרים הרבים, המגיעים לברצלונה מכל רחבי העולם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עובדה זו עמדה בפניהם של מקימי פורום "צו 8 לברצלונה", יעל שני – מומחית לאסטרטגיית מיתוג, ורמי קאליש, שותף מנהל בקרן פיטנגו. הם הקימו את הפורום בשנה שעברה, במטרה לתת "ערכת כלים" הסברתיים לאנשי ההיי-טק הישראלי. שכן, במהלך נסיעותינו אנחנו נדרשים לא פעם להסביר את ישראל, למרות שאיננו דוברים רשמיים של המדינה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ביום ראשון שעבר, בעת שהאזנתי למרצים בכנס של פורום "צו 8", נזכרתי בהזדמנות הסברה שניתנה לי בקיץ של שנת 2006 , בזמן מלחמת לבנון השנייה. תוך כדי נסיעה עסקית בארצות הברית, יצר איתי קשר מפיק חדשות של CNBC והזמין אותי להתראיין אצלם על מנת להסביר, כשותף בקרן הון סיכון אמריקנית, איך מתנהלים עסקים בישראל, גם בזמן מלחמה. נעניתי בשמחה להזדמנות הזו והתייצבתי באולפני הרשת בשעת בוקר מוקדמת. תוך כדי המתנה ב"חדר הירוק" תידרך אותי תחקירן התוכנית, שלפני שיראיינו אותי יועבר בשידור חי מלונדון ראיון עם מישהו אחר, באותו נושא. ואכן כך היה. המנחה פנה קודם אל המתראיין בלונדון, שעשה עבודה יוצאת דופן, דיבר באנגלית רהוטה וייצג את האינטרס הישראלי באורח מעולה. לאחר מכן קיבלתי אני את חלקי. דיברתי על חוסנה של הכלכלה הישראלית, על היותנו מעצמת היי-טק ועל יכולותינו להתגבר על משברים. סיימתי את הראיון בהתרוממות רוח ובתחושת גאוה על תרומתי למאמץ המלחמתי. דרך אגב, המרואיין השני, בלונדון, היה בנימין נתניהו, שהוצג כ"ראש ממשלת ישראל לשעבר". זמן רב לאחר מכן הואשם בעיתונות, שבמסע ההוא התארחו הוא ורעייתו במלונות פאר ולא חסו על כספי משלם המיסים הישראלי, בזמן מלחמה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ובחזרה לכנס "צו 8" בשבוע שעבר. את ההרצאה הבולטת והמשמעותית ביותר נתן מר עידו אהרוני, הממונה על פרויקט "מיתוג ישראל" במשרד החוץ בירושלים. מסיבות שעדיין לא ברורות לי התבקש הקהל לשמור את תוכן ההרצאה בסוד. מר אהרוני חזר על בקשתו זו בפניי גם לאחר ההרצאה, ולכן, כדי שלא לפגוע חלילה בסודות המיתוג של מדינת ישראל, אדווח לכם - נציגי ההיי-טק הישראלי, שגרירי ישראל בהתנדבות - את תמצית הדברים: בעולם חושבים עלינו כל מני דברים, היינו רוצים שיחשבו דברים אחרים. יש סקרים שמלמדים מה חושבים עלינו בעולם, אבל זה לא מה שחשבנו שחושבים עלינו. כדאי שנרכז את המיתוג של ישראל סביב נושאים מסויימים, במקום נושאים אחרים. יש דברים טובים שאפשר להגיד על ישראל. יש אנשים בעולם, שאומרים עלינו דברים טובים יותר ממה שאנחנו חושבים שאומרים עלינו. עד כאן. ועד שבמשרד החוץ יהיו מוכנים להסיר את הצנזורה המוטלת על הצדדים החיוביים של מדינת ישראל, אל תתיאשו ידידיי היקרים, הזכירו למאזיניכם ותזכרו תמיד ש... "יש לנו ארץ נהדרת!"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 14 פברואר 2010)</div><div align="right" dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-687012234893843118?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-33058696547334544372010-03-01T20:52:00.000+02:002010-03-01T20:52:49.615+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בסוף ינואר יצא לאקרנים בארצות הברית הסרט "צעדים יוצאי דופן", בכיכובם של הריסון פורד וברנדן פרייזר. עלילת הסרט מספרת על מאבקו של אב למצוא תרופה למחלת גנטית קשה, המאיימת על חיי שניים מילדיו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מייגן, ביתם של ג'ון ואיילין קראולי היא בת תשעה חודשים, כשהרופאים מאבחנים בה את מחלת הפומפיי. זוהי מחלה גנטית קשה, הפוגמת בייצור האנזימים האחראים לפירוק הגליקוגן בגוף. הגליקוגן מאוחסן בכבד ובשרירים ומתפרק לגלוקוז בעת הצורך. הצטברותו של הגליקוגן, בגלל חסרונם של האנזימים שאמורים לפרק אותו, גורם להיחלשות השרירים עד לכדי ניוונם ופוגע קשה בלב, בכבד ובמערכת העצבים. היחלשות שריר הסרעפת גורם לקשיי נשימה עד כדי חנק ומוות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מספר ימים לאחר שמאובחנת המחלה אצל מייגן, נוחתת על בני הזוג קראולי מכה נוספת: פטריק, בנם בן השבועיים, חולה באותה מחלה נוראית. הרופאים מייעצים להורים ההמומים לבלות עם ילדיהם כמה שיותר זמן איכות, כל עוד הם בחיים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לאחר מספר חודשים מאושפזת מייגן בבית חולים עם דלקת ריאות ומידרדרת לדום לב, שלוש פעמים בשבוע אחד. אבל היא נלחמת ונשארת בחיים. ג'ון קראולי, האב (השחקן ברנדן פרייזר), צופה במלחמתה ומחליט גם הוא להילחם. הוא פורש מעבודתו ובתמיכת אשתו יוצא למסע יוצא דופן, כנגד כל הסיכויים, להקים חברת ביו-טכנולוגיה, שתפתח תרופה להצלת חיי ילדיו. הוא מאתר רופא (הריסון פורד), שהקדיש שנים רבות מחייו לחקר המחלה, וביחד עימו מקים את החברה. הצעד הבא הוא לשכנע קרנות הון סיכון להשקיע בהם. מאמץ לגמרי לא פשוט, ממש כמו בחיים האמיתיים שמחוץ לסרט, אבל הם מצליחים לגייס עשרות מליוני דולרים. כשלוש שנים לאחר מכן התרופה מוכנה לניסויים קליניים בבני אדם. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתי החולים המשתתפים בניסוי מסרבים לכלול בו את ילדיו של קראולי. הם טוענים לניגודי אינטרסים אפשריים ומוטרדים מבעיות של אתיקה מקצועית. קראולי פוטר להם את הבעייה, הוא מתפטר מתפקידו כמנכ"ל. הילדים מקבלים אישור להשתתף בניסוי. ג'ון ואשתו זוכים להפעיל את ההזרקה האוטומטית הראשונה של התרופה לילדיהם, המאושפזים בבית החולים, זה לצד זה. הטיפול מתחיל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מבקרי הקולנוע משבחים את הסרט ומהללים את הכוכבים על משחקם הרגיש והאמין. אבל מה שבאמת מרגש זה, שסיפור העלילה הוא אמיתי לחלוטין. החברה שהקים קראולי כדי להציל את ילדיו נמכרה ל"ג'נזיים", אחת מחברות הביו-טכנולוגיה הגדולות בעולם ושם המשיכו לפתח את התרופה. ג'ון קראולי הוא היום המנכ"ל של חברת "אמיקוס", המפתחת תרופות למחלות גנטיות נדירות, ביניהן מחלת הפומפיי. קיינן פרטנרס היתה בין המשקיעים בחברה זו, עד להנפקתה בנסדא"ק לפני כשנתיים, ושותפיי ואני הכרנו את ג'ון ואת סיפור חייו מקרוב. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מייגן היא היום בת 12 ופטריק בן 11. שניהם מרותקים לכסא גלגלים ונעזרים במכשירי הנשמה. אבל הם לומדים בבית ספר רגיל, מכינים שיעורי בית ויש להם חברים, שמשחקים איתם וחוגגים עימם ימי הולדת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בראיון טלויזיה, עם יציאת הסרט לאקרנים, סיפר קראולי שכשהטיפול בתרופה החל לתת את אותותיו אמר לבתו: "את יודעת, מייגן, מצב הלב שלך השתפר. המשמעות היא, שאת הולכת לחיות הרבה שנים, עד שיום אחד פשוט תהיי אישה זקנה." הילדה חייכה וענתה לו "תודה, אבא, תודה רבה!"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 7 פברואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3305869654733454437?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-21139173970852996332010-02-01T09:56:00.002+02:002010-02-08T12:00:45.448+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">הטור המאה של "בעיטת קרן" התפרסם השבוע (31 ינואר 2010). תודה לכם שאתם מלוים את הטור הזה בקריאה, לפעמים גם בקריאות עידוד, ולפעמים במחאות מנומסות. יש בכם אפילו כאלה שמדי פעם העזו להיכנס לאתר האינטרנט של "גלובס" ולהעיר את הערותיהם לטור באתר עצמו. עבור הגיבורים האלה, וגם עבור כל השאר, אני מגיש כאן למטה לקט נבחר של הערות קוראים ("טוקבקים" הוא המינוח היותר מקצועי) לטור בשנתיים האחרונות. שלכם, יזהר</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>תגובות קוראים:</strong><br /><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>עוד סמולן מבולבל מבלבל את המוח עם הגיגיו הדלוחים</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יזהר ישי למה אתה חושב שמישהו מתעניין בקישקושים שאתה כותב? תתעסק בתחום שלך וחסוך מאיתנו את התובנות הרדודות ואת ההומור האשכנזי העבש. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("אחד העם", בתגובה לטור סאטירי על השפלתו של שגריר טורקיה בישראל ע"י סגן שר החוץ) </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>תודה, יזהר</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חזק ואמץ. אתה הקול השפוי היחידי במערכת.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("משה", בתגובה לטור שגינה את הח"כית שלי יחימוביץ' על תמיכתה בהפגנות החרדים בירושלים נגד אינטל)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>יזהר, נראה שיש לך ג'וב חדש ככותב טורים בעיתון</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">במקום לבדוק תכניות עסקיות שנשלחות לעיונך לבקשתך?!!!</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("היזם", בתגובה לטור שאיחל חופשת קיץ נעימה למורים ולתלמידים)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>הכותב שבוי בקונספציות שלו הוא</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ברור שיזהר שי אינו איש הייטק אמיתי (וכנראה ללא השכלה רלונטית) אלא איש כספים של השקעות סיכון – הפרזיט הגדול של הענף.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("כועסי ההייטק", בתגובה לטור שהזהיר מפני הסכנות הטמונות באיגוד עובדים בהיי-טק) </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /><strong>אני מציע להחרים את רכושם</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">של אנשי הון סיכון שהשמש זורחת להם מה*** יותר אפקטיבי לפי דעתי מכל הצעדים שהוצעו פה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ומעט יותר ברצינות גם אתה יזהר, וגם שאר היזמים שהזכרת, על מה גדלותכם ? שעשיתם כסף, שאתם סוחרים טובים. איך זה בדיוק נותן לכם ידע בנושא חינוך?</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("א.", בתגובה לטור שקרא לפטר את רוב עובדי משרד החינוך) </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>טפשי ההייטק מחלקים עצות חינם</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תסלח לי, אבל רוב אנשי ההייטק הם בורים ונבערים שמבינים אך ורק במספרים ומחשבים. אנשים טיפשים כמוך לא חייבים לדבר על חינוך. מזמן עלה לכם השתן לראש - עלק "מעצמת הייטק"...... הודו הרבה יותר מעצמת הייטק מישראל רק שם אין מנהלים כל כך מנופחים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("טרחן בלתי נלאה", בתגובה לטור שקרא לפטר את רוב עובדי משרד החינוך) </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>אני מההייטק ואני יודע הכל</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">המדהים בסיפור כאן הוא כמובן עזות המצח והעיוורון של מתנחל ההיטק התורן, מר יזהר שי שאומר שימו לב ואני מצטט "מי שלא מספיק טוב ילך הביתה - כמו בהייטק". האם זה תופס גם למנהלי הון סיכון - "כמו בהייטק"? כי אם כן - הרי יזהר שי צריך לחפש לעצמו מקום עבודה חדש. האם זה אומר שמשפחת זיסאפל היא מודל לדוגמה ? כי ראדוויז`ן, ראדוויו, ראדוור וראדלן (תודה למרוול) לא הרוויחו שקל בכל ימי חייהם. קובי אלכסנדר הוא דוגמה לאחד שהצליח "כמו בהייטק"? , אמנון לנדן הוא דוגמה? מתנחלי ההייטק הם לא נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל. מתנחלי ההייטק מסוכנים למדינה שלנו - טוב נעשה אם נרחיקם מחינוך ילדינו. מתנחלי ההייטק ו"ערכי המצויינות" שלהם "כמו בהייטק" - מסוכנים למדינת ישראל. את המצויינות האינפנטילית ואינטרסנטית של מתנחלי ההייטק צריך להחליף בערכי חינוך אמיתיים וברי השגה - דוגמת הוגנות, שיתופיות, שיוויוניות, שקיפות, יושרה ומשפחתיות. ויזהר שי - שיעשה לנו טובה וימצא לעצמו עבודה - "כמו בהייטק". הוא כבר יסתדר. תסמכו עליו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("מומחה מההייטק", בתגובה לטור שקרא לפטר את רוב עובדי משרד החינוך)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>ההייטק הישראלי הוא לא בועת איכות – גם הוא ישראבלוף</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בישראבלוף גם ההייטק הישראלי הוא בלוף. הרבה רעש וצלצולים ומעט מאד חברות מצליחות. תרבות האקזיט יצרה כאן שכבת מתעשרי הייטק אבל אין כאן תעשייה אמיתית. ההייטק הישראלי הוא לא יותר מחברות שירותים לחברות ההייטק האמיתיות בחו"ל. ישראל היא כמו הודו רק הרבה פחות אטרקטיבית. תתעורר מהחלום.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("אבחנה דקה", בתגובה לטור שסיכם את העשור הראשון של האלף השלישי בהייטק הישראלי) </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>חנטרשן. אתה תומך כל הזמן בקפיטליזם החזירי!</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">פתאום יש לך יסורי מצפון ? פתאום אכפת לך מאלה שהמדינה נטשה מאחור ? צבוע !</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("א.", בתגובה לטור שהכתיר את מי שנטשנו מאחורינו בדרך לקידמה כאנשי השנה)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>אין עליך יזהר שי!</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">יזהר שי אתה אדיר, מקורי, עוקצני במידה ומצחיק !! אוהב לקרוא אותך תמיד. היום התעלית על עצמך. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("משועשע", בתגובה לטור שהציע גירסה מיוחדת לשירי חנוכה)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>פתאום נעשיתם אינטליגנטים</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה קרה לכם כולכם היום?? אני קורא את כל הטוקבקים ופתאום כולם כתבו בסגנון של בית כנסת ערב שבת -- מילים יפות ופסקאות מסודרות!! אז יזהר שי כתב בקורת שהוא לא אוהב טוקבקים -- ביג דיל!! זה היופי בטוקבקים אנחנו כותבים מהר ומגיבים מהבטן ובניגוד להרבה שכותבים בעיתון הטוקבקיסטים כן יודעים מה אנחנו מדברים!!!</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("טוקבקיסט בנשמה", בתגובה לטור שציטט טוקבקים אמיתיים שנכתבו בנושא המשבר בחברת מודו)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>אהוד ברק מגדולי המנהיגים שקמו בישראל</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">טוב שהוא משמש בעמדה בכירה בממשלה ומופקד על ביטחון המדינה. כל מי שחושב אחרת שיכתוב מאמרים דכאוניים בעיתונים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("מבין בפוליטיקה", בתגובה לטור סאטירי על נסיעתו של ברק לתערוכה בפריז)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>סליחה לא קלטתי את ההתחכמות של הכותב</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מאמר כל כך ירוד שלא היה לי חשק לקרוא אותו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("נפיח", בתגובה למכתב לדון ויטוריו בעניין המאגר הביומטרי)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong>לפי הטעויות שלך...</strong></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">... "גלובס" לא בדקו אם יש לך תעודת בגרות לפני שהניחו לך להתבטא באתרם.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">("גאוס", בתגובה למכתב לדון ויטוריו בעניין המאגר הביומטרי)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2113917397085299633?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-32574393081726283532010-02-01T09:44:00.000+02:002010-02-01T09:44:08.388+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">היום אני מביא בפניכם סיפור אמיתי שהתרחש במקומותינו. לפני כ 12 שנים קמה בישראל חברת סטארט-אפ, אחת מתוך רבות שקמו כאן אז וזכו לגיבוי מקרנות הון סיכון. כבר בתחילת דרכה של החברה עלה הצורך להצטייד במערכות מיחשוב מתקדמות, בתוכנות ייחודיות וברשת תקשורת מתוחכמת, ולצורך כך הוחלט בהנהלת החברה להקים צוות מערכות מידע ייעודי.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">סמנכ"ל הכספים בחברה, אייל, פנה אל מנכ"ל החברה עם רעיון חריג: "תראה, אני מכיר בחור אחד, קוראים לו מימון, ללא הכשרה או נסיון כלשהו בהיי-טק. הוא מחפש עבודה ועל סמך ההיכרות שלי איתו אני ממליץ עליו בחום. הייתי מבקש שנעשה פה מעשה חריג - בוא נגייס אותו לתקופת ניסיון כעובד זוטר בצוות מערכות המידע שלנו. אני משוכנע, שילמד מהר את המקצוע ויוכל להגיע תוך זמן קצר למצב בו הוא תורם לחברה כמו כל עובד אחר. הוא יהפוך להיות איש מחשבים לכל דבר." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בהתייעצות מהירה בין יזמי החברה הוחלט לתת למימון צ'אנס. בראיון הקבלה שלו לעבודה אמר, שהוא מוכן לעבוד אפילו בחינם, אם רק תינתן לו ההזדמנות להוכיח את עצמו. הוא גוייס לעבודה על בסיס חוזה זמני מיוחד, בשכר חודשי של 4,000 ש"ח. אחרי שלושה חודשי נסיון מוצלחים הפך להיות עובד מן המניין, בשכר התחלתי של 6,500 ש"ח. הוא עבד קשה והוכיח חריצות ונאמנות לחברה. מהר מאוד למד מימון להתמודד עם מערכות הפעלה מורכבות, ביניהן NT (זוכרים?) ו UNIX, והשתלם ברשתות תקשורת מחשבים. אישיותו הצנועה והנעימה סייעה לו להשתלב בין עובדי החברה והוא המשיך להתקדם בסולם השכר תוך כדי שהוא ממשיך להרשים את מנהליו בהתפתחותו המקצועית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חמש שנים לאחר מן נמכרה החברה ההיא, ומימון המשיך בדרכו אל תוך החברה הרוכשת, שגם היא בתורה נמכרה לענקית התוכנה CA. היום, 12 שנים מאוחר יותר, מימון עובד ב CA, במרכז שלה שבהרצליה פיתוח. כעובד היי-טק הוא נהנה מסביבת עבודה מאתגרת ומעניינת, משכורת טובה, והטבות שונות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשיחת טלפון שקיימנו בשבוע שעבר אמר לי מימון: "אני מרגיש שאני עובד במקצוע מרתק. נשביתי בקסמי ההיי-טק כשקיבלתי את ההזדמנות ההיא ומאז אני ממשיך ליהנות. בעבודה שלי בצוות מערכות המידע, הדבר הכי קריטי הוא היכולת ללמוד טכנולוגיות חדישות שוב ושוב. השכלה פורמלית הרבה פחות חשובה מיכולת למידה ומהנכונות להדביק את הקצב המטורף של התקדמות ההיי-טק. אני מרגיש שהאנשים שנתנו לי צ'אנס לפני שתים עשרה שנים שינו את מסלול חיי. אני אסיר תודה להם ותמיד אהיה."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מכיר את הסיפור של מימון מקרוב. הייתי המנכ"ל של אותה חברת סטארט-אפ וזכיתי להיות אחד מאותם אנשים עליהם אומר מימון היום, שבזכותם השתנו חייו. יש בישראל אלפי חברות סטארט-אפ. המנהלים והיזמים של החברות האלו יכולים גם הם להעניק הזדמנות לאנשים הראויים לכך ולכן אני פונה אליהם כאן: תנו הזדמנות לאדם אחד שלא צמח בחממת 8200, שאיננו בהכרח עמוס בתארים אקדמיים, או בניסיון מרשים של עבודה קודמת בהיי-טק. אולי אפילו מישהו שלא גדל בישראל המפנקת שבין רמת אביב ג' לבין רמת השרון. תנו צ'אנס לאדם אחד שרוצה לשנות את מסלול חייו. אני משוכנע שלא תצטערו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 31 ינואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3257439308172628353?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-39379536833004466452010-02-01T09:42:00.000+02:002010-02-01T09:42:38.324+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני מספר חודשים איחלתי כאן לאירגון עובדי ההיי-טק החדש, שייראה שונה מאירגון המורים הותיק. יו"ר אירגון המורים, מר רן ארז, התפאר בעבר בכך שהביא לסיום הקריירה של שתי שרות חינוך, שהשבית את בתי הספר לתקופה ממושכת, ושהנהיג קו לוחמני ביותר בהתנהלות האירגון מול הממשלה. רק בדבר אחד לא יכול מר ארז להתגאות - בהישגים. בתקופתו הארוכה כיו"ר אירגון המורים, למעלה משלוש עשרה שנים, המשיך מעמד המורים להידרדר, מספר התלמידים בכיתות לא הצטמצם ושכר המורים לא השתפר. שלא לדבר על ההישגים האקדמיים הירודים והאלימות בבתי הספר. מצוייד ברשימה המפוארת הזו של חוסר הישגים ניגש מר ארז השבוע לבחירות הפנימיות באירגון המורים, במטרה להיבחר שוב.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מול רן ארז מתמודד מורה צעיר, דודי פרידמן, העומד בראש סיעת "רוח חדשה". פרידמן הוא מהמורים, שכל אחד מאיתנו היה רוצה שילמדו את ילדיו. בן 31, בוגר סיירת שלדג, בעל תואר שני בהצטיינות בהנדסת מכונות מאוניברסיטת תל אביב, מורה למתמטיקה ופיזיקה ומחנך כיתה. עכשיו הוא רוצה לחנך את אירגון המורים, ולהחזיר אותו להתנהלות שפויה של דיאלוג ציבורי ואחריות ממלכתית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אירגון המורים, שחבריו הם אלה שאמורים ללמד את ילדינו על ערכי הדמוקרטיה, צריך לקבל ציון "נכשל" באזרחות, אם לשפוט על פי מהלך הבחירות הפנימיות בו בשנה האחרונה. הנהלת האירגון, בראשותו של רן ארז, עשתה הכל על מנת להקשות על פרידמן להתמודד. בין השאר, סירב האירגון לפרסם את דבר קיום הבחירות באתר האינטרנט שלו, עד שאולץ לעשות זאת בצו של שופט. בנוסף, לא הסכים האירגון למסור לידי סיעת "רוח חדשה" את פנקס הבוחרים שלו. הסיעה רצתה לפנות אל המורים בדרכים דמוקרטיות מקובלות, כדי לנסות לשכנעם לבחור בעד פרידמן. נגד בקשה טריויאלית זו טען אירגון המורים, ש"מדובר במאגר מידע חסוי... הוצאת מידע זה החוצה, יש בו משום חשש ממשי לפגיעה באירגון המורים." (מתוך פרוטוקול בית הדין מתאריך 26/10/2009). באותו דיון גם נדחתה בקשתה של "רוח חדשה" לפרסם תעמולת בחירות בעלון אירגון המורים ובאתר האינטרנט שלו. הדמוקרטיה במיטבה. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">השבוע קיבלתי את המכתב הבא מדודי פרידמן, המתמודד לתפקיד יו"ר אירגון המורים:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלום יזהר,</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שמי דודי פרידמן, ואני מורה למתמטיקה ופיזיקה בתיכון חקלאי פרדס חנה ובתיכון אורט שפירא בכפר סבא. אני עוקב אחר המדור שלך עד כמה שהזמן מאפשר לי, בתור מורה במשרה מלאה ובתור מתמודד על ראשות ארגון המורים העל יסודיים. אני בעל תואר שני בהנדסת מכונות (בהצטיינות) מאוניברסיטת תל אביב ודרכי לעולם ההיי-טק נראתה מאוד טבעית כשסיימתי את לימודי. אך במקום זאת, הרגשתי שהמקום בו אוכל לעשות שינוי מהותי הוא תחום החינוך (שנראה, שגם לליבך הוא קרוב מאוד) ועל כן בחרתי להיות מורה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בתור מורה אני חווה את הקשיים האין סופיים של המקצוע הזה. לא פעם עוברת בי המחשבה,שהייתי אולי מעדיף לשבת במשרד נעים בהרצליה פיתוח ולהרוויח הרבה יותר. אבל גם יש לי סיפוק אדיר, בנוסף לידיעה שכמחנך אני עוסק בדבר הכי חשוב היום, ותחושה אמיתית של שליחות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בארגון המורים אין דמוקרטיה. שיטת הבחירות המסובכת, שבגללה המורים כלל לא יודעים על קיומן, אילצה אותנו לפנות לבית משפט בבקשה שימנה מפקח על הבחירות. השופט בדימוס דן ארבל קבע כי "מרבית התנאים לקיום בחירות הוגנות, חשאיות וחוקיות לא התקיימו עד היום". רן ארז עשה הכל כדי להשמיץ אותי ואת "רוח חדשה". הוא גרם לכך שמזכירי הסניפים של הארגון, האמורים לדאוג לרווחת המורה, מתרוצצים ומקיימים תעמולת בחירות במקום לעסוק בעבודתם.הוא ניסה להתיש אותנו בכל דרך אפשרית.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"רוח חדשה" היא התקווה לעתיד טוב יותר למורים. לצד היותנו ארגון עובדים חזק, נהיה גם ארגון שיגרום למורים להתגאות במקצוע שלהם. נעסוק בשכר, אבל גם בפדגוגיה. נתמודד עם בעיות האלימות והמשמעת בבתי הספר ונהפוך את ההוראה לרלוונטית למאה ה -21. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני בטוח שבזכות "רוח חדשה" המורים יוכלו לזקוף את ראשם. בזכותנו, כשהמורים יעמדו מול הכיתות שלהם, הם אולי ירוויחו פחות מבהיי-טק והם יעבדו בתנאים פחות מפנקים, אבל עיני הציבור יהיו נשואות אליהם מתוך הכרה, שהדבר החשוב והמשתלם ביותר הוא להיות מורה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלך, דודי"</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ההתנהלות האנטי דמוקרטית והחסמים הביורוקטיים הרבים שהציבו מר ארז ואנשיו בפני דודי פרידמן וסיעתו הם תעודת עניות מביישת לאירגון המורים. ומאחר שחברי האירגון הזה מחנכים את הדורות הבאים של מדינת ישראל, מן הראוי היה שכולנו, לא רק אנשי ההיי-טק החרדים לגורל הענף, נחזיק אצבעות ונייחל לרוח חדשה בקרב המורים של ילדינו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 24 ינואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3937953683300446645?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-41699838832128698812010-02-01T09:40:00.002+02:002010-02-01T09:40:55.361+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אנחנו חוזרים היום אל "היטרקומד ישראל", חברת ההיי-טק, שמספקת לנו מדי פעם סיפורים פיקנטיים. בפעם האחרונה ששמענו מ"היטרקומד" הסתבך אודי, סמנכ"ל בכיר בחברה, בחשבון הוצאות מושחת, שנקשר לביקורו בפריז. "אל תדאג", הרגיע אודי את בנג'י, מנכ"ל החברה, שניסה להיראות זועם מול הביקורת של בעלי המניות, "שבועיים מהיום כבר לא יזכרו מה קרה כאן." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אודי צדק כמובן. בעלי המניות, רוויי אכזבות מהתנהלות החברה, שכחו כבר מהפרשייה ההיא. מדי פעם הם תוהים, האם הנהלת "היטרקומד" מודעת לעובדה, שהיא אמורה לשרת את בעלי המניות שלה ולא להיפך. והנה, בשבוע שעבר, מתוך דאגה לתדמית החברה, אירגנה מחלקת השיווק של "היטרקומד" חיזיון, שאכן עורר עניין מסויים בקרב בעלי המניות, למשך מספר ימים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הכל התחיל בכך שמנכ"ל "היטרקומד תורכיה", השותף התורכי של "היטרקומד ישראל" הרשה לעצמו להשמיץ בפומבי את החברה הישראלית. הוא הפיץ טענות בדבר אמינותם של מוצרי "היטרקומד ישראל" ואף רמז, שנגרמו נזקים כבדים ללקוחותיה. אביגדור, סמנכ"ל השיווק של "היטרקומד ישראל" החליט להגיב בחומרה. הוא ציווה על דני, סגנו, שגוייס לעבודה מסיבות לא מובנות ושתפקידו בחברה לא ברור לאיש, לזמן לפגישה את נציג החברה התורכית בארץ ולמחות נמרצות בפניו. דני, בחור חביב, יש אומרים אף מוכשר, אך ללא ספק משועמם ונטול אחריות ממשית כלשהי, התייחס למשימה שהוטלה עליו ברצינות. הוא הזמין אליו את הנציג התורכי בתירוץ שהוא רוצה לספר לו, בסודי סודות, על קו מוצרים חדש של "היטרקומד". </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מה רבה היתה הפתעתו של התורכי, כשנכנס אל חדרו של דני ב"היטרקומד". "אני אוכל עכשיו", קרא לעברו דני, "ולכן עליך לעמוד כאן בפינה עד שאסיים." התורכי המנומס צפה בדני עד שסיים לאכול ארוחה של ארבע מנות וקפה (תורכי כמובן) לסיום. "עכשיו תפנה את הכלים למטבח, חזור אליי אחרי ששטפת אותם, ייבשת אותם וניגבת את הכיור" נזף בו דני. בעוד התורכי צועד לכיוון המטבח הוא נוכח לדעת שכל עובדי "היטרקומד" עומדים וצופים בו במסדרונות החברה. "שימו לב", קרא לעברם דני בעברית, מתוך ידיעה שהתורכי איננו מבין את דבריו, "ככה ייעשה למי שמעליב את "היטרקומד". וזה עוד לא הכל. כשיחזור אליי לחדר הוא יישב על כיסא עץ שבור שרגליו נקצצו, ואני אשב מולו על כורסת עור נוחה וגבוהה. תבינו, עובדים יקרים, ככה נוהגים בעולם, ואנחנו - חברה מודרנית ומתקדמת, עומדים בחזית העולמית בכל מה שקשור בנימוסים והליכות." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לאחר כשעה, שכללה גם השלכת עגבניות רקובות על האורח, כיבודו בפלאפל בן חודשיים והגרוע מכל - צפייה ממושכת ב"אח הגדול" - עזב הנציג התורכי את משרדי החברה. בישיבת הנהלה מיוחדת בירך בנג'י את מחלקת השיווק על הקמפיין המוצלח. אביגדור ודני, גיבורי היום, החליקו כאפות חברמניות לסמנכ"לים שהצטופפו סביבם. "קליפ ההשפלה", סרטון הוידיאו שהוקלט בסתר בזמן הביקור, הועלה ליו-טיוב וזכה בן לילה למליוני צפיות. במכתב לבעלי המניות דיווח בנג'י על הפעולה השיווקית הייחודית הזו ולסיכום הוסיף: "אני משוכנע שערך המנייה של "היטרקומד" יעלה פלאים בשבועות הקרובים. קמפיינים שיווקיים מסוג זה מעלים את קרננו בבורסה, מחזקים את אמון הציבור בנו ושוב מוכיחים את הבנתנו העמוקה בשווקים הבינלאומיים, בהם אנחנו מתחרים."</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 17 ינואר 2010)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-4169983883212869881?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-57235038766831976122010-02-01T09:39:00.000+02:002010-02-01T09:39:17.730+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר הצעתי כאן לבצע שינויים דרסטיים במערכת החינוך בישראל. קראתי לפטר עובדים רבים במשרד החינוך, להיפרד ממנחים ומפקחים וגם מ 25% מהמורים. כל זאת על מנת לפנות תקציבים שיאפשרו עלייה דרמטית בשכר המורים ובעיקר - למשוך את מיטב המוחות בישראל למקצוע ההוראה. ההצעה "ההיי-טקיסטית" הזו גררה לא מעט תגובות, חלקן ביקורתיות ביותר. אחת מהן הגיעה בצורה של מכתב תחת הכותרת "בעיטה לשער של יזהר שי", פרי עטו של מר דוד אגמון ממושב גן-חיים שבשרון. לא הכרתי את מר אגמון קודם לכן, אבל התקשרתי אליו וזכיתי לחצי שעה של הנאה צרופה בשיחה עם איש חינוך אמיתי, שלמרות שפרש כבר הנושא עדיין בוער בעצמותיו.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דוד אגמון היה נער בן 16 כשנקרא להגנת המולדת הצעירה בשנת 1948. הוא הצטרף לקורס השריון הראשון בצה"ל והשתתף כלוחם במבצע "דני". עם תום המלחמה חזר לבית הספר כדי לסיים את לימודיו. הוא היה למורה, שימש תקופה כגזבר הסתדרות המורים ובתפקידו האחרון ניהל במשך 22 שנים את בית הספר היסודי ממלכתי א' בהוד השרון. אלו הם דבריו:</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"קראתי את דבריך... במיוחד הכעיסה אותי כותרת המשנה. כאילו שכר המורים הוא המפתח והפתרון לשאלות החינוך... הייתי צריך להיעלב. אך לא נעלבתי, כי התרגלתי במשך השנים לשמוע דברים כאלה על מורים ועל מערכת החינוך ... </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">... אני מסכים שיש לערוך שינויים במערכת החינוך. אלא שבין לערוך שינויים לבין לפטר 75% מעובדי משרד החינוך ועוד 25% מהמורים לפי אמות מידה היי-טקיות המרחק הוא גדול... אם כל הדורש שינוי והטבה במדינת ישראל ימדד באמות מידה היי-טקיות, או אז נצטרך לערוך מהפכה לא רק במערכת החינוך אלא גם במערכות רבות אחרות... יש לי רצון עז לשאול את אנשי ההיי-טק, האם רק מנהלי ההיי-טק רואים את הנסיגה המתמשכת במערכת החינוך בארץ? האם לא שמעו את הקולות הבוקעים מבין שורות המורים והמנהלים והמפקחים במשך שנים? מדוע לא הייתם קשובים לקולותיהם של אנשים טובים ומכובדים רבים אחרים? היכן הייתם כל אותן השנים? </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">... אני חש צורך עמוק להזכיר למי שאינו זוכר, וללמד את מי שאינו יודע, שלפני דור אחד או שניים לא שלמו בונוסים למורים, ומנהלים טובים בבתי ספר לא קבלו שכר גבוה יותר ממנהלי פרוייקטים בהיי-טק... גם בעבר לא כל מיטב המוחות פנו להוראה. אכן כן, המורים היו איכותיים, אבל גם ההורים היו בעלי איכות שונה, והתלמידים חיו באווירה אחרת... האם זה יהיה מיותר להזכיר לכותב הנכבד גם כן שבבתי הספר של פעם למדו כתות א-ב' בחדר אחד עם מורה אחת ? האם יהיה זה מוגזם להזכיר שנכחו בחדר בו זמנית 40-50 תלמידים, ללא מורה חונכת לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים? ושהלימודים התנהלו בחדרים לא ממוזגים, ובתנאים הרבה פחותים מאלה של היום. ובכל זאת עזבו את בתי הספר תלמידים עם מטען, שהביאם בסופו של דבר לקידום המדע והטכנולוגיה וגם לקבלת פרסי נובל. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דור ההורים של היום הינו דור שני לתחילת ההידרדרות... במשך שני דורות הניחו לחינוך כי הוא לא נחשב. לפתע, היום, כשהסכנה רובצת לפתח, מתעוררים כל בעלי הדמיון וכל אחד מחזיק בכיסו את הפתרון. "</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זהו דבר המנהל. ובכן ידידיי, אנשי ההיי-טק הישראלי, היכן הייתם כל אותן השנים?</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 10 ינואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5723503876683197612?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-4285167591039385402010-02-01T09:37:00.000+02:002010-02-01T09:37:23.943+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בשבוע שעבר היה לי הכבוד לארח בפאנל שאורגן על ידי פורום MIT, שני יזמים ותיקים בנוף ההיי-טק הישראלי, זוהר זיסאפל וד"ר שמעון אקהויז. השניים תרמו לקהל מנסיונם העשיר בהקמת מיזמים, בהתמודדות עם אתגרים ובבניית חברות בין לאומיות. כששאלתי אותם לגבי העתיד הצפוי בהיי-טק הישראלי בעשור המתחיל הימים אלה, מצאו שניהם לנכון להתייחס באריכות לנושא מערכת החינוך בישראל.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רבים מהמנהלים בהיי-טק הישראלי רואים בכשל המתמשך במערכת החינוך הישראלית איום אמיתי על מעמדה של ישראל כמעצמת היי-טק. לא צריך להיות פרופסור בחינוך כדי להבין שבינוניות המערכת, התוצאות האקדמיות העלובות של תלמידי ישראל וההידרדרות במוסדות להשכלה גבוהה, ייצרו בשנים הבאות פחות ופחות מהנדסים, תכנתים, פיזיקאים, אנשי מחקר ואנשי אקדמיה למיניהם. הפער הזה יבוא בסופו של דבר לידי ביטוי, הן בכמות והן באיכות, בענף ההיי-טק, שכידוע מתבסס בעיקר על ההון האנושי המזין אותו. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"מרכז אדוה לשויון וצדק חברתי" פירסם לפני כשבועיים דו"ח מקיף, המסכם את תמונת המצב של החינוך בישראל בסוף העשור. הדו"ח בודק נתונים סטטיסטיים המתפרשים על פני ארבעים שנה ומאשר שוב את מה שכולנו כבר יודעים – החינוך מידרדר, התפוקות האוביקטיביות של מערכת החינוך הישראלית נמוכות, והפערים החברתיים המתרחבים מתורגמים לאי שויון בהזדמנויות ומכאן כמובן גם לפערים בהישגי התלמידים. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעניין, שאחת ממסקנות הדו"ח באשר לפתרונות אפשריים מקבלת את השראתה מעולם ההיי-טק: </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"... אין להחליף את ציבור המורות, יש להחליף את תנאי ההוראה. שכר גבוה יותר, פינות עבודה אישיות, פיצול כיתות גדולות וטיפוח תחושה של אתגר ושליחות מן הסוג המאפיין כיום את אנשי ההיי טק יכולים לרומם את ציבור המורות ולאפשר להן להוביל מהלך של שיפור ושדרוג של מערכת החינוך." </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תרשו לי להוסיף כמה המלצות היי-טקיות משלי, לתיקון המצב במערכת החינוך: יפוטרו 75% מעובדי משרד החינוך, איש לא ירגיש בחסרונם. עימם יילכו הביתה 75% מהמפקחים, מנחי מורים ומובילי תכניות העשרה למיניהן. בנוסף, יפוטרו 25% מהמורים, על פי קריטריונים של מידת תרומתם למערכת, לא על פי ותק. הכספים שייחסכו יופנו כולם להעלאה דרמטית של שכר המורים. מורה מתחיל יעבוד קשה יותר, אבל ירויח כמעט כמו תכנת מתחיל בהיי-טק ויוכל להגיע תוך מספר שנים לשכר של בין 15 ל 20 אלף ש"ח לחודש. מורים מצטיינים יתוגמלו בבונוסים נדיבים. מנהלי בתי ספר מוכשרים ירויחו יותר ממנהלי פיתוח בחברות סטארט-אפ. עם תמריצים כאלה נתחיל לראות את מיטב המוחות מגיעים לחינוך, וגם נשארים שם. מי שלא יהיה מספיק טוב יילך הביתה, כמו בהיי-טק. ובנוסף, מדיניות של אפס סובלנות לאלימות בבתי הספר, מגובה על ידי משרד החינוך. ואם כבר חזרנו למשרד החינוך - ימונה שר לתפקיד למשך חמש שנים, ללא יכולת להחליפו בשל בחירות מוקדמות. </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נשמע לכם דרמטי מדי? הזוי? אולי, אבל שנים של תכניות מיוחדות, ועדות ומסקנות, והמון אנשים חכמים ומבינים לא הועילו עדיין למערכת החינוך שלנו. אולי דווקא טלטלה אמיתית וחזרה למושגי יסוד בסיסיים של חינוך, הוראה וניהול נכון יגרמו סוף סוף לשינוי המגמה המיוחל. דרך אגב, זוהר זיסאפל הציע בפורום MIT לסגור כליל את משרד החינוך. יחסית אליו, תסכימו איתי, ההצעות שלי צנועות ושמרניות.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 3 ינואר 2010)</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-428516759103938540?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-71969812267439039982010-01-03T11:38:00.002+02:002010-01-03T11:40:03.517+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">בעוד מספר ימים, כשתיאלם תרועת הפסטיבלים, ישקע העשור הנוכחי אל תוך דפי ההסטוריה כעשור ההתפכחות של ההיי-טק הישראלי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />לפני עשר שנים נכנסנו אל תוך המילניום החדש הלומי שיכרון חושים, מסונוורים מזרקורי עמק הסיליקון, מאמינים גם אנחנו, שחוקי הכלכלה המסורתית השתנו לבלי שוב. יצרנו גם אנחנו את האשלייה המתוקה המקומית שלנו, וביחד עם נסיכי הכלכלה החדשה שמעבר לים צללנו בנפילה חופשית עם התפוצצות הבועה. למדנו את לקחי ההתרסקות ההיא, ולמשבר האחרון כבר הגענו מוכנים ובוגרים יותר. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למעלה מחמישה עשר מליארד דולר הושקעו בעשור הזה בישראל על ידי קרנות ההון סיכון. מקורות המימון היו ברובם המוחלט משקיעים זרים, שהביעו את אמונם בהיי-טק הישראלי. אלפי חברות סטארט-אפ מומנו באמצעות כספי המשקיעים ותמיכות משרד המדען הראשי. חברות ההיי-טק המשיכו בשנים אלו לרכז סביבן שירותים תומכים כגון עורכי דין ורואי חשבון, חברות ליסינג, משרדי נסיעות ומסעדות.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">עשרות אלפי עובדים בחברות ההיי-טק הישראלי יוצאים יום יום מביתם ומבלים את שעות העבודה הארוכות שלהם במקום שנראה, נשמע ומתנהג כמעט כמו חו"ל. הם נוסעים ברכב צמוד, עובדים במשרד ממוזג ומאובזר היטב, וזוכים לתנאי שכר גבוהים בהרבה מכל מגזר אחר במשק. וכשהם עובדים, אנשי ההיי-טק עוסקים בעולם של מחר, בטכנולוגיות שישנו את חייהם של מליוני אנשים ברחבי העולם וגם ימשיכו לתרום לחוסנה האסטרטגי של מדינת ישראל. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האלפים הרבים האלה בהיי-טק, זוכים להיות חלק מבועה תרבותית ערכית, השונה בתכלית מהנהוג במדינה הסובבת אותם. הם חלק ממגזר שדורש מצויינות אישית ושואף לסטנדרטים הגבוהים ביותר. זהו מגזר שאינו נותן ואינו מקבל הקלות והנחות. העובדים בו נדרשים לאחריות אישית, מתוגמלים יפה על הצלחות ונענשים קשות על כשלונות. התוצאות, גם בסוף העשור הנוכחי, הן מובילות בין לאומית והערכה עצומה, שההיי-טק הישראלי עדיין זוכה לה ברחבי העולם. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אך כשעובדי ההיי-טק מסיימים את יום עבודתם, הם יוצאים באלפיהם אל כבישי מדינה, שלא השכילה להתקדם כנדרש בעשור הזה אל תוך המאה ה - 21 . הם חווים את הכישלון הקולוסאלי המתמשך של מערכת החינוך, את האלימות הגואה ברחובות, את השחיתות המתגברת, את רפיסות השלטון ואת נמיכות הפוליטיקאים. הם חוזרים להיות חלק ממדינה, שהפערים החברתיים בה הם מהקיצוניים שבעולם המערבי, שמאות אלפי ילדים נמצאים בה מתחת לקו העוני, שמדד המוביליות החברתית בה הוא מהנמוכים במדינות העולם הנאור, אליו אנחנו מתעקשים לרצות להשתייך. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ההתפכחות של ההיי-טק הישראלי מתחילה בהכרה של כל משתתפיו, שכמודל כלכלי רווחי הענף הזה עדיין נתון במבחן יום יומי של המשקיעים בו ושל התומכים בו ברחבי העולם. אבל ההתפכחות הזו ממשיכה בהבנה,שהתופעה המדהימה הזו - "היי-טק ישראלי" - איננה יכולה להמשיך להיות מנותקת מההוויה הישראלית העכשווית. בעשור הבא יקרה אחד משניים: או שההיי-טק הישראלי ייקח על עצמו אחריות לצאת מהבועה ולהשפיע באופן אמיתי על התפיסה הניהולית-תרבותית-ערכית במדינת ישראל, או שמדינת ישראל תצליח להפוך גם את ההיי-טק לענף בינוני, מקרטע ומושחת, כפי שכבר קרה במקומות אחרים כאן. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ועם התפכחות כזו, אולי תסכימו איתי, אי אפשר שלא לחוש בכאב ראש אמיתי של מי שהשתכרו מיין טוב אמש והבוקר הם צריכים לקום לעבודה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 27 דצמבר 2009)<br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-7196981226743903998?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-26339820663821956762010-01-03T11:36:00.002+02:002010-01-03T11:40:46.466+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">מוספי סוף השנה המתפרסמים בימים אלה מתקשטים בבחירת גיבורי השנה. ההוא שעשה המון כסף בבורסה מתחרה על תואר "איש השנה" עם ההיא ששולטת ללא עוררין באימפריה אימתנית, ושניהם מאויימים על ידי הצעיר המוכשר התורן, הגאון בעל החזון. היפים והיפות, העשירים והמצליחות, אנשי השנה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ואולם, אני רוצה להציע כאן מועמדים משלי לתואר. שמותיהם בדויים אבל סיפורם אמיתי לחלוטין. הגיבור של הסיפור, ערן נקרא לו כאן, הוא בן שש עשרה וקצת. הוא גר ביישוב קטן במרכז הארץ, בדירה ישנה מאוד, שקירותיה מקולפים וחלק מחלונותיה שבורים. הוא חולק את הדירה הזו עם שלושת אחיו הבוגרים ממנו. רוני, גם שם בדוי, אחיו בן העשרים של ערן, עובד כבר יותר משבע שנים בעבודת כפיים קשה במשך רוב שעות היום. מגיל שלוש עשרה הוא תומך בכלכלת המשפחה וכיום הוא המפרנס הראשי, לעיתים היחידי, של דיירי הבית הזה. בשל נסיבות קשות אין הורים בבית והצעירים האלה מתמודדים לבדם עם החיים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">בגלל חובות שהצטברו נותק קו הטלפון. גם אין כסף לחיבור לכבלים, והטלויזיה הישנה דוממת. לערן יש טלפון סלולרי אבל הוא אינו יכול להוציא שיחות, רק לקבל. כשהוא רוצה ליצור קשר עם מישהו, הוא שולח אס-אם-אס דרך תוכנת ICQ , המותקנת במחשב הביתי. נשמע אולי מפתיע, אבל בבית הזה, חסר האמצעים, יש כמעט תמיד מחשב עובד. לא בהכרח מחשב שהייתם קונים לילד שלכם, אבל בהחלט קופסה עם דיסק קשיח, מעבד ומסך. וגם גישה לאינטרנט יש להם - אחד השכנים בבניין המשותף מעניק להם, מבלי לדעת זאת, חיבור אלחוטי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מצבה הכלכלי של החבורה הצעירה הזו אינו מאפשר להם לערוך קניות מסודרות של מצרכי יסוד. זר הנכנס הביתה יופתע לפעמים למצוא מקרר ריק לחלוטין. על דלת המקרר מודבקת אזהרה אחרונה לפני ניתוק זרם החשמל. חוב הארנונה והמסים הלא משולמים כבר תפח מזמן למימדים בלתי אפשריים. אין מי שישלם.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">והנה, אל חייהם של הצעירים האלה נכנסה לאחרונה קבוצת אנשים טובים. על פי תורנות מוכנסים הביתה פעם בשבוע מצרכי מזון, מנות מבושלות ומצרכים בסיסיים אחרים. אישה נדיבה, בעלת משפחה משלה, מפנה מזמנה מספר פעמים בשבוע כדי להעניק לערן זמן איכות עם אדם בוגר. איש טוב אחר, גם הוא בעל משפחה משלו ועסוק מאוד בעבודתו, מוצא זמן לשמש מעין חונך לערן. לפעמים הוא גם מסיע את ערן לבית הספר, כשהוא שוכח לקום בבוקר. הוא גם מסייע בעניינים השוטפים של החבורה הזו, בהיעדר הורה אחראי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מתכבד להציע את ערן כאיש השנה שלי. גם את אחיו הבוגרים. ולא רק אותם, אלא גם את קבוצת האנשים הטובים שהחליטו שלא לעמוד מנגד ולצאת למאבק בעוול ובחוסר האונים. במדינת ישראל של סוף שנת 2009, אימפריית האיי-פון וההיי-טק, גאוות הסלולר והאינטרנט, הגיבורים האמיתיים שלי הם אלה שנטשנו מאחורינו, בדרכנו להיות מדינה כל כך נאורה ומתקדמת. ואיתם גם כל אלה שהבינו, שאחריות חברתית ומעורבות משמעותם לעשות מעבר לשיחות סלון וקיטורים על המצב. פירושם להיות עם ערן ועם אחיו, במקום שאף אחד אחר לא נמצא בו עבורם. כל אלה הם אנשי השנה שלי, את תמונותיהם לא תמצאו בעיתונים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 20 דצמבר 2009)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2633982066382195676?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-82977917567146889172009-12-14T09:12:00.001+02:002009-12-14T09:13:16.590+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לאדון ויטוריו,<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מקווה שכשהמכתב הזה מגיע אצלך אתה עדיין בחיים. אני מקווה ככה כי אתה חייב לי מאה אלף דולר על החיסול האחרון שהאחיין המתוק שלי מושיקו ביצע עבורכם. אז כדאי לך מאוד שתישאר בחיים לפחות עד מתי שתשלם לי. כי אם לא אז אני בעצמי יגיע אליך לחורר לך את הגופה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז אתה שומע מה שיש לי להגיד לך, יא ויטוריו? קטע אדיר מתפתח פה אצלנו כאן בישראל שקוראים לזה "מאגר ביומטרי". אתה בטוח לא מבין על מה אני מדבר אז תשאל את האבא שלך הזקן כי הוא גם חכם וגם אינטליגנטי ורק חבל שהוא כזה סנילי. אז ככה - המאגר הביומטרי זה כאילו מחסן אחד ענק שהממשלה בישראל הולכת לבנות ולשים בתוכו את כל הטביעות האצבעות של כל האנשים שעדיין גרים פה במדינה. יש לנו חמש או שש מליון אישים במדינה הזאתי, אז יהיו במחסן הזה כמעט אותו המספר של טביעות אצבעות, יענו - כל האנשים שיש להם עדיין אצבעות על הידיים (לא כמוך - שארבע אצבעות שלך מכל יד עפו כי אתה אפס שלא יודע להפעיל רימון רסס במסעדה) אז הם יתנו את הטביעות שלהם למחשב של המדינה. ואז האנשים של המשרד הפנים ישמרו על המחסן הזה. איזה צחוק.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז עכשיו תנסה להבין מה אני מסביר לך, לכבודך אני כותב לאט. המאגר הזה הולך להיות מחסן של זהב בשביל המשפחה המאורגנת שלי כאן ואולי גם בשבילכם. אז ככה: קודם כל אני בקרוב יפתח קזינו של הימורים על כמה זמן ייקח לגנוב את כל הטביעות האצבעות מהמחסן של המדינה. אני התייעצתי עם מומחים ואני אישית מהמר על הכי הרבה שלוש שנים. אבל זה כי אני אדם שמרני, כמו שאתה אולי זוכר. אפילו כשהימרתי כמה זמן ייקח למאפיה לחסל את אחותך הצולעת טעיתי כשאמרתי שנה ולקח שבוע. אבל בגלל שאני ייקח כסף מכל מהמר אז בכל מקרה אני מרויח. כבר קיבלתי הימורים על שלושה שבועות אבל אני סומך על המדינה שלי ולכן אני יגיד לכל מי שמהמר - עדיף תהיו קונסרבנטיים ותלכו על יותר משנה.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבל זה לא הזהב שהתכוונתי בשבילכם, היית מת. מה שבשבילכם זה שאחרי שאני ירויח מליונים מהקזינו, אנחנו כאן נפרוץ בעצמנו למחסן של האצבעות ואז יש לנו מליונים טביעות למכירה. אני מציע לך להיות משווק בלעדי שלנו באיטליה ובאנגליה כי זה מדינות עם גבול משותף. אני עכשיו במצב רוח טוב אז אני יציע לך עיסקה הוגנת - על כל אצבע שתמכור מתחלקים תשעים ותשע אחוז לי ואחוז אחד לך. כדאי לך שתסכים מהר כי אני אין לי זמן. עד שהפוליטיקאים המצחיקים כאן במדינה הזאתי נותנים לי מתנה חינם אני לא יבזבז את ההזדמנות. חסר לי שמישהו אחר יגנוב לי את האצבעות. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז תחזור אליי מהר יא ויטוריו, לפני שאני במילא צריך לחסל אותך כי לא שילמת לי על העבודה הנקייה של מושיקו החמוד. תיתן חיבוק לאבא הסנילי שלך, הויטוריו האחרון שבאמת הבין בעסקים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שלך, אני <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 29 נובמבר 2009)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8297791756714688917?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-50404893593309021882009-12-14T09:02:00.001+02:002009-12-14T09:03:39.300+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong><span style="background-color: #76a5af; color: black;">שבחי מפעל</span></strong><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="background-color: #76a5af; color: black;"></span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הרחק הרחק משכונתי, חילול שבת מתפתח. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבוא במנהרות ובכבישים ובגבעות, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חמוש באבנים וברגבי עפר. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אי שם בירושלים דרוך ועצבני. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מפעל חושש ולא בכדי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעוז צור ישועתי, מפעל עיקש וקישח, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">רחוק רחוק הוא מביתי, חילול שבת מטפח. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבוא במנהרות ובכבישים ובגבעות, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חמוש באבנים וברגבי עפר.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אי שם בירושלים כופר בתורתי, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מביט בי חילוני נבזי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעוז צור ישועתי, בקרב הזה אנצח, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אתה מילואימניק חילוני, חיוך עייף תשלח. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבוא במנהרות ובכבישים ובגבעות, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">חמוש באבנים וברגבי עפר.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אי שם בירושלים מובס וחרישי, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">צופה בי פראייר סידרתי. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אבוי לו מעוקצי, ואבוי לו מדובשי, אבוי למבקש נפשי!<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="background-color: #45818e; color: black;"><strong>ימי המאגר</strong></span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ימי המאגר, מאגר טביעותינו, בגיל ובשמחה ממלאים את ליבנו, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לילה ויום גורלנו יסוב, סביב פוליטיקאים עם אגו לרוב. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האירו, הדליקו, נרות חנוכה רבים - <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על החוקים ועל התקנות, אשר חוללו ה"מנהיגים". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ניצחון האוילות נספר, נזמרה, על ההיגיון אז ידה כי גברה <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ירושלים שבה לתחיה, כנסת ישראל עשתה את שלה. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">האירו, הדליקו, נרות חנוכה רבים - <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על העידוד ועל התשורות, אשר הוענקו כאן לפושעים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="color: #45818e;"><span style="background-color: #45818e; color: black;"><strong>מעוז צור ישועתי</strong></span> </span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מעוז צור אירגון עובדים, לך נאה לשבח, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תיכון בית הסתדרותי, ושם תודה נזבח. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זכויות המפתח, נהירות לכל אורח.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז אגמור, בשיר מזמור, האירגון ינצח! <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מנהלים נקבצו עלי, העבידו אותי ללא רחמים, <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז קראתי לשלי אליי, והיא הצלתני מידי הרעים.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני המפתח, מעריץ אותה לנצח. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אז אגמור, בשיר מזמור, האירגון ינצח!<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 13 דצמבר 2009)<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><strong></strong><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5040489359330902188?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-64292639752000633022009-12-14T08:55:00.001+02:002009-12-14T08:57:48.883+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">במהדורת 2008 של המשחק PGA Tour , בכיכובו של שחקן הגולף האגדי טייגר וודס, קרתה תקלה: האווטאר של וודס במשחק יכול להלך במים ולחבוט בכדור גולף הצף עליהם. ה"גליץ' " הזה נתגלה למשתמשים במשחק והפך במהרה לקליפ ביו-טיוב. ואולם, תשובתה שלEA , יצרנית המשחק, לא איחרה לבוא: החברה הפיקה קליפ, המראה את טייגר וודס האמיתי מגיע אל שפת אגם, חולץ את נעליו, נכנס אל המים ומכה בכדור גולף המונח לו על עלה צף. החבטה המושלמת גורמת לכדור לעוף עשרות מטרים וליפול בדיוק מפתיע על משטח דשא מרוחק, משם הוא מתגלגל לאיטו אל חור המטרה. הקליפ, שזכה ליותר מ 4 מליון צופים ביו-טיוב, מסתיים בהצהרה מטעם EA: "זה לא היה גליץ'. הוא (טייגר וודס) פשוט כל כך טוב". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">זוהי רק דוגמה קטנה לקמפיין הדיגיטלי, שתרם רבות לעיצוב דמותו של טייגר וודס לא רק ככוכב על, אלא כדמות לחיקוי, פילנטרופ נדיב וכמובן - איש משפחה נאמן. ואולם, הדמות האידיאלית הזו ניזוקה קשות בשבוע שעבר, עקב הסתבכותו האומללה של וודס בפרשייה, שעדיין לא נסתיימה: לפני כעשרה ימים נפצע וודס קל ומכוניתו ניזוקה קשה בהתנגשות לילית בעץ, כמה עשרות מטרים מפתח ביתו. המשטרה פסלה את האפשרות שוודס נהג בשכרות. במהרה הסתבר, שהרקע לתאונה היה מריבה קשה עם אשתו, אלין, שגילתה שהוא מנהל פרשיית אהבים עם בחורה אחרת. אתרים שונים באינטרנט טוענים, שאשתו של טייגר וודס חבטה בו וברכבו בחוזקה, אולי בעזרת מקל גולף, והתאונה בעצם בוימה בכדי לכסות על הבושה. אתרים יותר סלחניים מיחסים לוודס סערת רגשות, שגרמה לו לנהוג בהיסח הדעת ולהתנגש בעץ. בינתיים הופיעה מאהבת כלשהי, שהציגה לצהובונים קלטת לוהטת, בה נשמע (לכאורה) השחקן אומר: "היי, כאן טייגר. אני צריך שתעשי לי טובה ענקית. אשתי בדקה את הסלולרי שלי ועלולה להתקשר אלייך. אז אם את יכולה, הסירי את שמך מההודעה הקולית."<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אתר האינטרנט הרשמי של טייגר וודס הוא דוגמה ומופת לאתר ווב 2.0 מתקדם ביותר. מי שעיין באתר הזה אמש התקשה למצוא בו תזכורת כלשהי לסערה המשתוללת סביבו. רק לינק תמים, תחת הכותרת "טייגר דן במצב הנוכחי", הפנה את המבקר למכתב, שכתב טייגר וודס למליוני מעריציו. "איכזבתי את משפחתי ואני מצטער על כך בכל ליבי", אומר וודס ומוסיף: "אני רחוק מלהיות מושלם. אני מטפל בהתנהגותי הזו ובכשלונותיי האישיים ביחד עם משפחתי מאחורי דלתיים סגורות." אמירה ממשעשעת משהו נוכח העובדה, שהמכתב האישי הזה מוצב באתר אינטרנט הפתוח לכל. נכון לאמש, הגיבו על המכתב 19,291 איש. מי שעיין בתגובות הקוראים התקשה למצוא שם ולו מגיב אחד, שגינה את טייגר וודס על מעשיו. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">דף הפייסבוק של טייגר וודס עשוי גם הוא באופן מקצועי ביותר. למרבה האירוניה טייגר לא מחק הגיגים, אותם מצא לנכון להציב כאן ב 14 באוקטובר: "אנשים שואלים אותי מדוע אלין ואני ממעטים להופיע במדורי הרכילות והטבלואידים. אני חושב שלא משכנו יותר מדי תשומת לב של המדיה כי בעצם אנחנו די משעממים...". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">על כך הגיב הקורא רוג'ר סמית: "Not any more!".<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 6 דצמבר 2009)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6429263975200063302?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-56759534875823604712009-11-23T11:57:00.001+02:002009-11-23T11:58:34.724+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">אתמול גרמו הרבנים החרדיים הקיצוניים לחילול שבת בירושלים. הם עשו זאת על ידי שליחת מאות חרדים לעוד הפגנה מיותרת מול שערי מפעל אינטל בהר חוצבים. בהפגנתם הפרו החרדים את מנוחת השבת, גרמו להזרמת כוחות משטרה לאיזור, להקפצת עיתונאים לשטח, להפעלת רכבים, חשמל ואמצעי תקשורת. כל המהומה הזו איננה באמת סביב ערכים ומסורת. היא מתרחשת על רקע מאבקי כוח ויוקרה בחצרות הרבנים, שהסמן הקיצוני שביניהם - הרב טוביה וייס, סירב לקבל את הפשרה שהוביל הרב אלישיב, המתואם עם הרב עובדיה יוסף. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">להזכירכם, המפעל בהר חוצבים בירושלים, 8 FAB , פעל 22 שנה לפני סגירתו במרץ 2008. בשיאו עבדו במפעל כ 700 עובדים. סגירתו הוותה מכה קשה לכלכלת העיר, וגרמה לירושלמים כמו ח"כ רובי ריבלין וניר ברקת, עדיין כחבר אופוזיציה בעיריית ירושלים, להשקיע מאמצים רבים עד ששיכנעו את אינטל לפתוח את המפעל מחדש, הפעם כשלוחה של 28 FAB מקרית גת. כיום מועסקים במפעל כ 150 עובדים והתקוה היא להכפיל מספר זה בעתיד. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">8 FAB לא ממש הטריד את מנוחת השבת של הרבנים במשך 22 שנים, מאחר שהיה חלק מהסטטוס קוו. ואולם, ברגע שנסגרו השערים נתקבעה תודעה של מציאות חדשה, ומכאן ההתפרעויות האחרונות. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">למעשה יש שני מבנים לאינטל בהר חוצבים. האחד - מפעל הייצור, והשני - במרחק 150 מטר - הוא מרכז הפיתוח של אינטל בירושלים, המעסיק כ 500 עובדים, חמישה ימים בשבוע. רבים מהעובדים הינם דתיים, כולל 40 נשים חרדיות שקיבלו היתר מיוחד לעבוד שם מהרבנים ליברמן ודביר. הההתפרעויות והונדאליזם של לפני שבוע התרחשו בכלל במרכז הפיתוח, שאיננו עובד בשבת, הוכחה נוספת לאבסורד שבפרשה הזו. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">אל הסיפור ההזוי הזה נשאבה בחדווה רבה, מי אם לא היא, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', לוחמת זכויות הפועלים. בהצהרה דמגוגית נמוכה, המופיעה גם באתר האינטרנט שלה, קראה יחימוביץ' לחילונים להפגין נגד אינטל, שכן "לכל אדם עובד, מגיע לפחות יום אחד בשבוע של מנוחה".<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הח"כית יחימוביץ' הטעתה בכוונה את קהל שומעיה. היא יודעת היטב שבמפעלי הייצור של אינטל ישראל, כמו בכל מקום בעולם, העובדים אינם עובדים שבעה ימים בשבוע. המפעל עובד שבעה ימים, אבל עובד נותן בין שלוש לארבע משמרות בשבוע. בממוצע, משמרת שבת מתבצעת פעם בשלושה שבועות. העובדים, שגם השנה בחרו באינטל כאחד ממקומות העבודה הטובים ביותר בישראל, בהחלט נחים כל שבוע, הרבה יותר מיום אחד. אבל הח"כ יחימוביץ' לא נתנה לעובדות לבלבל אותה ושוב יצאה במסע מתוקשר היטב, אפוף אגו, שיש לו סיכוי מצויין לפגוע באינטל, אחד המעסיקים החשובים ביותר במדינת ישראל, ולאחריה גם בהיי-טק הישראלי בכלל.<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">התנהגות חברת הכנסת יחימוביץ' איננה מפתיעה, אבל אני כן מופתע מהשקט המוחלט המגיע מיציעי ההיי-טק הישראלי. לא שמעתי אף מנכ"ל יוצא להגנת אינטל ונגד האבסורד. לא ראיתי את נציגי איגודי ההיי-טק השונים מוקיעים מאבקים פוליטיים אינטרסנטיים על חשבון הענף. לא ראיתי את ראשי ההסתדרות יוצאים להגנת 150 עובדים, שאם המאבק של יחמוביץ' והחרדים יצליח ימצאו את עצמם מצטרפים לאבטלה הירושלמית המתגברת. איפה הקול השפוי? מי יעזור למנוע את חילול ההיי-טק הישראלי?<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 22 נובמבר 2009)<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5675953487582360471?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-91027498169759579912009-11-16T21:30:00.000+02:002009-11-16T21:30:26.068+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">ישראל היא מעצמת היי-טק ומדינה של סטארט-אפים. אבל יש עוד תחום, שבו אנחנו אימפריה: אנחנו אומה של טוקבקיסטים. בני עם הספר הננו, ואנחנו אנשים נבונים, דעתניים ותמיד צודקים, ומשום כך אנחנו גם מתבטאים בהרחבה ברשת. מספר מאפיינים חוזרים על עצמם בטוקבקים שלנו: ראשית, בגלל אומץ ליבנו הציבורי, אנחנו מעדיפים לכתוב בעילום שם, תחת כינוי מחתרתי רב משמעות ( "שועל קרבות", "אחד שמבין", "ישראלי", "סתם אחד", "מפוטר הייטק", "יוסי-87", "מוקי" ...). שנית, מתוך כבוד הדדי ונימוס, אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב בעברית קלוקלת ואיננו מהססים להשתמש בכינויי גנאי ובשפה מעליבה. אנחנו משתלחים בעיתונאים, באנשי ציבור ובאנשי עשייה, במי שהצליח (מתוך פירגון, כמובן) ובמי שנכשל (מתוך הזדהות כנה, כמובן). ומאחר שאנחנו תמיד יודעים הכל, אנחנו מרבים בפרשנויות נבונות, בעצות מתוחכמות ובביקורת בונה ותומכת. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">הידיעות על הפיטורים בחברת מודו בשבוע שעבר, זכו מיידית לאלפי תגובות, ונתנו לכולנו הזדמנות לבחון שוב את עולם הטוקבקים הישראלי. אני מביא כאן מדגם קטן, אבל בהחלט מייצג, של מה שעושה אותנו לאומה של טוקבקיסטים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">נתחיל ב"עובד הייטק מפוכח": "זהו גורלם של כל עובדי ההייטק, משתמשים ולבסוף זורקים - משקיעים את הנשמה, לא רואים את המשפחה ולבסוף זורקים אותך לאשפה". לכך הגיב הטוקבקיסט "לירון": "לא יודע מי זה מודו, אבל זכותם לפטר מי שבא להם - כמו שזכותו של עובד להתפטר, מכל סיבה שהיא, זכותו של העסק לפטר עובדים". מכאן נסללה במהירות הדרך אל אחד מהנושאים החמים בהיי-טק: "יש להקים בארץ הסתדרות עובדים אחרת, לא פוליטית כמו ההסתדרות הכללית בראשות עופר עיני." קרא "אנונימי", לוחם זכויות העובדים. <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">"ה"מודו" הוא כישלון ידוע מראש" הודיע הפרשן "noam" והוסיף: "כבר בפרסום הראשון שלו לא הצלחתי לראות איך זה יתפוס." טוקבקיסט אחר - "אני, אני ואני" - שהבנתו העמוקה ניכרה בדבריו הוסיף: "אני ידעתי מראש אין לזה שום סיכוי להתחרות מול נוקיה ואפל! הם נפלו על הראש, אמרתי לכם. אני מבין בטלפונים". הפרשן המתוחכם "קוקוס שווקי הון" הצליף: "רציתם אמריקה? קיבלתם אמריקה... עכשיו, זה רק עניין של זמן עד שיתרחש כאן משבר סאב פריים." ואילו הטוקבקיסט "הון סיכון" ירד לשורש הבעייה, אם כל המחלות של ההייטק הישראלי: " חייבים להודות - הבעיה בקרנות הון סיכון. ראו שם מפוצץ, עתיר כסף, וראו מיזם שיכול `לקחת` הרבה כסף ,ואמרו יאללה, איזה כיף, במכה אחת אנחנו משקיעים 100 מיליון... לא צריך לרוץ אחרי 20 חברות, יש רק חברה אחת."<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לוחם הצדק "המשקיף" זעק: "המנכ"ל עושה טעות והעובד שקורע את התחת משלם!" על כך ענה לו "הומו ספיאנס": "אז לך תהיה מנכ"ל מי עוצר בעדך. מישהו הכריח אותך להיות שכיר?" ואילו "אנונימי" גילה אומץ לב משמעותי במיוחד כשקרא: "לא מכיר את מר מורן באופן אישי, אבל זה נראה כמו מקרה של ניצול מחפיר של אנשים!" "צחי", פרשן בעל יכולות פסיכואנליטיות, הודיע: "חטא ההיבריס". <br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">את הלוך הרוחות הכללי שיקפה הטוקבקיסטית "רונית" בדברים חמים ומפרגנים במיוחד: "בטר פלייס באים בתור. עוד בלון יחצנות של ישראלי שחצן, שחושב שישנה את העולם."<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">...<br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">(פורסם ב"גלובס" - 15 נובמבר 2009)<br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-9102749816975957991?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-38205358859240561162009-11-16T21:12:00.000+02:002009-11-16T21:13:52.270+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><meta equiv="Content-Type" content="text/html; charset=utf-8"><meta name="ProgId" content="Word.Document"><meta name="Generator" content="Microsoft Word 12"><meta name="Originator" content="Microsoft Word 12"><link rel="File-List" href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_filelist.xml"><link rel="themeData" href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_themedata.thmx"><link rel="colorSchemeMapping" href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_colorschememapping.xml"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:trackmoves/> <w:trackformatting/> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:donotpromoteqf/> <w:lidthemeother>EN-US</w:LidThemeOther> <w:lidthemeasian>X-NONE</w:LidThemeAsian> <w:lidthemecomplexscript>HE</w:LidThemeComplexScript> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> <w:splitpgbreakandparamark/> <w:dontvertaligncellwithsp/> <w:dontbreakconstrainedforcedtables/> <w:dontvertalignintxbx/> <w:word11kerningpairs/> <w:cachedcolbalance/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> <m:mathpr> <m:mathfont val="Cambria Math"> <m:brkbin val="before"> <m:brkbinsub val="&#45;-"> <m:smallfrac val="off"> <m:dispdef/> <m:lmargin val="0"> <m:rmargin val="0"> <m:defjc val="centerGroup"> <m:wrapindent val="1440"> <m:intlim val="subSup"> <m:narylim val="undOvr"> </m:mathPr></w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" defunhidewhenused="true" defsemihidden="true" defqformat="false" defpriority="99" latentstylecount="267"> <w:lsdexception locked="false" priority="0" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Normal"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="heading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="35" qformat="true" name="caption"> <w:lsdexception locked="false" priority="10" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" name="Default Paragraph Font"> <w:lsdexception locked="false" priority="11" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtitle"> <w:lsdexception locked="false" priority="22" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Strong"> <w:lsdexception locked="false" priority="20" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="59" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Table Grid"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Placeholder Text"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="No Spacing"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Revision"> <w:lsdexception locked="false" priority="34" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="List Paragraph"> <w:lsdexception locked="false" priority="29" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="30" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="19" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="21" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="31" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="32" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="33" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Book Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="37" name="Bibliography"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" qformat="true" name="TOC Heading"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--></div><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1107304683 0 0 415 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-language:HE;} .MsoChpDefault {mso-style-type:export-only; mso-default-props:yes; font-size:10.0pt; mso-ansi-font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt;} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.0in 1.0in 1.0in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בשבוע שעבר קיבלנו הוכחה נוספת, שהעולם כולו נגדנו. הפעם היתה זו רשת <span style=""> </span></span><span dir="LTR">CNBC</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> , ששידרה ראיון עם דן סנור, מחברו של ספר חדש על מדינת ישראל בשם "אומת הסטארט-אפ". ואולם הפעם הגיבה התקשורת הישראלית כנדרש. הכתבה הזו לא זכתה לשום הד אצלנו. עיתונאי ישראל, לוחמי החופש והסקופים, הששים לדווח על פיטורי עובדים, על פשיטות רגל של חברות היי-טק ועל כשלונות של משקיעים, נהגו באחריות ציבורית ראויה ולא נתנו במה לפרופגנדה הנכללת בספר. שהרי, איש לא יקלקל לנו את אוירת הנכאים, את הידיעה שהכל רע כאן, שחברות ההיי-טק שלנו מקרטעות, שהמשקיעים המקומיים הינם חדלי אישים ושהמשקיעים הזרים כבר מזמן לא מבינים מה הם עושים כאן.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אבל, מתוך דחף טבעי של הלקאה עצמית, החלטתי לחשוף כאן מעט מהדברים שנאמרו בכתבה של </span><span dir="LTR">CNBC</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> . הנה תמצית הדברים, כפי ששודרו בשידור חי ברחבי ארצות הברית. הורים לילדים קטנים - ראו הוזהרתם, הדברים קשים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">הכתבה פותחת בהצגתו של מחבר הספר,דן סנור,לשעבר יועץ למדיניות חוץ בממשל בוש. "דן, תוכל אולי להסביר לי, מדוע לדעתך ישראל היא מעצמת חדשנות עיסקית?" שואל המראיין בפירגון ערמומי. תשובתו של סנור מנומקת היטב: "כלכלת ישראל היא מהצומחות המהירות ביותר בעולם. זוהי מדינה דינמית ויזמית, שכלכלתה בקושי נפגעה מהמשבר העולמי. לישראל יש יותר חברות בנסדא"ק מאשר הודו, סין, קוריאה ויפן ביחד, והיא בין המובילות בעולם בהשקעות הון סיכון. כל זה ללא כל משאבים טבעיים. ישראל לא עסקה בתעלולי האשראי והתכוננה כראוי למשבר הכלכלי הקשה."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">כעת מתרווח המראיין בכסאו ומבקש לדעת מהן הסיבות לחוזקה של ישראל. "ישנם שמונה גורמים מרכזיים", עונה לו סנור, "אציין כאן כמה מהם: ראשית, מדיניותה ההסטורית של ממשלת ישראל בעניין קליטת עלייה הוכיחה את עצמה כבסיס נכון ליצירת כוח אדם מעולה. בנוסף, ההשקעה היחסית של ישראל במו"פ היא מהגבוהות ומהמתוחכמות בעולם. גורם חשוב נוסף הוא תרומת הצבא הישראלי לחוסנה הכלכלי. הצבא מכשיר את הנוער הישראלי למנהיגות וליוזמה, והכלכלה הישראלית יודעת להעריך את הרזומה של חייליה המשתחררים. זאת, בניגוד ליחס שמעניקה האומה האמריקנית לחיילי המארינס שלה, עם חזרתם הביתה מעיראק." כך דן סנור, ללא בושה, תוך שהוא מישיר פניו אל המצלמה וממשיך להפציץ את ישראל במחמאות. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">לקראת סיום נשאל סנור מה יכול המערב ללמוד ממדינת ישראל הקטנה. "בישראל, החדשנות עומדת בראש סדר העדיפויות. ארה"ב צריכה ללמוד מישראל איך מלמדים אנשים צעירים לקחת אחריות, לקבל החלטות ולהיות מנהיגים. שאלתי בכירים בגוגל, סיסקו, אינטל ואי-ביי והם כולם אמרו שיעדיפו לגייס מהנדסים בני 25 ישראלים, אחרי צבא, במקום מקביליהם בכל מקום אחר בעולם, בגלל יכולתם של הישראלים ליצור, להנהיג ולהתמודד בגיל צעיר עם כל בעייה שהיא."<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אחרי דברים קשים אלה מסתיים הראיון באיחולי הצלחה לרגל השקת הספר החדש. כמה כואב, שוב דברי תעמולה מעצבנים כל כך בעולם לא מפרגן. ואולם, כאמור לעיל, אנחנו התעלמנו ונמשיך להתעלם. אף אחד לא יבלבל אותנו במחמאות ובדברי שבח. מי שמכם בכל זאת, כמוני, אוהב לסבול, יכול לצפות בכתבת </span><span dir="LTR">CNBC</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> הזו, המופיעה ללא בושה באתר </span><span dir="LTR">YouTube</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span> , עוד אתר אנטי-ציוני ידוע.</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL">...</p><p class="MsoNormal" dir="RTL">(פורסם ב"גלובס" - 8 נובמבר 2009) <br /><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-3820535885924056116?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-8867462350238743452009-11-01T18:00:00.002+02:002009-11-01T18:01:40.191+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="Content-Type"></meta><meta content="Word.Document" name="ProgId"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Generator"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Originator"></meta><link href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_filelist.xml" rel="File-List"></link><link href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_themedata.thmx" rel="themeData"></link><link href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_colorschememapping.xml" rel="colorSchemeMapping"></link><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1107304683 0 0 415 0;} @font-face {font-family:"Trebuchet MS"; panose-1:2 11 6 3 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-language:HE;} .MsoChpDefault {mso-style-type:export-only; mso-default-props:yes; font-size:10.0pt; mso-ansi-font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt;} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.0in 1.0in 1.0in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style> <br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בחודש שעבר התבשרנו על הקמת התאחדות עובדי ההיי-טק. אתר האינטרנט של אירגון העובדים החדש מציין, ש"</span><span lang="HE">ההתאחדות הוקמה על מנת לתת מענה&nbsp;לכלל הצרכים של&nbsp;עובדי תעשיות העילית בישראל (עובדי ההייטק, ביוטק, קלינטק, ווטק&nbsp;ועוד), ולייצר מסגרת שתדאג לזכויותיהם כעובדים."<o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני מנחש, שחברת הכנסת שלי יחימוביץ' חייכה לעצמה בהנאה. כמוה גם מר עופר עיני, יו"ר הסתדרות העובדים, ומי שיחימוביץ' מכנה בבלוג שלה ה</span><span lang="HE">"מנהיג הכלכלי החשוב במדינה". יש להם סיבה טובה לחייך. כי אומנם, מקימי אירגון עובדי ההיי-טק הפגינו תמימות רעננה בראיונות שהעניקו, כשהבטיחו שלא ייהפכו להיות ה"עופר עיני של ההיי-טק" ושישתדלו גם להתחשב באינטרסים של מדינת ישראל. אבל, מר עיני והח"כית יחימוביץ' מבינים, שיש סכויים טובים שבעתיד ייבלע האירגון החדש על ידי ההסתדרות הכללית, וכחלק ממנה יהפוך להיות אירגון עובדים לוחמני, בעל ראייה צרה וחסרת מעוף, שיעשה הרבה רעש, יגרום הרבה נזק, ובסופו של דבר לא ישיג מאומה. <o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">ואם התסריט הזה נראה לכם מופרך, אין צורך ללכת רחוק. צאו והסתכלו על אירגון המורים, בהנהגתו של רן ארז. זהו אחד האירגונים היותר חזקים במשק, והעומד בראשו מתפאר בכך שהביא לסיום הקריירה של שתי שרות חינוך, שהשבית את בתי הספר ברחבי המדינה לתקופה ממושכת, ושהנהיג קו לוחמני ביותר בהתנהלות האירגון מול משרדי הממשלה. רק בדבר אחד לא יכול מר ארז להתגאות - בהישגים. בתקופתו הארוכה כיו"ר אירגון המורים המשיך מעמד המורים להידרדר (במידה רבה גם עקב התדמית שהעניק מר ארז לאירגון),&nbsp; מספר התלמידים בכיתות לא הצטמצם ושכר המורים לא השתפר. שלא לדבר על ההישגים האקדמיים הירודים והאלימות בבתי הספר. מה שכן השתפר מאוד הוא מנגנון הניהול של אירגון המורים, התורם לשליטתו הבלתי מעורערת של מר ארז כבר למעלה מ 13 שנים. על פי טענות מתנגדיו, כנראה גם השתפרה מאוד משכורתו של מר ארז, אבל את זה קשה להוכיח, כי תקנות האירגון אינן מחייבות אותו לחשוף את משכורתו לציבור בוחריו. <o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">בימים אלה קמה לרן ארז אופוזיציה בתוך אירגון המורים. קבוצה בשם "רוח חדשה", הכריזה שמטרתה להחזיר את אירגון המורים לעבודה על בסיס ערכים, ולייצג את המורים מתוך ראייה חינוכית וחברתית כוללת. למען החזון הזה מתכוונת הקבוצה לגבש חזית ציבורית רחבה, תוך דגש על שיתופי פעולה ודו-שיח פומבי. בראש "רוח חדשה" עומד דודי פרידמן, מורה צעיר, שכמו רבים אחרים הבין שהכוחנות שהפעיל מר רן ארז בתוך ומחוץ לאירגון המורים לא תרמה במאומה לעניינם. </span><span lang="HE">דודי פרידמן הוא מהמורים, שכל אחד מאיתנו היה רוצה שילמדו את ילדיו. בן 31, בוגר סיירת שלדג, בעל תואר שני בהצטיינות בהנדסת מכונות מאוניברסיטת תל אביב, מורה למתמטיקה, פיזיקה ואוירונאוטיקה ומחנך כיתה. עכשיו הוא מנסה לחנך את אירגון המורים, ולהחזיר אותו להתנהלות שפויה של דיאלוג ציבורי ואחריות ממלכתית.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">אני מאחל מכל הלב להתאחדות עובדי ההיי-טק החדשה, שלא להיראות כמו אירגון המורים של היום, אלא כמו האירגון ש"רוח חדשה" בהנהגת דודי פרידמן מנסה ליצור מחדש. זה יהיה טוב למדינה, טוב למעסיקים, אבל בעיקר - טוב למעמדם ולרווחתם של עובדי תעשיות העילית של ישראל.</span><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">...</span><br /></div><div class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span lang="HE">(פורסם ב"גלובס" - 25 אוקטובר 2009)<br /></span><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-886746235023874345?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-11739793272509850212009-11-01T17:52:00.001+02:002009-11-01T17:54:12.037+02:00<meta equiv="Content-Type" content="text/html; charset=utf-8"><meta name="ProgId" content="Word.Document"><meta name="Generator" content="Microsoft Word 12"><meta name="Originator" content="Microsoft Word 12"><link rel="File-List" href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_filelist.xml"><link rel="themeData" href="file:///C:%5CUsers%5CIzhar%5CAppData%5CLocal%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_themedata.thmx"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:trackmoves/> <w:trackformatting/> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:donotpromoteqf/> <w:lidthemeother>EN-US</w:LidThemeOther> <w:lidthemeasian>X-NONE</w:LidThemeAsian> <w:lidthemecomplexscript>HE</w:LidThemeComplexScript> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> <w:splitpgbreakandparamark/> <w:dontvertaligncellwithsp/> <w:dontbreakconstrainedforcedtables/> <w:dontvertalignintxbx/> <w:word11kerningpairs/> <w:cachedcolbalance/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> <m:mathpr> <m:mathfont val="Cambria Math"> <m:brkbin val="before"> <m:brkbinsub val="&#45;-"> <m:smallfrac val="off"> <m:dispdef/> <m:lmargin val="0"> <m:rmargin val="0"> <m:defjc val="centerGroup"> <m:wrapindent val="1440"> <m:intlim val="subSup"> <m:narylim val="undOvr"> </m:mathPr></w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" defunhidewhenused="true" defsemihidden="true" defqformat="false" defpriority="99" latentstylecount="267"> <w:lsdexception locked="false" priority="0" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Normal"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="heading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="35" qformat="true" name="caption"> <w:lsdexception locked="false" priority="10" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" name="Default Paragraph Font"> <w:lsdexception locked="false" priority="11" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtitle"> <w:lsdexception locked="false" priority="22" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Strong"> <w:lsdexception locked="false" priority="20" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="59" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Table Grid"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Placeholder Text"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="No Spacing"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Revision"> <w:lsdexception locked="false" priority="34" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="List Paragraph"> <w:lsdexception locked="false" priority="29" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="30" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="19" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="21" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="31" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="32" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="33" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Book Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="37" name="Bibliography"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" qformat="true" name="TOC Heading"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:roman; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1107304683 0 0 415 0;} @font-face {font-family:"Trebuchet MS"; panose-1:2 11 6 3 2 2 2 2 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:647 0 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman","serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-language:HE;} .MsoChpDefault {mso-style-type:export-only; mso-default-props:yes; font-size:10.0pt; mso-ansi-font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt;} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;} </style> <![endif]--><span lang="HE">בפברואר השנה סיפרתי כאן את סיפורה הדמיוני של חברת ההייטק "היטרקומד ישראל"</span><span style="" lang="HE">. דיווחתי לכם על אסיפת בעלי המניות של החברה, שנקראה לבחור בין שלושה מועמדים לתפקיד מנכ"ל החברה. אודי ובנג'י, שני מועמדים שנכשלו כבר פעם כמנכ"לים של "היטרקומד" התמודדו שוב ומולם עמדה ציפי, מועמדת חביבה אך חסרת נסיון.<o:p></o:p></span> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE">מאז עברו כבר כשמונה חדשים. לתפקיד המנכ"ל נבחר בנג'י, שברוב ג'נטלמניות הציע לאודי מינוי לסמנכ"ל בכיר בחברה. בינתיים, נראה ששיתוף הפעולה ביניהם מצליח. אמנם "היטרקומד" אינה מתקדמת לשום מקום והשיווק הבינלאומי שלה הוא כישלון מחפיר, אבל החברה הצליחה לצלוח את המשבר הכלכלי העולמי ונראה שבעלי המניות אדישים, למודי אכזבות וחסרי צפיות משמעותיות, כך שלבנג'י ואודי כנראה מובטחת קדנציה שקטה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE">ואולם, בשבוע האחרון נפל דבר. מיקי, יו"ר ועדת הביקורת של דירקטוריון "היטרקומד", גילה בבדיקה שיגרתית של דוחו"ת הוצאות בחברה דיווח חריג ביותר על נסיעה עסקית, שביצע לאחרונה אודי, ביחד עם כמה מאנשי צוותו. <span style=""> </span>מסתבר, שאודי ביקר בפריז במסגרת תערוכה כלשהי. מאחר שהנסיעה הזו היתה כרוכה בהיעדרות ממושכת ביותר מהארץ, משהו כמו שישה לילות, נעתרה אשתו של אודי לבקשתו והצטרפה אליו, מתוך הקרבה הירואית, על מנת להקל במעט על נסיעתו. ב"היטרקומד" יש אומנם נוהלי נסיעה לחו"ל, המוכרים היטב לסמנכ"לים בחברה, אבל מאחר שהפעם היה מדובר בנסיעה קשה לפריז, הידועה כיעד מעייף ותובעני, החליטו מתכנני הנסיעה להקל בנוהלים. הם בחרו בבית המלון היקר ביותר בעיר והזמינו סויטה מלכותית לאודי ולאשתו, בעלות של כ 2500 אירו ללילה. גם לעצמם דאגו לחדרים נוחים ומפנקים, כיאה לחברי משלחת מכובדים, המקריבים עצמם למען החברה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="" lang="HE">בישיבת הנהלת "היטרקומד", אותה זימן מיקי בדחיפות, סערו הרוחות. "איך אתה לא מתבייש, מה אגיד לבעלי המניות" שאג בנג'י, כשהוא מנסה להיראות כועס. "בנג'י ידידי", ענה לו אודי בנחת, תוך עיון בשעונו, שעלה כ 80 אלף ש"ח, "להזכיר לך כמה כסף עלית לבעלי המניות שלנו כשנסעת לסבב הרצאות בלונדון, ביחד עם אשתך החביבה?" <span style=""> </span>"חצוף", האדימו פניו של בנג'י, הפעם כועס באמת, "הייתי מובטל והיה אז משבר קשה בחברה. הדירקטוריון גייס אותי למסע הסברה בחו"ל. שאני אזכיר לך באילו סויטות מושחתות בילית בביקוריך בארצות הברית אחרי שפוטרת מ"היטרקומד"?"</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">עכשיו הגיע תורו של אודי לכעוס: "איך אתה מעז? אלו היו ביקורים פרטיים. הסתובבתי בעולם והרציתי על כשלוני המחפיר כמנכ"ל "היטרקומד". אנשים שילמו לי עשרות אלפי דולרים לערב וגם אירחו אותי במלונות פאר. אבל זה לא היה על חשבון החברה. תתנצל מיד!" בנג'י התרכך והעלה הבעה של פיוס על פניו. "אתה צודק ידיד יקר. למען האמת, גם אני התפרנסתי לא רע בזכות כשלונותי כמנכ"ל החברה הזו. שילמו לי נפלא בהרצאות על ביצועי הכושלים. תגיד, מה אתה אומר, אולי נצא לסיבוב הופעות משותף? אתה מבין באילו סויטות יארחו אותנו אם נסכים להופיע יחד? שמעת על ה"אטלנטיס" שבדובאי?"</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span><span style=""> </span><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE">"סגרנו!" חייך אליו אודי, "ובעניין בעלי המניות שלנו, באמת אל תדאג. שבועיים מהיום הם כבר לא יזכרו מה קרה כאן. בינינו, הרי אילו היו זוכרים באמת, לא אתה ולא אני היינו בתפקידינו היום, נכון?"<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span>...</p><p class="MsoNormal" dir="RTL">(פורסם ב"גלובס" - 18 אוקטובר 2009) <br /><span style="font-size: 11pt;" lang="HE"><o:p></o:p></span></p> <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-1173979327250985021?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-90090450829689028542009-10-12T09:40:00.000+02:002009-10-12T09:41:37.101+02:00<div dir="rtl" align="right">אני עומד למתוח קו מקביל בין הנשיא הכי היי-טקי בעולם - ברק אובמה - לבין מנכ"ל של סטארט-אפ בהיי-טק. לא, אינני מציע לנשיא אובמה להתמנות למנכ"ל של חברת היי-טק, ובהחלט אינני חושב שכל מנכ"ל חברת היי-טק יכול להיות נשיא ארצות הברית. ממש לא. אבל, אני חושב שיש כמה הקבלות מעניינות, שהחתן הטרי של פרס נובל לשלום יכול ללמוד מהן.<br /><br />יש מספר מאפיינים למנכ"ל בלתי מנוסה, בתחילת דרכו כמנהל חברת סטארט-אפ. במיוחד לאחר זכייה בפרס כזה או אחר. לפעמים הוא חושב, המנכ"ל הצעיר, שבזכות הטכנולוגיה המדהימה שברשותו יש לו כוח בלתי מוגבל. לעיתים הוא טועה בהערכת העוצמה של הכסף העומד לרשותו. מנכ"לים צעירים מסתערים בשצף קצף על השוק ומנסים לכבוש את העולם בהתלהבותם הרבה ובקסמם האישי. פעמים רבות השוק מריע להם והלקוחות עומדים נפעמים. זה גורם לעוד יותר בלבול, לעוד מאמצים בלתי ממוקדים. ההתפרשות על יותר מדי חזיתות גורמת לאובדן הפוקוס, לבזבוז משאבים. לפעמים כשמתפקחים מהחלום כבר מאוחר מדי לבצע תפנית אמיתית. לעיתים, בעזרת תמיכה מסיבית של משקיעים ובעלי מניות, ועם הרבה מזל, מצליחים להתאושש מהטעות. אבל פעמים רבות המנכ"ל משלם בראשו על טעויות העבר ומחליפו הוא זה שיוציא את העגלה מהבוץ.<br /><br />ברק אובמה, הנשיא ה 44 של ארצות הברית, מנהל מערכת הרבה יותר מורכבת מחברת סטארט-אפ. אבל, במובנים רבים הוא מזכיר בהתנהלותו את המנכ"ל הצעיר שלנו. הוא מסתער על הרבה מטרות, כל אחת מהן משמעותית והרת גורל. הוא מטיל אל תוך המערכה את יוקרתו האישית, את המרץ והאנרגיה הסוחפים שלו, את שלל היועצים ואנשי המקצוע שלו, שהם מהטובים בעולם, ובנוסף - אין סוף כסף, וכמובן את כל המערכות האדירות הבונות את העוצמה האמריקנית. ובכל אלה הוא משתמש כדי ליצור דיאלוג חדש עם רוסיה ועם העולם הערבי, כדי להציע תוכנית ביטוח בריאות מהפכנית לאזרחי ארצות הברית, כדי להידבר עם האיראנים, כדי להילחם באפגניסטאן, לטפל בצפון קוריאה, לתקן את הכישלון בעיראק, לאושש את הכלכלה האמריקנית, ועוד ועוד.<br /><br />והדוגמה האחרונה - הניסיון האומלל לשכנע את הועד האולימפי הבינלאומי לקיים את המשחקים האולימפיים של שנת 2016 בשיקגו. אם לנסות להקביל את הנסיעה המיותרת של אובמה לקופנהאגן אל מנכ"ל חברת ההיי-טק שלנו, דמיינו לכם את תגובת הדירקטוריון של חברה המייצרת מוצרי תקשורת כלשהם, אילו היה מנכ"ל החברה מקדיש זמן ומשאבים על מנת לשכנע את איגוד מגדלי הפרחים הבינלאומי לקיים את התערוכה הענקית הבאה שלו בישראל. דווקא הדוגמה של הכישלון האולימפי, בהיותה בסופו של דבר זניחה וחסרת משמעות אסטרטגית, יכולה אולי להצביע על מאפיין מרכזי לתפישתו של נשיא ארצות הברית: הוא חושב שהוא כל יכול, הוא מתיימר לדעת יותר מאחרים, הוא מציע פתרונות דרמטיים, מקוריים ושונים לבעיות קשות וסבוכות, הוא לוקח סיכונים שרק ההסטוריה תוכל לשפוט את משמעותם האמיתית.<br /><br />הייתי מצדיע למנכ"ל סטארט-אפ, שהיה מעז כל כך הרבה ומוכן להקריב את ראשו ויוקרתו על מזבח התעוזה והיוזמה. גם במקרה של נשיא ארצות הברית אני מלא הערכה וכבוד. אבל מדי פעם מתגנבים לליבי חששות: מנכ"ל הסטארט-אפ, אם יטעה - יילך הביתה ומשקיעיו יקוננו על כמה מליוני דולרים שירדו לטמיון. אבל נשיא ארצות הברית, מה אם הוא טועה? </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 11 אוקטובר 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-9009045082968902854?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-82612363485058886842009-10-08T09:02:00.000+02:002009-10-08T09:03:23.860+02:00<div dir="rtl" align="right">לסיפור הבא יש זוית היי-טקית מעניינת. בשבועות האחרונים הגישו כ 4000 איש את מועמדותם לקורס המנחים של תוכנית מיכא"ל. מתוכם נבחרו כאלף, שהוזמנו למפגשים ראשונים. כ 350 התקבלו לסדנאות מיון, ומתוכם ייבחרו בסופו של דבר כמה עשרות לקורס המנחים. גם אז תיתכן עדיין נשירה. מי שייצאו בסופו של דבר מתהליך המיון הקפדני הזה כשבידם התואר הנכסף של מנחה במיכא"ל, ינחו קבוצות של בני נוער ויקנו להם יכולות, אמונה עצמית ותקוה להגשמת כישוריהם האישיים.<br /><br />מיכא"ל ("מיצוי כישורים אישיים למצויינות"), נוסדה ב 1994 על ידי היזמים מני ברזילאי ויובל אלוני.<br />ברזילאי גדל עם עוד עשרה אחים בבית, בקטמון שבירושלים, בתנאי עוני קשים. בגיל 14 עזב את הבית, שכר לעצמו דירה והחל להתפרנס מעבודות מזדמנות. בכוחות עצמו נלחם ברזילאי על מיצוי כישוריו האקדמאיים והתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, אחרי שירות צבאי בצנחנים. לאחר שהשלים את לימודיו לתואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה, הפך להיות, בגיל 28, לאחד היועצים הצעירים ביותר של שמעון פרס, סגן ראש הממשלה ושר החוץ בין השנים 1988 - 1990.<br /><br />תובנותיו של ברזילאי לגבי התהליך שעבר בעצמו ובנוסף - תחושת השליחות שלו והרצון להוציא כמה שיותר בני נוער מהמעגל של חוסר התקוה, חיברו אותו עם יובל אלוני, בעל תארים אקדמיים בתחום החינוך, שהיה יועץ אישי לסגן ראש הממשלה ושר החינוך יצחק נבון בין 1986 – 1989, והביאו להקמת מיכא"ל.<br /><br />בבסיסה של שיטת מיכא"ל עומדת התפישה, שבני האדם נולדים עם יכולות דומות, אבל ההבדלים ביניהם נוצרים בשלבי התפתחותם. השימוש בטכניקות ייחודיות מאפשר למצות את הפוטנציאל הטמון בבני האדם ולהביאם להישגים ולמצויינות. תפישה זו מתורגמת לתוכנית אינטנסיבית המתפרשת על פני כשלושה חודשים. החניכים במיכא"ל נדרשים למשמעת קפדנית, וחווים הקנייה של ידע והצלחות ביותר משבעים תחומים, וביניהם: מתמטיקה, אנגלית, חשיבה מדעית, אומנות, קבלת החלטות, חשיבה חיובית ועוד.<br /><br />התוכנית הכשירה עד היום למעלה מ 150 אלף בוגרים ובמהלך השנים נצברו במיכא"ל הוכחות ליעילות השיטה. על פי מחקר שהזמין משרד החינוך, הציגו בוגרי התוכנית שיפור של 91.42% במיומנויות זיכרון, עלייה של 95.56% בציונים במתמטיקה, שיפור של 51.54% באנגלית, וממוצע של 74% זכאות לבגרות של בוגרי מיכא"ל, מול 36% זכאות ממוצעת בבתי הספר בהם למדו.<br /><br />ועכשיו - הקשר להיי-טק: על פי נתוני מיכא"ל, 35% מהמועמדים לקורס המנחים האחרון הם אנשי היי-טק. האם הם הרימו ידיים מהמקצוע התובעני? האם החשש מהקיצוצים המאיימים בהיי-טק מעודדם לחפש אלטרנטיבה? ואולי ההסבר הוא, שדוקא אנשי היי-טק מזדהים עם עקרונות מיכא"ל בעניין מיצוי כישורים אישיים ומצויינות? כך או כך, יזמי ההיי-טק בהחלט יכולים להתחבר אל השיר שהפך להיות ההמנון של מיכא"ל, "שיר האומץ", מאת המשורר האנגלי רודיארד קיפלינג:<br /><br />"אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת / אם תחיה בלי היסוס וניצלת / אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל /<br />הן ברור שבחרת בקל שבקל. / זהו חוק עולמים לנמשל ולמושל / ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל / החלט כי תוכל - רצונך אז מושל / עליך יגן חוק איתן מברזל. / מלחמות החיים לא תמיד מבקשות / את האיש החזק וכתפיו הנוקשות / אם יתמיד, אז תמיד ינצח בכול / רק אותו האדם החושב כי יכול!"</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 4 אוקטובר 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8261236348505888684?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-49605387920665773172009-09-21T19:39:00.003+03:002009-09-21T19:40:21.905+03:00פעם, ממש מזמן, היינו מקבלים בדואר כרטיסי ברכה לכבוד ראש השנה העברי. אני מתכוון לדואר אמיתי כזה, עם מעטפה ובול וחותמת. כרטיסים לבנים ובהם ציור של יונה עם עלה של זית איחלו לנו "שנת שלום ושקט". על רקע ברכת "שנת ביטחון ועוצמה" חייכה חיילת אמיצה ומאחריה השתרך טור של חיילים חובשי כומתות אדומות. כרטיסים מבריקים בזהבים ובנוצצים ועליהם תבליט של תפוח בדבש איחלו למקבליהם "שנה מתוקה ומאושרת". איגרות, שעליהן מצויירת תמונת נוף של ארץ ישראל הישנה איחלו "שנת פריחה לארצנו" וכרטיסי ברכה ישנים יותר, בשחור לבן, בירכו את מקבליהם ב"שנת עלייה, עבודה והגנה".<br /><br />על פי מאמר שמצאתי באתר <a href="http://www.e-mago.co.il/Editor/art-1237.htm">http://www.e-mago.co.il</a> , מאת חוקר התרבות הישראלית ד"ר חיים גרוסמן, מקורו של המנהג לשלוח ברכות שנה טובה היה בגרמניה בימי הביניים. רבני אשכנז המליצו לחברי קהילותיהם לברך זה את זה בכתב בימי חודש אלול. משם התפשטו האיגרות לקהילות מזרח אירופה ומאוחר יותר גם לשאר התפוצות. הגלויות המסחריות הראשונות הופיעו בעולם במאה התשע עשרה ואז גם הפכו ה"שנות הטובות" לגלויות, הנשלחות בדואר. עם הופעת הציונות ולאחר מכן - הקמת מדינת ישראל, עודכנו הברכות במסרים ציוניים ולאומיים גאים. מי מכם שמתגעגעים לימים ההם, יכולים למצוא באתרי אינטרנט שונים את כרטיסי הברכה הנוסטלגיים. באחד האתרים גיליתי כרטיס ברכה ששלח הנשיא השלישי למר זרח הלוי ברחוב חוני המעגל 3, מאה שערים, ירושלים. "תודתי ותודות רעייתי על האיחולים הטובים לשנה החדשה ומיטב הברכה מקרב לב", כתב הנשיא וחתם בשמו המלא - שניאור זלמן שזר. על המעטפה מוטבע התאריך ונוספה גם חותמת עם צו השעה ב 1964: "הצעד הנכון - חיסכון". אם תתעקשו, תוכלו לקנות באינטרנט איגרות ברכה שכאלו ולשולחן ליקיריכם. זאת כמובן בתנאי, שאינכם מזועזעים מעצם המחשבה על הכנסת כרטיסי ברכה לתוך מעטפות, קניית בולים, ושילשול המעטפות המבויילות לתיבה האדומה של דואר ישראל. <br /><br />ואלה מאיתנו, שבמקרה אינם מתכוונים לשלוח השנה כרטיסי ברכה אמיתיים, מן הסתם כבר עסוקים בשיפוצים האחרונים של הברכה הוירטואלית שלהם, המהווה סמל לקידמה ולנאורות. האפשרויות רבות: תמונה מחוייכת של כל המשפחה על רקע שקיעה ענוגה, איור מבודח כלשהו בצירוף אמירה מתוחכמת, אנימציה משעשעת בליווי נעימה אלקטרונית מוכרת וכמובן, הלהיט של השנים האחרונות - זוג התולעים החביבות השרות בדואט "מה חדש, תפוח בדבש". מאות מליוני ברכות אלקטרוניות יקיפו את העולם בימים הקרובים, ייתקלו במנועי אנטי-ספאם מתוחכמים ויפרצו אותם ללא רחמים, עד שיגיעו אל תיבת הדואר האלקטרוני שלנו ויפוצצו אותה בהודעות לבביות ואישיות כל כך.<br /><br />ולצידן של הברכות האלקטרוניות, יישלחו בערב החג לחלל האויר עשרות מליוני אס-אמ-אסים. שנות טובות יעופו באויר לכל עבר וישמחו כמובן את מקבליהן, אבל בעיקר את המפעילים הסלולריים שלנו, שמתפרנסים כה יפה מכוונותינו הטובות. למפעילים היקרים האלה יש לי אפילו בקשה קטנה: מאחר שממילא חלק ניכר מהאס-אמ-אסים לא יגיעו בזמן, אולי תתרמו את כל רווחי המסרונים למטרה כלשהי, על פי בחירתכם? הרי כבר הרווחתם יפה מטוב ליבנו הנדיב בגמר האחרון של "כוכב נולד", אז מה דעתכם?<br /><br />כך או כך, בגלל הרבה מאוד סיבות טובות, השבוע כולנו מאחלים לעצמנו ולקרובינו, שנזכה לשנה טובה יותר. אז שנה נפלאה לכם קוראים יקרים. ושגלעד שליט ישוב הביתה, במהרה. שנה טובה!<br />...<br />(פורסם ב"גלובס" - 13 ספטמבר 2009)<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-4960538792066577317?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-75642312871358724582009-09-09T09:19:00.000+03:002009-09-09T09:20:48.398+03:00<div dir="rtl" align="right">בקהילת ההון סיכון מקובל, שמדי פעם מתכנסים כל אנשי הקרנות על מנת לפגוש פנים מוכרות, לנחם זה את זה שהמצב לא ממש נורא, להתפאר בהשקעותינו המוצלחות ולהתפלל שאיש אינו זוכר את השקעותינו האומללות. כדי לתרום גם אנחנו את תרומתנו הצנועה לקהילה, אנחנו מזמנים אלינו את אורית וארי, צמד הא"לפים, המתמחים באירגון אירועים פרטיים ומיוחדים. דיקלה עבדה קשה לשכנע אותם, שיואילו בטובם לפנות מסדר יומם העמוס, כדי לדון עמנו בקונספט הראשוני של האירוע שלנו. א' וא' נכנסים אלינו למשרד, פותחים מחשב "מק" נייד, מפנים את המסך אלינו ומתחילים לגלול בפנינו את הקונספט.<br /><br />"חשבנו על משהו שונה הפעם", אומרת אורית בעיניים בורקות. "אירוע בסגנון אחר."<br />"גם אני!" אני ממהר להסכים, "נמאס כבר מהאירועים הנוצצים, מהנסיון הבלתי פוסק להיות מיוחד יותר..."<br />"אודה לך אם תקשיב לנו עד הסוף" אני ננזף בחומרה, "הכנו לכם מצגת קצרה, שתמחיש את מקוריות המחשבה שלנו ואת הייחודיות בגללה התפרסמנו."<br /><br />בעוד אני משתתק בהכנעה נלחצים מספר מקשים על ה"מק", ולפתע נגלה לפנינו על המסך איצטדיון רמת גן.<br />"איך ידעתם שאני חובב כדורגל מושבע?" אני אומר להם בשמחה, "אמנם בלומפילד עדיף, אבל גם האיצטדיון הלאומי זכור לטוב. בואו נראה ..." אבל אורית מרימה ידה לסמן לי שזוהי בהחלט הפעם האחרונה שאני קוטע את רצף מחשבתם הייחודית, וממשיכה: "אם כן, זהו הסט-אפ. האיטדיון הלאומי. עשרת אלפים מוזמנים, כל נבחרי קהילת ההון סיכון. נזמין גם עורכי דין, רואי חשבון ופוליטיקאים. פה ושם נקשט ביזם, שנצליח לשכנע להגיע לאירוע."<br /><br />"אבל איך נביא יזמים? הם אנשים עסוקים ולא אוהבים לבזבז את זמנם על עוד אירוע נוצץ?" אלי שואל בחשש. אבל ארי עונה לו בביטול: "זה בדיוק העניין. כאן באה לידי ביטוי היצירתיות המהממת שלנו. נכין הזמנה נפרדת ליזמים, עליה נכתוב שזהו כרטיס חינם למשחק של מילאן נגד נבחרת ישראל. אין ספק שיזמים יבואו."<br /><br />"מילאן נגד נבחרת ישראל? זה אירוע הזוי לחלוטין, מי בכלל יאמין להזמנה כזו?" עכשיו ארי מאבד את סבלנותו. "אנחנו מדברים על יזמי היי-טק, אדוני. אין להם מושג מי משחק נגד מי, מתי ולמה. אנחנו די משוכנעים שנוכל לייצר לפחות עשרים יזמים שיבואו לקשט את החגיגה שלכם."<br /><br />"ובכן, שימו לב", אורית מתלהבת, "הנה האירוע: לילה, האורות באיצטדיון כבים. לפתע, מוזיקה אדירה מסביב, חשבנו על "מלחמת הכוכבים". זיקוקי דינור, רעם תופים, ואז מגיע הליקופטר צבוע בצבעי הלוגו שלכם ומרחף מעל האיצטדיון. מתוכו משתלשל סולם חבלים ועליו יורד לאיטו יוסי ורדי. הקהל משתולל בהתלהבות, האירוע שלכם מתחיל!"<br /><br />"תגידו, אולי בכל זאת נלך על משהו קצת שונה? חשבתי על הרצאה בנושא היחסים בין משקיעים לבין יזמים, ואיך שני הצדדים יכולים לעבוד בשיתוף פעולה כדי ליצור חברה מצליחה. נגיש משקאות קרים וקצת פיצוחים ונזמין קהל מאוזן של יזמים ומשקיעים. מה דעתכם?"<br /><br />א' וא' מסתכלים זה על זו ובלי לומר מילה מכבים את המחשב, סוגרים את תיקיהם בתיאום מושלם ופונים לעבר הדלת. ממש לפני צאתם אורית מסתובבת אלינו, ואומרת: "הזהירו אותנו שאתם לא רציניים, אבל לא הקשבנו. אין מצב שנקלקל את שמנו הטוב בגלל אנשים, שבכלל לא מבינים איך עובדים בקהילת ההון סיכון בפרט, ובהיי-טק בכלל!"</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 6 ספטמבר 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-7564231287135872458?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-62188595625193928002009-09-02T09:34:00.000+03:002009-09-02T09:35:13.946+03:00<div dir="rtl" align="right">בן יקר שלי, מחרתיים חוזרים לספסל הלימודים. מחר בלילה נתכונן ביחד. נכין את הילקוט, נקרא סיפור, נלך לישון מוקדם יותר. ביום שלישי בבוקר נקום בזמן, אתה תלבש את חולצת התלבושת האחידה, נלך ביחד לבית הספר. נתרגש. אתה עולה לראשונה בחייך לכיתה ב'. אנחנו נלווה את צעיר ילדינו ליום הראשון בכיתה ב', בפעם הרביעית והאחרונה. עד לנכדים. <br />בשבוע שעבר סיפרת לי שאתה אוהב ללכת לבית ספר, ואתה כבר מחכה בקוצר רוח ליום שיתחילו הלימודים. חייכתי אליך. לא אמרתי לך, שבקרוב זה ייגמר. שאי אפשר שההרגשה המיוחדת הזו תימשך. אולי במקומות אחרים אבל לא אצלנו, במדינתנו הקטנה והיקרה. לא סיפרתי לך שאתה צועד אל אחת מהמערכות היותר מושפלות הקיימות בישראל. לא דיברנו על כך שבקריטריונים אוביקטיביים בין לאומיים אנחנו אולי קצת יותר ממדינה נחשלת בכל הקשור להשגינו האקדמיים. חסכתי ממך את התיאורים על תנאי ההעסקה המבזים של המורים בישראל. את העובדות המצמררות על האלימות בבתי הספר. על חוסר התמיכה של המערכת במורים שרוצים לשנות. על הרשלנות הפושעת של מי שנקראים "מנהיגינו", שבמשך שנים רבות נתנו ידם להידרדרות החינוך הציבורי במדינת ישראל. <br />חמוד שלי. את הצפיפות הבלתי נסבלת בכיתה אתה תלמד לשרוד. מהליכלוך וההזנחה כנראה תצליח להתעלם. לשירותים תימנע מללכת, ככל שתוכל. את האלימות כבר חוית בשנה שעברה, למרבה המזל ללא צלקות. נקווה שתעבור בשלום את השנה הזו. גם את כל השנים הבאות עד לסיום שנות לימודיך. בעצם, אין מה להתלונן, כי בישראל קצת יותר בטוח בתוך כותלי בית הספר מאשר סתם לטייל על שפת הים. אל תשכח את הוראות הבטיחות ששיננו בבית. אל תסתבך. אם מישהו מתנכל אליך תתרחק ממנו. אל תתקרב למקום שרבים בו. אין מה להתלונן אצל המורים. גם אם ירצו להרחיק ילד אלים מבית הספר, אין להם סמכות לעשות זאת. גם אם יעיזו, מערכת החינוך לא תגבה אותם. להיפך, הם עלולים לשלם מחיר אישי. לכן שוב, אל תסתבך. שמור על עצמך.<br />ילד גדול שלי. בזמן שתבלה את ימיך הראשונים בכיתה ב', אני - אבא - מוזמן להעביר שיעור באחד מבתי הספר התיכוניים בסביבה שלנו. אבא שלך הוא אחד ממאה ומשהו אנשים שהתבקשו להתנדב להעביר שיעור, על מנת להעלות את המודעות הציבורית בישראל לנושא החינוך. המטרה היא "לחשוף, לטפח ולחזק ערכים, כגון: השקעת מאמץ, התמדה, הצלחה, אחריות ותרומה לחברה", כך כתוב במכתב שהגיע מלשכת שר החינוך, ואבא כמובן התגייס בשמחה.<br />התלבטתי על מה לדבר והחלטתי, מה הפלא, להעביר שיעור על ההיי-טק הישראלי. אני הולך לדבר עם הנוער על יזמי ההיי-טק שלנו, שהשקיעו מאמץ, התמידו, הצליחו ויצרו פה תעשייה לתפארת. רבים מאוד מהם גם מגלים אחריות ותורמים לחברה. בדיוק כמו שמבקשים בלשכת השר. אני מאמין, שמהנערות והנערים האלה יצמחו לא רק יזמי היי-טק, אלא גם ובעיקר אנשים אמיצים שיחליטו לשנות את הדרך בה מתנהלים העניינים במדינה שלנו, כל אחד בתחומו. הם יצטרכו להתאמץ ולהתמיד ולגלות אחריות, אבל העתיד שלנו תלוי בהם וכשהם יגדלו הם יבינו את זה. הטובים והאמיצים שבהם יילכו להיות מורים ומחנכים ואז, ילדי, יום אחד כשתיקח אתה את ילדיך לכיתה ב', תוכל לכתוב להם מכתב הרבה יותר שמח.</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 30 אוגוסט 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6218859562519392800?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-83426684588259916732009-08-26T18:29:00.000+03:002009-08-26T18:30:25.720+03:00<div dir="rtl" align="right">ב 10 במאי 1977 הגיעו לשיאן ההכנות לחגיגות יום ירושלים והעשור לשיחרור העיר. ואולם, במהלך היום התפשטו בעיר שמועות עקשניות על אסון קשה בצה"ל. זה היה לפני 32 שנים - האינטרנט עוד לא היתה, הסלולרי עוד לא נחת אצלנו, ו CNN עוד לא הוקמה, אבל כל זה לא הפריע לידיעה הנוראית לחלחל: 44 לוחמי צנחנים ו 10 אנשי צוות אויר נהרגו בהתרסקות מסוק "יסעור" בזמן תרגיל בבקעת הירדן. לקראת ערב כבר בוטלו החגיגות המתוכננות לבמות הבידור. למרות שהידיעה על האסון נאסרה לפירסום על ידי הצנזורה עד למחרת היום, לא הצטרכנו לחכות למהדורות החדשות כדי להתבשר על "אסון הנ"ד".<br />32 שנים עברו מאז האסון ההוא ובשבועיים האחרונים קיבלנו שתי תזכורות לכך, שלפחות מבחינת הצנזורה הצבאית, כנראה שום דבר לא השתנה. נתחיל בחטיפה שלא היתה. ביום חמישי, לפני עשרה ימים, נתקעה חצי מדינה בפקקי תנועה אדירים באיזור המרכז. למרות האיפול שהטילה הצנזורה על הנושא, כל מי שרצה לדעת מהי הסיבה שהוא תקוע שעות בכבישים, יכול היה לקבל דיווח מהימן ביותר, באמצעות טכנולוגיות המאה ה - 21. בהיותי תקוע באחד מאותם פקקים מעצבנים, פשוט ביצעתי חיפוש ב"גוגל" על גבי הבלקברי הנאמן שלי סביב המלים "פקק תנועה באיזור המרכז" וקיבלתי אישור לשמועות שריחפו בכל מקום. לא מאתרים ישראליים, חלילה, אבל למקרה שהצנזור אינו יודע - האינטרנט פתוחה לכל ובמקרה כזה אתרים זרים מדווחים במהירות ופעמים רבות גם באמינות רבה. אני תוהה, מדוע היה צורך לצנזר את הידיעה על חטיפה אפשרית של חייל? ראשית, אם חלילה אירעה חטיפה, אולי עדיף להודיע לכל עם ישראל מה קרה, מהם פרטי הרכב החשוד והיכן נראה לאחרונה? שנית, מאחר שהמידע זמין ממילא, מדוע לא להניחו בפנינו בצורה מהימנה ולא להניח לנו להסתמך על אתרים זרים (ולעיתים עוינים)?<br />ועוד הערה בנושא. מכיוון שלמרבה הצער, נסיונות חטיפה עוד יקרו כאן בעתיד, זה הזמן להושיב ב 8200 מספר מתכנתים מוכשרים, ולדרוש מהם לייצר פתרון טכנולוגי, המאפשר לאתר את כל חיילי צה"ל באשר הם, תוך שעתיים. למפקדים ששייכים לדור הישן זה נשמע אולי פרויקט הזוי, אבל אני משוכנע שלקצין צעיר בן עשרים ומשהו ועוד מספר חיילים, זו תיראה משימה לגיטימית לחלוטין. חשש לחטיפת חייל? מישהו מוסמך לוחץ על מתג ומייד נעשה שימוש בטכנולוגיות קשר, אס-אמ-אס, טלפונים, אינטרנט, רשתות חברתיות (כן, בהחלט!) ועוד, ומערכת איסוף המידע נותנת בזמן אמיתי מידע אמין. ובמקרה של אותו יום חמישי מפורסם, גם משחררת את עם ישראל מפקקים מעצבנים ומדאגה מיותרת.<br />ובהמשך לפרשת החטיפה, ההחלטה התמוהה להטיל חיסיון על זהות הרמטכ"ל, "האישיות הצבאית הבכירה" ממנה נגנב כרטיס האשראי, מעלה סימני שאלה כבדים. חיפוש מהיר ב"גוגל", או לחליפין הסתמכות על מר שמועתי, וכל מי שרצה קרא באינטרנט את מה שהצנזורה ניסתה למנוע מאיתנו, ללא הצדקה. לא על ביטחון ישראל הגנו פרקליטי הצבא, אלא על כבודו של צה"ל, ששוב נרמס על ידי מפקדים רשלניים, שלא מנעו את הפאשלה המבישה הזו. אבל חשוב שבצה"ל יפנימו: אנחנו אולי עם של חפיפניקים, וכנראה גם איננו ממושמעים, אבל - אנחנו לא מטומטמים, ובעידן המודרני הזה אנחנו מצפים לקבל מידע אמין ומדויק ובזמן אמיתי. לתשומת ליבכם. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 23 אוגוסט 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8342668458825991673?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-40305649274892021052009-08-19T09:06:00.002+03:002009-08-19T09:07:27.709+03:00השבועון האמריקני "טיים" מצניע במהדורה האחרונה שלו כתבה סנסציונית. בין דיווחים דרמטיים על מגיפת שפעת החזירים המתקרבת לבין סיקור על המצב באיראן, מובאת - היישר מפריז - כתבה תמימה תחת הכותרת: "הדור הצעיר אומר 'לא' לשיזוף בעירום".<br />על פי הכתבה, חלה ירידה דרמטית בקרב נשות צרפת, המשתזפות בעירום, או בחצי עירום, בחופי הריביירה. מאז תחילת הקיץ מקוננים על כך עיתוני פריז ובעיקר גם התיירים הרבים המבקרים בחופים מוארי השמש. למרות שהדור הותיק ממשיך במנהגיו, כלומר - נשים בשנות החמישים פלוס לחייהן, שנהגו להתפשט בעברן, ממשיכות להשתזף בעירום בחופים, הרי שנשות הדור הצעיר כבר אינן רואות בכך אמירה אופנתית כלשהי ופשוט אינן מתפשטות. 88% מהנשים הצרפתיות שנשאלו בסקר הצהירו על עצמן כ"שמרניות", וקרוב ל 50% דיווחו, שעירום בחופי הים בהחלט מטריד אותן. והסטטיסטיקה המעניינת ביותר - השמרנות הלכה ונעשתה יותר מובהקת ככל שגיל הנשאלות היה צעיר יותר: כרבע מהנשאלות בגילאים 18 – 24 הגדירו את עצמן כשמרניות ביותר, מה שמבטיח שתופעת השמרנות בחופי צרפת עתידה להתגבר בעתיד.<br />כן, רבותיי, בעוד דעתו של העולם מוסחת בימים אלה בעטיין של זוטות כגון המשבר הכלכלי העולמי, מגיפת שפעת החזירים והאיום הגרעיני המתפתח בצפון קוריאה ואיראן, נשות צרפת מרשות לעצמן לגלגל תחת עינינו העצומות מהפכה פרטית משלהן. כי הרי ברור לכל, שהעולם, כמו שאנחנו מכירים אותו ייראה אחרת, גם אם ייפתרו בעיות הגרעין, הכלכלה והמגיפה, אם בחופי הריביירה יהלכו להן נשים במלוא לבושן. וכל זה קורה לנגד עינינו והעולם שותק. אין ציוצים של מחאה בטויטר, אין שרשראות אימייל שצועקות חמס ומבקשות מאיתנו להעביר אימייל זה לעוד שמונה שוחרי עירום, למען עתיד ילדינו. אין קבוצות תמיכה ב'פייסבוק', הקוראות לחבריהן לצאת ולהפגין במרחבים הוירטואליים למען השבת הסדר העולמי על כנו.<br />כאזרח מודאג של העולם הנאור, מצאתי לנכון לבדוק מה המצב בצרפת, כפי שהוא לידי ביטוי בסממנים אחרים של המודרניזציה. אולי השמרנות המתגברת בקרב הנשים הצעירות בצרפת משתקפת גם בשימוש מועט באינטרנט, או בקהילה מצומקת של משתמשי 'פייסבוק'? ממש לא. על פי נתוני ה Internet World Stats , ישנם בצרפת כ 40.1 מליון משתמשי אינטרנט, המהוים כ 65.7% מהאוכלוסיה. צרפת נמצאת במקום השלישי באירופה (אחרי גרמניה ואנגליה), ובמקום השמיני בעולם בכמות משתמשי האינטרנט, והיא ממשיכה לצמוח בקצב דומה לזה הקיים בשאר הארצות המפותחות ( 380.7% גידול בשמונה השנים האחרונות). ואילו 'פייסבוק', על פי אתרים שונים, זכתה לעלייה דרסטית בפופולריות שלה בצרפת בשנה שעברה: קפיצה של 443% במספר החברים הצרפתיים, המוערך כיום בכ 12 מליון איש, לאחר שהרשת החברתית הזו הוציאה לאור גירסה דוברת צרפתית במרץ 2008. <br />ומה המסקנה הפרטית שלי מהנתונים האלה? בימינו, שימוש בטכנולוגיה חדישה וחברות באתרי אינטרנט מתוחכמים, אינם בהכרח נחלתם של צעירים מהפכניים וחדשניים. תפקיד הדור הצעיר מאז ומעולם היה להיות יוזם המהפכות החברתיות, שומר הדמוקרטיות המאויימות והמעצב של חשיבה חדשנית ופורצת מסגרות. אבל הדור הזה עסוק היום כל כולו בעולם וירטואלי ומקדיש לו את מיטב מרצו. עד כדי כך, שאין לו זמן או אנרגיה להתפשט בחופי הריביירה. ומי שמשתזפים בעירום, הם כנראה כל כך מיושנים וכל כך לא "IN", כי הם המהפכנים של פעם.<br />...<br />(פורסם ב"גלובס" - 16 אוגוסט 2009)<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-4030564927489202105?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-82713957532271561402009-08-12T12:34:00.000+03:002009-08-12T12:35:19.176+03:00<div dir="rtl" align="right">בשבוע שעבר חגגנו בדיסני-וורלד את יום הולדתו ה 12 של א'. 39 שנים אחרי הקמתו של פארק החלומות, הטכנולוגיה והקידמה רק ממשיכים להעצים את חווית המבקרים כאן.<br />דיסני-וורלד מהווה דוגמה מצויינת לשילוב מושלם בין חזית הטכנולוגיה לבין יצירתיות, ניהול קפדני ביותר, ושאיפה לשלמות, היוצרים ביחד חוויה של חופשה קסומה עבור מליוני מבקרים כל שנה. הנופשים מתכננים את חופשתם באמצעות אתרי אינטרנט מתוחכמים. הם בודקים סטטיסטיקות של שעות השיא באטרקציות השונות, מתכננים את מסלולם על פי העדפות אישיות, ומתאימים את תוכניתם לתקציב המשפחתי על פי אלפי שילובים שמציגים האתרים הממוחשבים. בבתי המלון השייכים לדיסני, מקבלים המבקרים כרטיס מגנטי, המכיל את "הפרופיל האישי" שלהם. הכרטיס מאפשר להם לשלם באלפי החנויות, המסעדות והאתרים באיזור. הוא סופר להם את נקודות השימוש במסעדות הרבות ומאפשר להם מעקב שוטף אחר מצב החשבון שלהם. למעשה, ניתן לבלות שבוע ימים בדיסני-וורלד מבלי להזדקק לכרטיסי אשראי או כסף מזומן, מאחר שהכרטיס המגנטי מהווה אמצעי תשלום לכל דבר. בנוסף, אותו הכרטיס, הוא כמובן גם המפתח לחדר במלון. הכל בזכות מערכת מיחשוב מתוחכמת, המקושרת בו זמנית למאות אלפי נקודות גישה, וכמובן גם מאובטחת היטב, לאור מליארדי הדולרים המתגלגלים בתוכה מדי שנה.<br />האימפריה האדירה הזו מקפלת בתוכה גם סיפור מופלא של יזמות וחזון. וולט דיסני נולד ב 1901 בשיקגו, והקים את העסק הראשון שלו - חברה לאנימציה - בהיותו כבן 20. החברה הזו נכשלה לחלוטין ודיסני ואחיו רוי הקימו בלוס אנג'לס חברה חדשה להפקת סרטים מצויירים, בה השקיעו את כל רכושם - 250 דולר. בשנת 1928, בנסיעה ברכבת בין ניו יורק ללוס אנג'לס, המציא דיסני את דמות העכבר החביב, לו קרא תחילה מורטימר, ובעצתה של אשתו שינה את שמו למיקי מאוס. העכבר הפך להיות מותג הסמל של האימפריה שקמה בעקבותיו. "שלגייה ושבעת הגמדים" העניקו לדיסני את האוסקר הראשון שלו, בשנת 1939. בסרט נעשה לראשונה שימוש במצלמה מרובת מישורים, על מנת ליצור אפקט תלת מימדי. ב 1940, בסרט "פנטזיה", השתמש דיסני, לראשונה אי פעם, בטכנולוגית "סראונד" סטריאופוני, ויצר את אחת היצירות המפורסמות ביותר בעולם הקולנוע. אחריה הגיעו "מרי פופינס" ו"פיטר פן", "פינוקיו" ו"ספר הג'ונגל" ורשימה ארוכה של להיטים נוספים, שהפכו את דיסני למותג על. בשנת 1955 הגשים את חזונו להקים פארק שעשועים סביב נושאי סרטיו, ושערי "דיסני-לנד" בקליפורניה נפתחו לקהל הרחב. בתחילת שנות הששים קנה דיסני שטח ענק בפלורידה על מנת להקים בו רשת של פארקים תחת השם "דיסני-וורלד". הוא לא זכה לראות את החזון הזה מתגשם, ואחיו רוי, שותפו לעסקים למעלה מארבעים שנה, הוא זה שחנך את "דיסני-וורלד" בשנת 1971, חמש שנים לאחר מותו של אחיו.<br />היום דיסני היא אימפריה של סרטים, רשתות טלויזיה, אתרי נופש ותיירות, אניות קרוז ומוצרי צריכה, המגלגלת מליארדי דולרים בכל שנה. כל זה התחיל בחזונו ובעבודתו הקשה של יזם אחד, וולט דיסני, ששם בפי אחד מגיבוריו (נחשו מי?), את המילים הבאות: "אם ביקשת משאלה / לא חשוב כלל מי אתה / כל אשר לבך ירצה אכן יקרה. / אם תאמין בחלומך / תתגשם כל משאלה / אם בקשת רצונך / באמונה שלמה." </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 9 אוגוסט 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8271395753227156140?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-48923517672569587242009-08-12T12:33:00.000+03:002009-08-12T12:34:08.731+03:00<div dir="rtl" align="right">ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח בשבוע שעבר על השקעה פרטית בחברת הסטארט-אפ "וירג'ין גלאקטיק", אותה ייסד היזם הסידרתי ריצ'ארד ברנסון. זוהי לא החברה הראשונה שיזם ברנסון. בהיותו בן שש עשרה הוא ייסד מגזין לסטדנטים. בן עשרים, הקים ברנסון את "וירג'ין" כחברה להפצת תקליטים בדואר. ב - 1972 הוא פתח אולפן הקלטות בלונדון, ומייק אולדפילד הקליט שם כמה משיריו. קבוצת וירג'ין מונה היום כמאתיים חברות , שפועלות בשלושים ארצות בתחומי הבידור והמוזיקה, התיירות והתעופה, רדיו וטלויזיה, תקשורת, השקעות הון סיכון ועוד.<br />"וירג'ין גלקטיק" הוקמה בשנת 2004 ,במטרה לאפשר ל"אנשים רגילים" לחוות בעצמם את הטיסה לחלל, במחירים שוים לכל נפש. החללית הראשונה של החברה - "ספייס-שיפ-2"- נמצאת כרגע בשלבי פיתוח מתקדמים וריצ'ארד ברנסון הודיע, כי הוא מתכוון לטוס ביחד עם משפחתו בטיסתה הראשונה. אנימציה מרתקת של טיסה שכזו, אפשר כבר כמובן למצוא ביו-טיוב. 6 דקות ו - 24 שניות של הוכחה נוספת, שסיפורי המדע הבדיוני של פעם יהפכו בקרוב להיות המציאות היום יומית. טיסות הניסוי הראשונות מיועדות להמריא עוד השנה.<br />המשקיעה החדשה ב"וירגי'ין גלקטיק", היא חברת ההשקעות "אבאר", מאמירות המפרץ אבו דאבי. בעלת המניות הגדולה ביותר של "אבאר השקעות" היא לא אחרת מאשר ממשלת אבו דאבי. "אבאר" השקיעה 280 מליון דולר תמורת 32% אחוז ב"וירג'ין גלקטיק", ובכך העניקה לה ערך שוק של כ 900 מליון דולר. בהודעה המשותפת לעיתונות, מציין מנכ"ל "אבאר" שממשלתו רואה בשיתוף הפעולה הזה בסיס לעידוד מחקר ופיתוח של טכנולוגיות מתקדמות באבו דאבי וכמו כן תוספת לתוכנית הממשלתית להפוך את האמירות למרכז תיירות בין לאומי. שיתוף הפעולה האסטרטגי הזה יוביל להקמת מרכזי פיתוח מתקדמים באבו דאבי וכמו כן לבניית שדה תעופה לחלליות באמירות. חלק מהטיסות האזרחיות לחלל ימריאו מכאן, במקביל לשדה הקיים כבר בקליפורניה.<br />מעבר לסיפור, המרתק בפני עצמו, אני חושב שיש פה גם לקח עבורנו, במדינתנו הקטנה. פרויקט טכנולוגי לאומי, יש בו היכולת להצעיד אומה שלמה קדימה. מי שמסתובב בחנויות הספרים בארצות הברית בימים אלה רואה את הדוכנים, העמוסים לעייפה באלבומי הניצחון ההסטוריים מימי הנחיתה הראשונה על הירח, החודש לפני ארבעים שנה. הטיסות ההן לירח, הוגדרו בתחילת שנות הששים על ידי הנשיא הצעיר ג'ון קנדי כמשימה לאומית. השפעות ההצלחה האדירה של המסע לירח ניכרו בארצות הברית במשך שנים רבות - במאות אלפי מקומות עבודה, בפיתוחים טכנולוגיים רבים שהפכו למוצרי צריכה, במערכת חינוך משופרת, בגאווה לאומית מוצדקת ביותר.<br />גם ממשלת ישראל יכולה להכריז על פרויקט לאומי. תחשבו על אלפי מקומות עבודה, על מוצרים חדישים, על תיירות. תחשבו על מערכת החינוך. נשמע הזוי? לא ממש, אם נזכור שההשקעה של ממשלת אבו דאבי בפרויקט החלל של ברנסון, משתווה פחות או יותר לתקציב השנתי של המדען הראשי, והיא נמוכה יותר מסעיפים שונים בחוק ההסדרים. במילים אחרות, לא משהו מעבר ליכולותינו הלאומיות.<br />ועד שממשלת ישראל תחליט על פרויקט לאומי כלשהו, אם בכלל, אל תמתינו יותר מדי. טיסות החלל הראשונות של "וירג'ין גלקטיק" כבר נפתחו להרשמה מוקדמת. תמורת מאתיים אלף דולר בלבד תזכו להיות בין הנוסעים הראשונים לחלל. החברה מדווחת, ששלוש מאות איש כבר נרשמו. אל תפספסו את מחירי המבצע!</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 2 אוגוסט 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-4892351767256958724?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-21552094431981301172009-08-12T12:30:00.001+03:002009-08-12T12:32:24.789+03:00<div dir="rtl" align="right">אחד מהקליפים היותר פופולאריים ביו-טיוב בשבועיים האחרונים היה השיר "יונייטד שוברת גיטרות". דייב קרול ולהקתו, חבורת זמרים קנדיים אלמוניים, הפכו בתוך שבועיים לסנסציה בין לאומית, לאחר שהשיר, המתאר את קורותיה של גיטרה שנשברה במהלך טיסה, נצפה ביו-טיוב כחמישה מיליון פעמים, והסיפור הופץ ויראלית ברחבי הרשת.<br />השיר מספר, שלפני כשנה, בעודם יושבים במטוס בנמל התעופה או'הייר שבשיקגו, צפו הנוסעים בסבלים של 'יונייטד' זורקים את הגיטרות של הלהקה בחוסר זהירות אל בטן המטוס. "לפני שהמראנו משיקגו התרעתי בפני שלושה אנשי 'יונייטד', אך הם הפגינו חוסר איכפתיות מוחלטת" שר קרול בקליפ שלו ביו-טיוב, בסיגנון קאונטרי עליז. "יונייטד, שברתם את הגיטרה שלי", מתחרז לו הפזמון של השיר, וממשיך: "יונייטד, אינכם עוזרים לי כלל, אתם שברתם - אתם צריכים לתקן, הודו באחריותכם, הייתי צריך לטוס בחברה אחרת, או אולי בכלל לנסוע במכונית, כי 'יונייטד' שוברת גיטרות", סוף הפזמון החוזר.<br />כשהגיע המטוס לנברסקה נוכחו חברי הלהקה לדעת, שחששותיהם היו מוצדקים - הגיטרה של קרול הגיעה שבורה. מכאן, מספר השיר, החלה סאגה ארוכה של תלונות מצידו וטיפול ביורוקרטי מזלזל מצד חברת התעופה, שסירבה לשאת באחריות. השיר מפרט את מסכת המגעים בינו לבין אנשי 'יונייטד' . "אם אי פעם איאלץ לטוס שוב ב'יונייטד' לא אביא את הציוד שלי איתי, כי אתם תשברו אותו, כמו ששברתם את ליבי", כך קרול, בסיום השיר.<br />התיאורים השונים באינטרנט מספרים את הסיפור, שכמוהו כולנו אוהבים לשמוע - מאז התפרסם הקליפ הלכה והתעצמה הביקורת על 'יונייטד', רבים ביטלו את הזמנותיהם לטיסות והמנייה נפלה בכ 10%. 'יונייטד' מצידה, בצעד נואש להציל מעט מכבודה, הציעה לזמר להחזיר לו את דמי התיקון של הגיטרה וכן מספר טיסות חינם בקוי החברה, כפיצוי על עוגמת הנפש. דייב קרול טוען, שסירב לקבל את כספי 'יונייטד' והודיע לחברה כי מצידו הכסף יכול להיתרם למטרות צדקה. מן הסתם סייעו לו בהחלטתו ההכנסות ממכירת אלבום שיריו, שעלו בצורה אקספוננציאלית והפירסום הבין לאומי שזכה לו, באופן שרק ההפצה ברשת ואמצעי המדיה החדשים - מיו-טיוב דרך פייסבוק ועד טוויטר, מסוגלים להעניק ליקיריהם.<br />זוהי שוב דוגמה לשינוי סידרי העולם, לכך שהדינוזאורים הישנים מרכינים ראשם ונכנעים בזה אחר זה למוסכמות העולם החדש ולכוחה של הרשת. דוגמה כל כך טובה, עד כדי כך שאני מרשה לעצמי להביא בפניכם שיר חדש, שחיברתי בעצמי בימים אלה. אם רק אמצא את המלחין הנכון, נוכל להעלות את הקליפ החדש הזה ליו-טיוב, ולכבוש את העולם, אני בטוח.<br />שם השיר שלי הוא "קונטיננטל שברה את לבי", והנה מילותיו: "טסתי השבוע לאמריקה / לשם שינוי - עם כל המשפחה / ביקשתי לשדרג כרטיס או שניים / ב'קונטיננטל' צחקו בהנאה. / אמרתי: בכל חברה אחרת / אם יש מקום ב"עסקים" נותנים כבוד לנוסע הנאמן / אמרו לי – כאן זה 'קונטיננטל', אצלנו אין ארוחות חינם. / מעל האוקיינוס ביקשתי משהו לנשנש עבור הילד המורעב / רטנה מולי הדיילת - לא עכשיו, נא לשבת, אני צריכה מקום במעבר ./ יש מספר אפשרויות לחצות את האטלנטי / 'קונטיננטל' מתוכן היא רק אחת / אני את כספי אשקיע / בחברה שתעניק לי תחושה אמיתית של הוקרת תודה /. "</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 26 יולי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2155209443198130117?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-85581425514349043612009-08-12T12:27:00.000+03:002009-08-12T12:30:34.070+03:00<div dir="rtl" align="right">ביום רביעי שעבר נחתו בישראל מאה וחמישים עולים חדשים, שהגיעו בטיסת אל-על 010 בקו החדש והישיר שבין סאן פאולו שבברזיל לבין תל אביב. הפקק המעצבן בבוקר בדרך להרצליה, איפשר לי להאזין בנחת לראיון המרגש בין ניב רסקין ("נכון להבוקר", גלי צה"ל) לבין טייס אל-על, חביאר רובין, שנבחר להטיס את הטיסה המיוחדת הזו.<br />הראיון הזה התבצע בזמן שהמטוס היה באמצע הדרך בין ברזיל לבין ישראל, בגובה של כשלושים אלף רגל מעל האוקיאנוס האטלנטי. פלאי הטכנולוגיה איפשרו לרסקין לדבר בשידור ישיר אל תא הטייס, משם סיפר לו חביאר רובין, ש"כולם ישנים כאן כרגע, בעוד כמה שעות נעיר אותם לארוחת בוקר ונכין אותם לנחיתה."<br />רובין היה בעצמו עולה חדש בישראל, לפני למעלה מעשרים שנה. הוא היה טייס בחיל האויר ולאחר שירות צבאי ארוך נשלח מטעם הסוכנות היהודית כשליח לדרום אמריקה. בשנים האחרונות הוא משרת כטייס באל על ונבחר להיות זה שיביא את קבוצת העולים החדשים לארץ בטיסה המיוחדת הזו.<br />אחרי הראיון עם הטייס שוחח רסקין עם מישלי, ילידת ברזיל בת עשרים, אחת מהעולות החדשות. מישלי החליטה להגשים את החלום הציוני עליו התחנכה בבית ובתנועת הנוער - לעלות לישראל. היא סיפרה על התלבטויותיה ובעיקר על החששות והגעגועים הביתה. למחרת היום ראיינה אילנה דיין את מישלי, עכשיו כבר לאחר נחיתתה בארץ. מישלי, אופטימית ומלאת שמחת חיים, מנתה את שלל האפשרויות העומדות לרשותה לשמירה על קשר עם הבית: סקייפ, פייסבוק, טוויטר, אס-אמ-אסים, אימייל, אולי אפילו טלפון.<br />באורח סמלי משהו, באותו היום בו נחתו בארץ מישלי ועוד מאה וחמישים עולים חדשים נרגשים, עלו הוריי על אותו מטוס, בטיסת הערב הישירה לברזיל, בדרכם לביקור משפחתי בדרום אמריקה. סימלי, כי ההורים שלי עשו בעצמם, לפני יותר מחמישים שנה, את אותו מסלול שעוברים מישלי וחבריה. אבי הגיע לארץ בן עשרים ואחת כעולה חדש מארגנטינה ואימי הגיעה שנתיים אחריו. הם כבר היו חברים לפני הפרידה הארוכה הזו, אך צו תנועת הנוער הציוני גזר עליהם פרידה ממושכת. לשניהם היה ברור שהחלום הציוני חשוב יותר. הם עשו את דרכם לארץ באונייה, שהו מספר שבועות בים, עברו דרך אירופה והגיעו בסופו של דבר לישראל. הם היו בין המתיישבים הראשונים בקיבוץ עין השלושה שבנגב, וגרו באוהלים בשנים הראשונות לשהייתם שם.<br />הקשר עם המשפחה הרחוקה התבצע במכתבים. שיחות טלפון היו מצרך נדיר, לפעמים בלתי ניתן להשגה. ביקורי משפחה קרו פעם במספר שנים והצריכו מסע ארוך באונייה דרך הים התיכון והאוקיאנוס האטלנטי. <br />חמישים ומשהו שנים אחרי הוריי, מגיעים מישלי וחבריה לארץ כעולים חדשים. הם ינחתו במדינה מודרנית, שמרבית בתיה ממוזגנים היטב, שיש בה יותר מכשירים סלולריים מתושבים, שמחוברת לאינטרנט, שרבים מתושביה חברים בפייסבוק ובטוויטר, ומשתמשים במסנג'ר. הם יוכלו להיות בקשר רציף עם המשפחה ועם החברים, ואם ירצו לבקר בארץ מולדתם, פחות מיממה אחת של מסע מפרידה ביניהם, למרות שהמרחק הגיאוגרפי נשאר כפי שהיה פעם. במובן מסויים קליטתם נראית אולי קלה יותר, אבל למרות זאת הם יעברו את כל מסע התלאות המפרך הכרוך בהסתגלות לחיים אצלנו. נקווה, שנדע לקלוט אותם בדרך הנכונה. ברוכים הבאים לישראל, Bienvenidos!</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 19 יולי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8558142551434904361?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-27855471832953325022009-07-15T17:47:00.000+03:002009-07-15T17:48:17.185+03:00<div dir="rtl" align="right">דן ציפורין, ידידי ושותפי בקיינן פרטנרס, מבקר השבוע בארץ. ביום שני, בועידת תקשורת ונתח שוק של גלובס בשיתוף עם TWS, שנינו מופיעים כדי לדבר על תעשיית האינטרנט בארץ. ביחד ננסה לברר האם וכיצד ניתן לבנות אצלנו חברות אינטרנט משמעותיות. ציפורין בהחלט יכול לעזור לנו למצוא תשובות לשאלות האלו, שכן הוא חתום על אחת מהצלחות האינטרנט הגדולות שהיו להיי-טק הישראלי - חברת שופינג.קום. דן הצטרף לשופינג כשהייתה עדיין צעירה ובלתי ידועה, והפך אותה לחברת אינטרנט מובילה ומצליחה, הוביל אותה להנפקתה בנאסדא"ק בשנת 2003, ולרכישתה ע"י EBAY בשנת 2005 במחיר של 620 מליון דולר, על בסיס מכירות של כ 135 מליון דולר ורווח של כ 20 מליון דולר. זהו אחד הסיפורים הבודדים של הצלחה גורפת בחיבור בין מנכ"ל אמריקני, הגר ועובד בארה"ב, לבין חברת סטארט-אפ ישראלית. מה שמביא אותי לסיבה השנייה, הלא פחות חשובה, להגעתו של ציפורין לארץ השבוע - האזכרה שעורכים אנשי שופינג.קום לנחום שרפמן, ממייסדי החברה ומי שהיה גם ממייסדי חברת קומטאץ'.<br />נחום שרפמן הוא זה שגייס את דן ציפורין כדי שיחליף אותו כמנכ"ל שופינג, שאז נקראה עדיין דילטיים. בזכות אופיו המיוחד של שרפמן, ותכונותיו כיזם, הצליח החיבור בין השניים מעל למצופה. שיתוף הפעולה הזה הצעיד את שופינג לשיאים עסקיים, ובנוסף גם יצר ביניהם חברות עמוקה. ביקשתי מדן לכתוב מספר מילים על זכרונותיו מהתקופה ההיא. הנה תמצית דבריו, בתרגום חופשי מאנגלית:<br />"בפגישתנו הראשונה שאל אותי נחום מה דעתי על אתר האינטרנט של דילטיים. אמרתי לו שלדעתי האתר מכוער ביותר. נחום צחק ואמר: "זו בדיוק הסיבה שאני רוצה אותך איתנו". הייתי אז מנהל בכיר במסטר-קארד העולמית ולא בדיוק חיפשתי סיבות לעזוב. אבל אישיותו המקסימה של נחום, והחזון הסוחף שלו, שיכנעו אותי, שזהו המקום בו אני רוצה להיות וזהו האיש עימו אני רוצה לעבוד.<br />נחום היה יזם בנשמתו ועשה הכל למען הצלחת החברה. כשהחלפתי אותו בתואר של מנכ"ל ויו"ר אמר לי: "דן, אין לי בעייה לעשות כל מה שתגיד לי. אם תבקש ממני לנקות רצפות כאן כי זה מה שטוב לחברה, אעשה זאת בשמחה." הוא היה נטול אגו לחלוטין, אבל במקביל לכך היה נחוש מאוד ומכוון מטרה, תמיד מסתכל קדימה, תמיד אופטימי ותמיד מחייך. הוא נהנה מחווית היצירה ומהתבוננות בהתגשמות חלומותיו.<br />נחום הקפיד על פרופיל נמוך, שנא להתראיין וחילק בשמחה את קרדיט ההצלחה לאחרים. הצניעות שלו תמיד הרשימה אותי. הוא היה איש משפחה חם. נאוה והוא בנו בית גדול כדי שתמיד יוכלו לארח בנוחות את ילדיהם ואת הנכדים. הוא העריץ את הילדים האלה ותמיד כשנפגשנו דיבר עליהם ארוכות.<br />בשבילי נחום הוא הסמל של התגשמות החלום הישראלי: מחוספס אבל צנוע, חכם ומוכשר, ציוני גאה, שנלחם כצנחן במלחמת ששת הימים והפך להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית; יזם בנשמתו, שהקים חברות מרשימות ושימש כמנטור ליזמים רבים. נפלו בזכותי הזכות והכבוד להיות שותף לדרכו של נחום שרפמן. אהבתי אותו והוא חסר לי עד מאוד."<br />דברי דן ציפורין על נחום שרפמן, שנהרג ביחד עם נאוה אשתו בתאונת מטוס ביוון, ב 28 באפריל השנה. חותמו על עולם ההיי-טק הישראלי עוד ילווה אותנו שנים רבות. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 12 יולי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2785547183295332502?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-70932889968383052992009-07-15T17:46:00.001+03:002009-07-15T17:46:55.903+03:00<div dir="rtl" align="right">בתאריך ה 1 במרץ 2009 הצעתי כאן את מדד ההיי-טק. לאחר שיקלול גורמים שונים קיבלנו, שמדד ההייטק היה אז 44 (מתוך 100) ובמגמת ירידה. הגענו לאמצע שנת 2009 והגיע הזמן לבדוק שוב את מצבנו. במידת האפשר, נלקחו בחשבון הערותיהם של קוראים רבים שהגיבו בפעם הקודמת. הנה המדד המעודכן ל 1 ביולי 2009:<br />השקעות הון סיכון – מסתמנת האטה בהידרדרות, אך עדיין לא התאוששות משמעותית. הציון: 50 ,המגמה: עלייה. (מדד מרץ: 40, מגמת ירידה)<br />בריאות חברות ההיי-טק – יש ניצני התייצבות, אך עדיין קשיים רבים בגיוסי הון ומחנק האשראי לא נפתר. הציון: 30 , המגמה: עלייה. (מדד מרץ: 30, מגמת ירידה)<br />שוק התעסוקה – אלפים כבר פוטרו, חברות רבות עדיין מקצצות בשכר ובכוח אדם, אך נראה כי אנחנו קרובים לתחתית. הציון: 20 , המגמה: ניטרלית. (מדד מרץ: 20, מגמת ירידה)<br />יזמים – המנוע הראשי של ההיי-טק, חוזרים לאיטם לשוק. הציון: 70 , המגמה: עלייה. (מדד מרץ: 60, מגמת ירידה)<br />אקזיטים – מעט מאוד אקזיטים נראו כאן בחודשים האחרונים והתור של חברות מועמדות לאקזיט נראה מדולדל. הציון: 50 , המגמה: ירידה. (מדד מרץ: 60, מגמת ירידה)<br />מדיניות ממשלתית – יש מספר סנוניות חיוביות וביניהן הקמת שדולת ההיי-טק בכנסת והצהרת האוצר על הקמת קרן ביוטק בגיבוי ממשלתי. מנגד עומדת יוזמתה המזיקה של חברת הכנסת יחימוביץ', שעלולה, בחוסר הבנתה, לפגוע פגיעה קשה בהייטק באמצעות חוק מיותר ופופוליסטי. ציון: 20 , המגמה: ניטרלית. (מדד מרץ: 20, מגמה ניטרלית)<br />השווקים הבין לאומיים – מי יודע אם הגרוע מכל מאחורינו, או שמא עוד לא. כדאי להיות שמרניים ולזכור את הצהרתו המהדהדת לפני כשבוע של וורן באפט, המתקשה לראות ניצני התאוששות בכלכלה. הציון: 20 , המגמה: נייטרלית. (מדד מרץ: 20, מגמת ירידה)<br />ה"מצב" בארץ – כמו במרץ, אנחנו עדיין במזרח התיכון, האיום האיראני שריר וקיים ומשילות המימסד, כרגיל, בסימן שאלה. הציון: 50 , המגמה: ניטרלית. (מדד מרץ: 50, מגמה ניטרלית)<br />החדשנות בארץ – שרק נמשיך כך. הציון: 100 , המגמה: ניטרלית. (מדד מרץ: 100, מגמה ניטרלית)<br />תחושת האופטימיות או הפסימיות בשוק – כאן צעדנו צעד גדול קדימה, בצדק או שלא, ימים יגידו. ולכן - הציון: 70 , המגמה: עלייה. (מדד מרץ: 40, מגמת ירידה)<br /><br />ומכאן לסיכום: מדד ההיי-טק הישראלי המשוקלל נכון לתאריך 1 ביולי 2009 הוא: 48, והמגמה היא חיובית.<br />והערה נוספת: בעקבות פרסום מדד ההיי-טק במרץ פנה אלי ד"ר אברהם חולי והפנה אותי אל מחקר מרתק, שביצע ופירסם תחת השם "המדד למצויינות לאומית של מדינה דמוקרטית". במחקרו, המופיע ברישומי הלמ"ס, קורא ד"ר חולי ליצירת מדדים אוביקטיביים לבחינת סקטור השירות הציבורי, על מנת לעודד מצויינות לאומית. לאחר קריאת דבריו, כתבתי לד"ר חולי שאני מאמין שמדינת ישראל, כמו כל גוף גדול, חייבת למדוד את עצמה יחסית לקריטריונים אוביקטיביים ולשאוף לשיפור תמידי. לצערי, אין לי אמונה גדולה ביכולתינו כמדינה לשאוף למצויינות. נושא חשוב כזה חייב להיות מובל ע"י מנהיגים בעלי חזון, השואפים בעצמם למצויינות. אין לנו מנהיגים כאלה ולכן הסיכויים שלנו להתקדם במדד המצויינות הלאומי מוגבלים למדי. לפיכך, נסתפק לפי שעה במעקב אחרי מדד ההיי-טק.</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 5 יולי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-7093288996838305299?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-89221434402093251162009-07-01T19:00:00.000+03:002009-07-01T19:01:08.084+03:00<div dir="rtl" align="right">תלמידי התיכון יצאו כבר לפני שבוע לחופשת הקיץ, והשבוע יצטרפו אליהם תלמידי בתי הספר היסודיים. בנוסף לאיחולי חופש נפלא ובטיחותי לכל ילדי ישראל ולמוריהם, אני רוצה ברשותכם לברך כמה מהם כאן, מעל דפים אלה. <br />חופשה מהנה וממלאה אני מאחל לדורון דרוקר - מורה למתמטיקה, פיזיקה ואוירונאוטיקה באורט יקנעם. דורון שירת כלוחם ביחידה צבאית מובחרת, והוא בעל תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות מהטכניון. בנוסף להיותו מורה, דורון גם כותב תכניות לימודים באוירונאוטיקה. בשנתיים האחרונות גם לקח על עצמו לרכז בבית ספרו את "הפרויקט הלאומי", המיועד למתן עידוד ותיגבור לתלמידים אתיופיים. דורון התחיל את הקריירה שלו כאיש הייטק, אך בעקבות משבר הבועה מצא את עצמו מהרהר בהמשך דרכו וניצל את ההזדמנות כדי לעשות הסבה מקצועית ולעבור להוראה. בשיחת טלפון בשבוע שעבר אמר לי דורון דרוקר ש"היום, החינוך הוא החוסן האמיתי של מדינת ישראל. אם זה החינוך לערכים ואם זה החינוך לידע ותובנה, מכאן נובע החוזק שלנו, וזה מה שצריך להיות הערך המוסף שלנו כמדינה." בסוף שיחתנו "איים" עלי דורון שבשנת הלימודים הקרובה אני עתיד לשמוע ממנו בעניין מעורבות בתוכניות חינוכיות שונות. מהיכרותי עם החבר'ה האלה, צריך לקחת את האיומים שלהם ברצינות.<br />ברכות לחופש נפלא למורה למתמטיקה והמחנך של הבן שלי, זאב מוצ'ניק. השנה נבחרת כאחד מחמשת המורים המצטיינים בישראל, ומי שמכיר אותך לא הופתע כלל. בנימוקים לפרס אמרו השופטים שאתה "איש צנוע, סבלני, משקיען ומסור, שמקדם תלמידים חלשים, המצליח להפוך את שיעורי המתמטיקה לשיעורים אהובים". מגיע לך לנוח קצת על זרי התהילה, ולחזור אל תלמידיך אחרי הקיץ, מלא אנרגיה וערכים, כרגיל.<br />חופשת קיץ מהנה לשי פישביין, מנחה ארצי, כותב תוכניות לימוד וממובילי המגמה המדעית הנדסית היוקרתית של רשת אורט ישראל. זוהי מגמה תיכונית רב-תחומית ובין-תחומית במדע והנדסה, המיועדת לתלמידים, שלדברי שי "יובילו את המדע וההנדסה בישראל - מצטיינים, שמרחיבים את לימודיהם בפיסיקה ובמתמטיקה." המגמה משלבת, בין השאר, לימודי מערכות אלקטרוניות ואלגוריתמיקה, בהתמחות בהנדסה ביו-רפואית או באווירונאוטיקה וחלל. שי היה טייס מסוקים בחיל האויר, הוא בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון (התמחות במיקרו-אלקטרוניקה) ובעל תואר שני בהוראת הטכנולוגיה והמדעים. אני מקנא בהורים של תלמידי המגמה המדעית הנדסית באורט יקנעם, כי שי הוא המורה שלהם ומרכז המגמה.<br />אני מאמין, שזאב ושי ודורון ועמיתיהם הם המילואימניקים בחזית ההייטק והמדע בישראל. הם מכשירים את הדור הבא של מדענים, מהנדסים ויזמים בהייטק. לפעמים, כשאני חוטא בחשיבות עצמית מיותרת אני נזכר בהם, והגאוה העצמית מפנה מקום לקנאה סמויה והערכה רבה. כי מי שעוסק בחינוך הנוער, עוסק בחזית האסטרטגית האמיתית והחשובה ביותר של מדינת ישראל, אולי היום יותר מתמיד.<br />ואחרונים חביבים: חופשה נפלאה לכם - שיר שלנו וכל תלמידי מחזור נ"ז, השמיניסטים הבוגרים של תיכון הדסים באבן יהודה. בשבוע שעבר צעדתם בפעם האחרונה כתלמידים מן המניין, וכשיצאתם מן השער הפכתם ככה פתאום - בצעד אחד קטן - לבוגרי בית הספר. ובליבם של מאות הורים נרגשים נחקקה התפילה שנישאה שוב ושוב בפי הדוברים על הבמה בטקס הסיום - שישמור אתכם השוכן במרומים בכל אשר תלכו, ובכל אשר תעשו, שובו בשלום הביתה אל אמא ואבא. בשבילנו אתם עדיין, ותמיד תהיו, ילדים בחופשה. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 28 יוני 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8922143440209325116?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-64788261644311548672009-07-01T18:57:00.000+03:002009-07-01T18:59:08.966+03:00<div dir="rtl" align="right">השער של מהדורת ה - 15 ביוני של השבועון TIME מהלל את טוויטר – הנסיכה התורנית של עולם האינטרנט. "טויטר משנה את הדרך בה אנו חיים, ומלמדת אותנו כיצד נראה עתיד החדשנות" צועקת הכותרת הראשית, ושישה עמודים נוספים מפרטים כיצד חברת המסרים הקצרים הזו כובשת את העולם.<br />ולעומת זאת, ביום חמישי שעבר, בשעה 17:32 בפלורידה, המריאה החללית "אטלס 5" במסעה אל הירח. נכון לאמש, נאס"א צופה שהחללית תגיע למסלולה סביב הירח ביום שלישי השבוע, בשעה 05:43 בבוקר. חודש מהיום, ב 20 ביולי 2009, יחגוג המין האנושי ארבעים שנה בדיוק מאז הפעם הראשונה בה דרכה כף רגלו של אדם על הירח. "אטלס 5" היא חלק מהתוכנית להחזיר אותנו לשם עד שנת 2020. היא נושאת עימה שני רכבי חלל, שמשימתם העיקרית היא לאתר שטחי נחיתה הולמים על הירח. רכב אחד ישייט סביב הירח במשך כארבע שנים, ובעזרת שבע מצלמות משוכללות ביותר שיתעדו את משטחי הירח, ייצר את האטלס הראשון שלו. הרכב השני יסיים את חייו ב- 9 באוקטובר השנה, אז יכוונו אותו מדעני נאס"א להתרסקות במכתש, שנבחן כרגע כמועמד להיות אתר הנחיתות העתידי של הירח. הרכב יתרסק אל קרקע הירח במהירות של כעשרת אלפים קמ"ש, ובגלל שמשקלו הוא כשתי טונות תיצור ההתרסקות הזו ענן אבק ענק. ענן הפיצוץ הזה ייסרק בקפידה מהגובה על ידי רכב החלל המצלם, וישמש לניתוח מפורט של מרכיבי הקרקע באתר הנחיתה העתידי. עלות המבצע הנוכחי היא, לדברי נאס"א, 583 מליון דולר. אם לא יממש ממשל אובמה את איומיו לקצץ דרמטית בתקציבי תוכניות החלל (כרגע מושקעים כשבעה מליארד דולר לשנה בתוכנית, והמספר יכפיל עצמו תוך עשר שנים), הרי שבשנת 2020 תוקם בקרבת הקוטב הדרומי של הירח תחנה קרקעית מאויישת דרך קבע, שתשמש את המין האנושי כבסיס קדמי לחקר החלל.<br />ובחזרה לגיבורה התורנית של המגזין TIME. טוויטר ממשיכה את המסורת של חברות אינטרנט המבליחות מאי שם, ותוך פרק זמן קצר אוספות סביבן מליוני מעריצים ברחבי העולם. פעם בכמה שנים קמה החברה התורנית, שמצליחה "לעשות את זה" וכובשת את העולם בסערה. והסערה סביב טוויטר, היא ללא ספק מרשימה. גם בארץ אנשים מעניקים סופרלטיביים אין סופיים לטוויטר. אם עדיין אין לך חשבון טוויטר, אתה לא ממש מבין במה שהולך עכשיו בעולם. אם אתה לא עוקב בטוויטר אחרי עשרה סלבריטיז, מצבך די עגום. אם לא עדכנת אף פעם לפחות חמישים עוקבים בטוויטר לגבי תפריט ארוחת הבוקר שלך, אתה לא ממש קיים.<br />אבל, עם כל הכבוד (הראוי בהחלט) לטוויטר, היא לא המהפכה הענקית של דורנו. בהשוואה למהפכת החלל, טוויטר היא אפילו לא מהפך. היא כן תופעה מעניינת, שמעידה בעיקר שרבים מאיתנו מאסו בקשר אמיתי עם אנשים. אנחנו מעדיפים מסרים קצרצרים, מוגבלים למאה וארבעים תוים, כי כנראה כבר אין לנו סבלנות לשיחה אמיתית. או שאין לנו מה להגיד.<br />ולכן, בשביל מעריצי טוויטר, ניסחתי כאן מסר תקני, בן 140 תוים בלבד: אתם באמת מאמינים שטוויטר היא מהפכה? בטח עוד לא בני 30, יש לכם מה ללמוד על החיים. אפילו יו-טיוב לא שנתה חיים למישהו. בסדר, צודקים, סוזן בויל. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 21 יוני 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6478826164431154867?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-69647038950166500792009-06-18T10:28:00.000+03:002009-06-18T10:29:39.596+03:00<div dir="rtl" align="right">ביום חמישי האחרון נכחנו בערב ההתרמה המרגש של אירגון "ידידות צהלה", מיסודו של רן פקר. טוביה צפיר, מירי מסיקה, בועז מעודה, דני רובס, ששי קשת, הגבעטרון ואחרים הופיעו בהתנדבות לכבוד אחד מהפרויקטים היפים ביותר למען קידום הנוער בישראל.<br />את הפרויקט הזה יזם רן פקר עם שובו לארץ משליחותו כקונסול ישראל בלוס אנג'לס. מתוך הכרה בכך שהחינוך הנו ערך אסטרטגי, בעל משמעות קיומית למדינת ישראל, הוא החל לעבוד עם קבוצה של ארבעה עשר בני נוער שסומנו תחת הקטגוריה של "נוער בסיכון" - כאלה שעלולים להיפלט מממערכת החינוך, שצה"ל איננו מעוניין לגייסם ושעתידם כמבוגרים מוכתב במידה רבה על ידי נקודות המוצא הבעייתיות האלו. הוא עבד עם בני הנוער האלה במשך ארבע שנים והביא אותם לידי שינוי בתפיסת עולמם עד כדי כך שהתגייסו לצה"ל, שירתו שירות צבאי מלא וחלקם אף הגיעו לדרגות פיקוד וקצונה. <br />לאור הצלחת הקבוצה הזו, החליט פקר להרחיב את המעגל. בחריצות ובנחישות, ותוך שימוש בכריזמה המפורסמת שלו, הוא הצליח לגייס למעלה ממאה מתנדבים ולשכפל את פעילות "צהלה" ברחבי הארץ. כולם עובדים בהתנדבות מלאה, ללא שכר כלשהו, בין שלוש לארבע שנים, ומלוים את בני הנוער האלה עד לגיוסם לצה"ל. כיום נמנים על תכנית "צהלה" ועל בוגריה למעלה מארבעת אלפים בני נוער. פקר, תא"ל במילואים, מבכירי הטייסים שידע חיל האויר, מקדיש את זמנו ומרצו בשנים האחרונות בהתנדבות לפרויקט "צהלה", המנוהל ממשרדים צנועים, שנתרמו לפרויקט על ידי קרן הההון סיכון "פיטנגו". <br />המתנדבים של "צהלה" מקנים לבני הנוער תכנים כגון אהבת הארץ והמדינה, לימוד ההסטוריה של ישראל, והיכרות קרובה עם צה"ל. מבני נוער "בסיכון" הם הופכים בהדרגה לאזרחים גאים, הקושרים את גורלם בגורל המדינה ומתגייסים לצה"ל. אחד הסיפורים המרגשים ששמעתי מרן פקר, היה זה של נער, שהצהיר שאין לו כל מחויבות למדינת ישראל ושאין לו שום כוונה לשרת בצה"ל. לאחר תהליך ארוך במסגרת "צהלה", השתתף הנער הזה במשלחת מטעם הפרויקט במחנות ההשמדה בגרמניה. בתום הסיור הוא ניגש אל פקר ואמר לו כשדמעות בעיניו, שהוא מבין עכשיו את החשיבות של מדינת ישראל והוא נשבע לשרת בצה"ל ולהגן על המדינה ככל שיוכל. ל"צהלה" יש הסכם עם אכ"א, שהנערים המשתתפים בפרויקט יזומנו לשרת בצה"ל, למרות שמחשבי לשכת הגיוס פולטים אותם אוטומטית. ככל הידוע, צה"ל איננו מצטער על קליטתם. רבים מהם מגיעים לתפקידים קרביים, חלקם הופכים למפקדים ולא מעט מהם, בנים ובנות, זכו לפרסים על הצטיינותם בתפקידיהם.<br />ומה הקשר להייטק, אתם עשויים לשאול. ובכן, אלפי הצעירים של "צהלה" נכנסים אל מעגל החיים האזרחיים במדינת ישראל, כשהם בוגרים גאים של שירות צבאי מלא, אך רבים מהם חסרים את התנאים המפנקים והנוחים שאיפשרו לעשרות אלפי העובדים בהיי-טק הישראלי ללמוד, להכשיר את עצמם ולהיקלט בענף. אולי זה נשמע יומרני, אבל אני יודע שבהייטק יש רבים שאיכפת להם, שחושבים גם הם על המחוייבות שלהם למדינה ושיש להם מוטיבציה גבוהה להירתם למשימות. אז אם יש לכם רעיון בנושא, אתם מוזמנים להעלות אותו. ואם אתם רוצים להיות אחד או אחת ממתנדבי "צהלה", תא"ל (מיל') רן פקר ואנשיו, ועימם בני נוער רבים ברחבי המדינה, ישמחו לשמוע מכם. <br /> ...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 14 יוני 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-6964703895016650079?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-26457340243638888642009-06-18T10:27:00.000+03:002009-06-18T10:28:08.062+03:00<div dir="rtl" align="right">עודף מוגזם של שעות טיסה איפשר לי לאחרונה לקרוא ספר חדש, "מגדל קלפים" שמו (מאת ווילאם ד. קוהן, הוצאת Doubleday), השופך אור חדש על ימיו האחרונים של בנק ההשקעות בר סטרנס. זה היה אחד הבנקים המפוארים והותיקים בוול סטריט, שכזכור, במהלך מספר ימים דרמטיים בשבוע השני של מרץ 2008 איבד את אמון לקוחותיו ושותפיו, הופשט מנכסיו ולבסוף נאלץ להימכר במחיר משפיל לבנק אחר.<br />ביום שני ה 10 במרץ 2008 היו לבר סטרנס למעלה מעשרים מליארד דולר נזילים, בנוסף לנכסים רבים, שבנו את חוסנו הפיננסי. אחרי ארבעה ימים, ביום ששי לפנות בוקר, לקראת פתיחת המסחר, היה הבנק מרוקן מנכסיו, על סף פשיטת רגל שאיימה לדרדר עימה לתהום לא רק את בר סטרנס, אלא גם את שותפיו ולקוחותיו הרבים ברחבי העולם, ולגרום לתוהו ובוהו פיננסי בין-לאומי. לאור החשש מיצירת כאוס כלל עולמי, התקיימו ביום חמישי בערב ישיבות דחופות, לא רק בבנק, אלא גם בצמרת הכלכלה האמריקנית, בה הובילו שר האוצר פולסון, והנגיד ברננקי, מהלכים חסרי תקדים בהיקפם ובמשמעותם (התערבות הממשל המרכזי בתהליכים פנימיים של בנק כושל), בכדי למנוע אסון כלכלי כבד.<br />אחת הישיבות הדרמטיות של יום חמישי בלילה, ה 13 במרץ, היתה של מועצת המנהלים של בר סטרנס. הדירקטורים המכובדים, שתחת משמרתם התבצעו במשך השנים הקודמות המהלכים הרבים שגרמו להתרכזות הבנק במכשירים פיננסיים מסוכנים והביאו בסופו של דבר לקריסתו, התכנסו לשיחת טלפון לילית ארוכה, בה נשקלו דרכי פעולה אפשריות. כשעה אל תוך הישיבה החשובה הזו הופנתה שאלה אל יו"ר מועצת המנהלים, ג'ימי קיין. הוא לא ענה, ולאחר מספר נסיונות כושלים נוספים לדובב אותו התקשר אחד המשתתפים אל אשתו של קיין כדי לברר מדוע ג'ימי אינו עונה. הרעיה הנאמנה הודיעה, שג'ימי עסוק כרגע במשחק ברידג' ואין להפריע לו. על פי הדיווח בספר, הישיבה המשיכה בלעדיו. דרך אגב, לקיין היה גם עניין אישי בתוצאות המשבר הזה. מעבר להיותו יו"ר הדירקטוריון, הוא גם היה בעל מניות משמעותי, לאחר כארבעים שנות עבודה בבנק. הפסדיו האישיים של קיין באותו שבוע נאמדים בכמליארד דולר. מה הפלא שהוא העדיף להמשיך לשחק בקלפים.<br />את הסוף כולנו יודעים. בר סטרנס אולץ למכור את עצמו לג'יי פי מורגן בכ 236 מליון דולר ובחסותן של ערבויות ממשלתיות חסרות תקדים. מספר חודשים לאחר מכן קרס גם ליהמן ברד'רס. וול סטרייט השתנתה ללא הכר וכנראה לעולם לא תיראה שוב כמו שנראתה קודם למפץ הגדול.<br />לסיפור הזה יש גם זויות מאוד רלונטיות לעולם ההיי-טק. אחת מהן היא הידיעה, שלא לעולם חוסן. הענק של היום עלול להיות הגמד של מחר. חברה בעלת עסקים חובקי עולם ושליטה בלתי מעורערת בתחומה, יכולה לקרוס במהירות בשל ניהול לקוי, שאננות יתר והתעלמות מעקרונות כלכליים בסיסיים. מודלים עסקיים חדשניים ואופנתיים אינם תחליף לניהול עסקי נכון. חוסר אחריות אישית של מנהלים, שחצנות ויהירות, הם פתח להחלטות פזיזות ומסוכנות. אין לקבל נפנופי ידיים כתשובה לשאלות מוצדקות, הדורשות הבהרות. כי גם המנהלים המבריקים והמודרניים, גיבורי החדשנות והקידמה, בבנק או בחברת היי-טק, עלולים להתגלות בסופו של דבר כשחקני קלפים בינוניים ביותר, המהמרים בכספי משקיעיהם. תשאלו את השחקן ג'ימי קיין, הוא יודע. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 8 יוני 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2645734024363888864?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-51844797302126228672009-05-27T11:15:00.001+03:002009-05-27T11:16:05.608+03:00<div dir="rtl" align="right">בשעה 07:59 נכנסתי מתנשף ומזיע לשערי בית הספר. רק חסר לי לאחר. אחרי דקה כבר ישבתי בחדרו של איציק קליין, מנהל מרכז החינוך הטכנולוגי "אורט" כפר סבא, לישיבה הראשונה של היום. ב 08:30 נפגשתי עם תלמידי כיתות יא'. במשך כשעה שוחחנו על היי-טק וטכנולוגיה, ועל אנשים צעירים, כמעט בגילאים של התלמידים האלה, שהגשימו את חלומותיהם, הקימו חברות ושינו את העולם. ב 09:45 ישיבת מורים. ב 10:00 הצטרפתי לישיבת צוות מחנכות כיתות י', שהתנהלה תחת ידה הרמה של אורה, רכזת השיכבה. אחת המחנכות, אהובה, העבירה לנו סדנא קצרה בנושא שיפור מיומנויות למידה עצמית. כמו כן דנו בהכנות ליום ירושלים ובכללי הזהירות להימנעות מהידבקות בשפעת החזירים. ב 11:00 נפגשתי עם חמישה תלמידי כיתות י', בנושא הפרויקטים שלהם למחויבות אישית, המקנים להם נקודות לתעודת הבגרות. מתן דניס ושי למדו את נפלאות מקצוע הדי-ג'יי וכרגע מפעילים אירועים קהילתיים בהתנדבות. דור מתנדב בחוות הסוסים הטיפולית בתל מונד. מזל משתתפת בפרויקט "נערות מובילות שינוי".<br /><br />מבולבלים? גם אני הייתי קצת מבולבל ביום רביעי שעבר, אותו ביליתי כמנהל בית ספר ליום אחד. את הקידום המטאורי הזה קיבלתי מטעם רשת "אורט ישראל", במסגרת תוכנית המקשרת בין התעשייה לבין תלמידי הרשת, מוריה ומנהליה. לתוכנית הזו נתנו ב"אורט" את הכותרת "נקודת מפגש - חינוך, עסקים ותעשייה מעצבים עתיד", והיא נהגתה בהשראת תוכנית דומה, המתנהלת בארצות הברית כחמש עשרה שנים תחת השם "מנהל ליום אחד". ב"אורט ישראל" מקוים ליצור דו-שיח מתמשך בין מנהלים בתעשייה לבין בתי הספר אליהם הם מצוותים כמנהלים זמניים. הרעיון הוא שהקשר הדו-צדדי הזה יוביל לשיתופי פעולה ועשייה משותפת לאורך זמן, למען עתיד טוב יותר לחינוך, לכלכלה ולחברה בישראל. <br /><br />להיי-טק הישראלי יש כמובן זוית מאוד אינטרסנטית בקידום החינוך הטכנולוגי בישראל. לאור השבר במערכת החינוך הממלכתי והמשך הידרדרות רמת התלמידים הישראליים בהשוואה למדינות אחרות, נראה שהסיכוי להזרים כמות מספיקה של כוח אדם איכותי אל שורות ההיי-טק בעשורים הבאים הולך וקטן. את תוצאות החינוך הממלכתי הקורס ניתן כבר לראות בשלב שלפני היציאה להיי-טק, כלומר במוסדות האקדמיים. בכנס ה IVA בשבוע שעבר, הציגה ד"ר אורנה ברי, יו"ר איגוד הקרנות הישראליות, תוצאות של מחקר מקיף שהתבצע בארץ לגבי מצב ההיי-טק. בין השאר נבדקה האקדמיה, והתוצאות - למרבה הצער - אינן מפתיעות: בעוד שחשיבות האקדמיה לחוסנו של ההיי-טק היא קריטית, תקציבי האוניברסיטאות בארץ במגמת ירידה, ממוצע הגילאים של הסגל עולה וכמות החוקרים הולכת ופוחתת. ובמספרים: באסיה עלה מספר החוקרים הממוצע למליון נפשות על פני עשור מ 1650 ל 1900 , באירופה עלה המספר הזה מ 1200 ל 1500, ובישראל ירד המספר הזה מ 1650 ל 1300 באותו פרק זמן.<br /><br />ומכאן החשיבות של תכניות כמו "נקודת מפגש" של "אורט". הרי ממי שנקראים "מנהיגינו" לא תבוא הישועה למערכת החינוך. משחק הכיסאות המוזיקליים סביב משרד החינוך לא ייפסק, שרה תלך ושר יבוא, אירגוני המורים ימשיכו להרעיש ותלמידינו ימשיכו בשלהם. ומכיוון שכך, רבים וטובים, ולא רק בהיי-טק, עושים כיכולתם, בהתנדבות בכל מני מסגרות, על מנת להחזיק עוד אצבעות רבות ככל האפשר בהמוני החורים שנפערו בסכר הרעוע, שמחזיק עדיין את מערכת החינוך בישראל. מעניין עד מתי. </div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 24 מאי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5184479730212622867?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-21609439489380081172009-05-20T15:03:00.002+03:002009-05-20T15:06:15.703+03:00בשבוע שעבר, במפגש עם אנשי הקרנות, הציגו בכירים ב E&amp;Y נתונים על המשבר בהיי-טק העולמי. יורם טיץ, מנכ"ל משותף ב E&amp;Y ישראל, סיפר על שיחה שקיים עם מנהל בכיר בחברה בין לאומית גדולה. זה אמר לו, שאומנם עלויות ההעסקה בהרצליה ובעמק הסיליקון השתוו לאחרונה, אך התפוקה המתקבלת מארבעה מהנדסים ישראלים משתווה לעשרה מהנדסים בכל מקום אחר.<br /><br />בהקשר הזה, אני חוזר ומתייחס כאן לקמפיין המיותר של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' להטבת תנאיהם של עובדי ההיי-טק. בבלוג שלה כתבה יחימוביץ' "פועלי כל עולם ההיטק התאחדו", ולאחרונה צוטטה כאומרת שאפילו בעמק הסיליקון כבר מבינים, שעל עובדי ההיי-טק להתאגד תחת קורתו של אירגון מקצועי, שילחם את זכויותיהם. ובכן, כמי שביקר בעמק הסיליקון רק בשנה האחרונה יותר ממספר הפעמים שהגברת יחימוביץ' ביקרה שם בימי חייה; וכמי שנפגש ושוחח רק בשנה האחרונה בעמק הסיליקון עם יותר אנשי היי-טק מאשר חברת הכנסת פגשה אי פעם, אני מתכבד להכריז כאן, שדבריה היו דמגוגיה ותו לא. אני מבין את רצונה של חברת הכנסת לנכס לעצמה הישגים פופוליסטיים וללחום את מלחמת הפועלים הנדכאים באשר הם, אך הכללת המאבק שלה אל תחום ההיי-טק הוא קודם כל ביטוי לחוסר הבנתה בענף הזה, אבל חמור יותר - פגיעה קשה אפשרית באטרקטיביות שלנו בשוק הבין לאומי. דרך אגב, גם עובדי ההיי-טק, עליהם יצאה הגברת חימוביץ' להגן, עלולים להפסיד בגדול. כי יש כבר מנכ"לים, שבודקים האם החוק מאפשר להם שלא לשלם זכויות והטבות על שעות נוספות, כאלו המשולמות היום באופן אוטומטי על משכורות גלובליות. התודות, ידידיי עובדי ההיי-טק, לחברת הכנסת יחימוביץ'.<br /><br />ובשבוע שעבר, במסגרת שלל מאבקי האגו סביב אישור התקציב, השיג מזכ"ל ההסתדרות עופר עיני, בעל בריתה של הגב' יחימוביץ' ומי שמכונה בבלוג שלה כ "מנהיג הכלכלי החשוב במדינה" וגם "קרן אור באפלה", הישג מביש ואפילו יותר מסוכן להיי-טק ממלחמתה המיותרת של חברת הכנסת: על פי העידכון לחוק ההסדרים, מעסיקים יחויבו לנהל משא ומתן קיבוצי עם עובדיהם. מעבר לבעייתיות של ההישג המפוקפק הזה בהקשר של יחסי העבודה במשק הישראלי, עבור ההיי-טק הוא יהווה לא פחות מאסון. אם התחרותיות של ההי-טק הישראלי תיפגע, הרי שאולי יהיו פה מקומות עבודה נפלאים, נאורים ושוחרי זכויות האדם, אבל יהיו פה מעט מאוד מקומות כאלה. כי ההון הבין לאומי, החמצן המזין את ההיי-טק המקומי, יופנה למקומות קצת פחות נאורים אבל יותר אטרקטיביים, כמו אנגליה, סין והודו.<br /><br />התחרותיות של ההיי-טק הישראלי כנראה איננה מעניינת את הפוליטיקאים עיני ויחימוביץ', שהרי הרבה יותר חשוב להם לקדם את מעמדם הפוליטי הירוד מלדאוג לענף הכלכלי המשמעותי ביותר במדינה. אבל לבאי כנס ה IVA השבוע, הנושא הזה הוא קריטי. ולכן, יש בי התקוה שעובדי ההיי-טק הישראלי, ועימם היזמים והמשקיעים, יפשטו סוף סוף את מדי הלפלפים הצפוניים המנומסים והאנמיים, וייצאו למלחמת חורמה על עתיד ההיי-טק הישראלי. אל תטעו, הפוליטיקאים שמנכסים אותנו אל הקמפיינים שלהם עושים זאת אך ורק משיקולים פוליטיים צרים ומתוך אי הבנה מוחלטת, ובטח לא משיקולים של טובת המדינה, או עובדי ההיי-טק. אז בואו ל IVA, היפגשו במסדרונות וצאו בקריאה גדולה: "אנשי כל עולם ההיי-טק הישראלי התאחדו, פוליטיקאים – החוצה!"<br />...<br />(פורסם ב"גלובס" - 17 מאי 2009)<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-2160943948938008117?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-85809515915240326762009-05-13T18:06:00.000+03:002009-05-13T18:07:35.031+03:00<div dir="rtl" align="right">לפני כשבוע, הגינו אשתי היקרה ואני רעיון מהפכני לבילוי: הערב נצפה בסרט בטלויזיה. כן כן, הננו עומדים להשתמש לראשונה בשירות החדשני הזה שנקרא "הוט VOD". בני אדם נאורים ומתקדמים אנו, ולכן ניכנס לתפריט הנכון, נבחר לנו את הסרט המתאים, נתיישב לנו בכורסה ונצפה בסרט בניחותא.<br /><br />כמהנדס וכמשקיע הון-סיכון מתוחכם, נבחרתי פה אחד להיות זה שישלטט במרחב הערוצים ויובילנו אל היעד הנכסף. וכך אני מוצא עצמי מדליק את הטלויזיה ואת ממיר הכבלים, מכוון את השלט ביד מנוסה ובוחר את ערוץ ה VOD לסרטים.<br /><br />לאחר מספר שניות מופיע מסך הפתיחה של הערוץ וקליפ כלשהו מתנגן ברקע. הודעות שונות מתערבבות מול עיניי התוהות וממליצות לי ללחוץ על כפתורים בצבעים שונים, על מנת לזכות בשירותים כאלה ואחרים. תוך כדי שאני מציין לעצמי להפנות את כל מנהלי המוצר שאני מכיר אל מסך הפתיחה הזה, על מנת ללמוד כיצד לא בונים מוצר, אני מזהה הודעה ידידותית מ"הוט" שאינדיאנה ג'ונס בדרך אליי. רק רגע, לא ביקשתי את אינדיאנה, נא לעצור! אני לוחץ בזריזות על כפתורי השלט וקולט, לצערי, שזמן התגובה לכל לחיצה הוא כשלושים שניות לפחות.<br /><br />אבל זמן ההמתנה המבורך הזה מאפשר לי להפגין ידע מקצועי אל מול אשתי המשועממת. תוך לחיצות הכפתור וההמתנות הארוכות אני מקנה לה מושגים בנושאי רוחב פס, הנדסת עומסים, מתגי תקשורת חדשניים וכמעט אני מתחיל הרצאה בנושא דחיסת וידאו, כשלפתע תוקפת אותנו הודעה מפחידה מכיוון המסך: נתגלתה שגיאה כלשהי, עלינו לכבות את הממיר, לנתקו מהחשמל לשתי דקות, להדליק ולנסות מחדש. לאחר שלוש דקות של ניתוק וחיבור ולחיצות שלט עצבניות אנו מוצאים את עצמנו בדיוק מול אותו מסך, שהפעם מזמין אותנו להתקשר אל מרכז התמיכה של הוט.<br /><br />כלקוח ותיק ומנוסה באין ספור תקלות אינני מופתע, שגם הערב אני מתקבל בשיא האדיבות על ידי נציגת שירות חביבה. מאחר שהיא יודעת עם מי יש לה עסק (עוד לקוח מעצבן, שלא עקב אחרי ההוראות ומתקשר להטרידה לפני שניסה לפתור את בעיותיו בעצמו), היא דורשת ממני בתקיפות לנתק לשתי דקות, לחבר שוב ולדווח לה. הנסיון כבר לימד אותי, שאין טעם להתוכח, ואני מבצע את התהליך מחדש. שלוש דקות מאוחר יותר אנחנו בוהים באותה הודעת שגיאה מאיימת. עכשיו מעבירה אותי הנציגה החרוצה לערוץ מספר 450 בממיר, המדווח לנו על תקלה בתקשורת. מאחר שאני מזהה ייאוש מסויים בקולה של הנציגה החביבה, אני ממהר לנחם אותה: "לא נורא, אנחנו כבר רגילים. התקלה הזו בדיוק כבר קרתה אצלנו כחמש פעמים, אבל יחסית לתדירות של תקלות הטלפוניה והאינטרנט שלכם, זוהי תקלה נדירה, אז אל תקחי ללב."<br /><br />חודשיים כבר לא זכינו לביקור, ולכן אנחנו שמחים להסכים עם נציגת השירות לגבי מועד ביקורו של טכנאי הוט. אני מנחש, שהוט הפסידה עלינו כסף בגלל עשרות הביקורים הללו במהלך השנים. יש להם שירות מדהים באדיבותו וביעילותו והטכנאים תמיד מגיעים בזמן. נכון, היה נחמד אילו מערכת ה"טריפל-פליי" של הוט היתה יותר אמינה, אבל מי אנחנו שנכביד כל כך בדרישותינו המוגזמות?<br /><br />בסוף כיבינו את הממיר. טכנולוגיית העולם החדש, שיא הקידמה, נאלמה דום. על המדף מצאנו DVD ישן של "מדורת השבט" וצפינו בו. אחלה סרט, כדאי לכם.</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 10 מאי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-8580951591524032676?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-54378999815760515962009-05-13T18:05:00.000+03:002009-05-13T18:06:03.515+03:00<div dir="rtl" align="right">ביום ששי האחרון צפיתי בתוכנית הבוקר "סדרת חינוך" של אברי גלעד והפרופסור עמוס רולינדר. את התוכנית פתח הפעם סיפורו הכואב של נער בן שש עשרה. הנער, כך סיפרה אימו, התמכר למחשב, מסתגר שעות רבות בחדרו ומשוטט ברשת, הפסיק ללכת לבית הספר, אינו ישן באופן סדיר ואינו רואה חברים. האם המודאגת "ניסתה כל דבר" ופנתה לבקש עצה מפרופסור רולינדר, שהעלה שלל רעיונות מקוריים - בניית צוות התערבות מיוחד, בקשת עזרה מחברים, אכיפת אמצעי משמעת, הרעפת אהבה על הילד ועוד. אברי גלעד, לעומתו, הציע לשלוח צוות של היס"מ שיטפל בילד הסורר באמצעים האופיניים ליחידה זו, הידועה בחיבתה לבריות.<br /><br />חיפוש מהיר בגוגל מלמד, שנושא ההתמכרות לאינטרנט נחקר ומטופל. ישנם מאפיינים לילד המתמכר והם כוללים, מעבר לעודף השעות מול המסך, גם הפרעות שינה, כאבי גב ופרקים, הרגלי אכילה לקויים ופגיעה אפשרית במערכת החיסונית. בנוסף, מאובחנות לרוב גם תופעות של הידרדרות בלימודים, הפגנה של חוסר משמעת בבית ופריקת עול, תקשורת לקויה עם ההורים וחוסר נכונות לעזור בעבודות הבית. במילים אחרות - המחקרים מציירים קו מקביל בין ההתמכרות לסמים לבין ההתמכרות לאינטרנט ולמחשב.<br /><br />כולנו מכירים את נקודת ההתחלה: הזאטוט בן השלוש, גאוות המשפחה, מגלה פתאום שהוא יודע להזיז עכבר מול מסך ולצייר משהו. ההורים הגאים מביטים בו ודמעות בעיניהם וממהרים לדווח לסבים המאושרים על הפלא האנושי המתפתח במשפחה. שנתיים מאוחר יותר אנחנו כבר שולחים לכיתה א' גאון מחשבים צעיר. בכיתה ו' הוא אלוף העולם בלהעתיק מויקיפדיה, ואת שעורי הבית הוא מכין כלאחר יד, כשעל מסך המחשב, המרצד מולו שלא לצורך, פתוחים שלושה חלונות של מסנג'ר, ועוד שלוש אפליקציות. כהורים נאורים, אנחנו כמובן דואגים שיהיה לו, לכישרון הצעיר, מחשב בחדר, מקוון תמיד, כדי לסייע לו במחקריו ולספק את סקרנותו הטבעית והמבורכת.<br /><br />ואז, בכיתה ט', אנחנו מופתעים. הילד מבלה יותר מדי זמן ברשת, אי אפשר למקד את תשומת ליבו בנושא אחד, חשוב ככל שיהיה, אין לו זמן לחברים, לארוחות מסודרות, לספורט, או - חלילה - ללימודים.<br /><br />אז ככה: ראשית, אם יש לכם ילד, המבלה שלוש שעות ומעלה בכל יום מול המחשב, כנראה זכיתם במתמכר משלכם. טפלו בו. שנית, אם התחלתם לדאוג כשהילד כבר בכיתה ט', נזכרתם מאוחר מדי. כל ילד, בכל גיל, חייב לקבל עליו גבולות. זה נכון באופן כללי, וזה נכון בפרט בעניין השימוש במחשב. צריך להגביל את שעות המחשב, למרות שהוא מהווה בייבי סיטר מצויין ושומר על שקט תעשייתי בבית. הכריחו אותם להתלכלך בחוץ, לרוץ ולהזיע, לשחק עם חברים וגם לקרוא. כמובן, גם לעזור בעבודות הבית. אחר כך - שיעורי בית. ואחרי כל זה, בטח נשארו שעה או שעתיים לשיטוט במחשב, בהנחה שאתם גם מקפידים שיילכו לישון בזמן.<br /><br />ואם כל זה נראה לכם שמרני ומיושן, אני בהחלט מסכים איתכם. כי אם אתם הורים מתקדמים ונאורים, שאינם שמים גבולות לילדיהם, ושחושבים ששיטוט אין סופי במחשב הוא טוב ומפתח, הרי שיש לי חדשות בשבילכם. אתם אולי הורים מאוד פופולאריים, אבל אתם גם חסרי אחריות ובנוסף גם עלולים לגרום סבל מיותר לילדים שלכם. בשבילכם יש פרופסור אחד, בכל יום ששי בתשע בבוקר בטלויזיה, שישמח לענות לשאלותיכם.</div><div dir="rtl" align="right">...</div><div dir="rtl" align="right">(פורסם ב"גלובס" - 3 מאי 2009)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1481258712877923641-5437899981576051596?l=israel-20.blogspot.com' alt='' /></div>.http://www.blogger.com/profile/01789661841888620427noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1481258712877923641.post-64081761033953267262009-04-27T10:27:00.003+03:002009-05-26T20:04:30.897+03:00<div dir="rtl" align="right">ביום חמישי האחרון הייתי הצופה מספר 40,833,472 שצפה בקטע הוידיאו המהמם של סוזן בויל ביו-טיוב. אם במקרה אתם שייכים לקומץ קטן ומבויש של אנשים שעוד לא שמעו על בויל, הנה התמצית: סוזן בויל, רווקה, מובטלת, בת 47, מעיירה נידחת בסקוטלנד, הצליחה איכשהו להשתחל לתוכנית טלויזיה בריטית